לגעת בחורבן… ממצאים מדהימים מימי חורבן בית המקדש- כאן ועכשיו!

ט' באב, היום שמסמל בעבור כולם את חורבן הבית, חורבן ירושלים ואת היציאה לגלות המתארכת והמתמשכת… ירושלים, שכולנו מצפים וחולמים שתבנה ותקומם, עדיין חרבה. על הר הבית מהלכים שועלים, והגלות עודנה קשה, והצרות מתמשכות וכואבות…

הר המוריה מרכז חיי העם וליבו, תמיד מעורר ונוגע, והכמיהה אליו ואל תקומתו מעולם לא שככה. ניתן לחוש אותו ולדמות אותו, ובימים אלו, מופיעים ממצאים המפעימים ונותנים אף למשש את העבר ולגעת בו.

הגישה לממצאים נדירים אלו, התאפשרה, עד כמה שזה נשמע מופרך, ע"י הוואקף המוסלמי, בשנת תשנ"ט (1999) הם יזמו פעולות חפירה ובנייה בהר הבית. העפר שהוצא, פונה ונזרק לנחל קדרון, ובהם אוצרות קדומים.

מאחר ובהר הבית, לא נערכה מעולם, חפירה מסודרת, הפכו רגבי עפר אלו למוקד המידע היחיד לחקר תולדות ההר.

בשנת תשס"ד (2004), העבירו את אדמת ההר, לגן הלאומי עמק צורים שלמרגלות הר הזיתים, וחוקרים רבים בדקו את סודות האדמה הזאת. הממצאים התגלו כמרגשים ונדירים ביותר, ומעידים על עומק שורשיו של העם היהודי וחיבורו לעיר הנצח- ירושלים.

המיוחדים שבהם, מובאים כאן, בכתבה שלפניכם.

 

הבולה

תפקידה של הבולה, היה לחתום את המכתבים שנשלחו על ידי אנשים חשובים, ודרוש היה לשמור על סודיות הנכתב בהם.

כדי לוודא שאף עין לא רצויה, תראה את הדברים הכתובים במכתב זה, היו מגלגלים את המכתב, קושרים אותו, ולקשר מצמידים חומר שנקרא טין- חימר. את פיסת החימר היו חותמים בחותמת האישית, שבה היו מופיעים שם האדם ושם אביו, וחותמת זו נקראה 'בולה'. על מנת לפתוח את המכתב ולקוראו היו חייבים לשבור את הבולה וכך וידאו שהאדם הנכון בלבד קורא את תוכנו.

בעפר ההר הזה, הר הבית, נמצאה בולה שכזו ועליה סימני זיהוי של אדם חשוב מאוד מתקופת בית ראשון!!

בשורה הראשונה שנמצאה על גבי הבולא, נותר סוף השם- "ליהו", וניתן להשלים שם זה ל"גאליהו". ובשורה מתחתיה נמצא שם אביו- "אמר"(אימר). משפחת אימר הייתה שייכת לקבוצה של 24 משפחות הכהונה!

הבולה שנמצאה, הייתה שייכת לכהן, שעבד בבית המקדש הראשון. בספר ירמיהו מוזכר: "פשחור בן אמר" שהיה "פקיד נגיד בבית ה'.." וככל הנראה, היה קרוב משפחתו של גאליהו בן אמר, שלו שייכת הבולה שנמצאה.

 

מחצית השקל

בין המטבעות הרבים שנמצאו בין רגבי העפר, המיוחד שבהם, הוא מטבע "מחצית השקל" שעשוי מכסף טהור. המטבע  שניתן מדי שנה בשנה ע"י כל משפחה בעם ישראל. למטבע זה היו שלושה שימושים:

א.     מניית המשפחות בעם. ב. קניית קורבנות לבית המקדש. ג. תחזוקת ושיפוץ ביהמ"ק.

המיוחד שבמטבע זה, שיש עליו תאריך וכך ניתן לדעת מאיזו תקופה הוא ומתי הוטבע! התאריך שעליו מספר, כי הוא הוטבע שנתיים בלבד, לפני חורבן בית המקדש השני. בזמן גילוי המטבע, נתגלו עליו סימני שריפה, המעידים שהמטבע הזה, שאנו מחזיקים, נשרף יחד עם בית מקדש השני, בזמן החורבן.

 

קוביות משחק

 דרישת השלום האחרונה, מזמן חורבן הבית היא הקובייה. קוביית המשחק שנתגלתה השבוע ערב ט' באב, בינות לרגבי העפר.

קוביות המשחק, שייכות לחיילים הרומאים, שנכחו בשלהי תקופת הבית השני ולאחר חורבן ירושלים.

החיילים שנשארו לאחר החורבן הנורא, על מנת לשמור שיהודים, לא יכנסו להר וינסו להקים ולבנות שוב את בית המקדש. היו בזמן הפנאי שלהם, משחקים במשחקי קובייה.

במסכת ראש השנה, כתוב: " המשחק בקובייה פסול לעדות"- חז"ל מחו על תרבות פנאי זו, ויותר מכך, ידעו שהם מהמרים בכסף וכדי לא להפסיד היו משקרים ומזייפים. מתוך כך הגיעו למסקנה שיהודי המשחק בקוביות, יתכן שישקר כדי להרוויח ואם כך אינו כשר לעדות. המעניין ביותר הוא שאף לכך, נמצאה הוכחה ארכאולוגית, קוביית משחק שנמצאה, שמרכז הכובד שלה, בנוי כך שלא חשוב כיצד זורקים אותה, היא תמיד תיפול על אותו צד…

בקוביות נוספות שנמצאו, היו עליהן מספרים זוגיים בלבד, כך שבעליה של אותה קובייה, שיפר את סיכויי הזכייה שלו- זאת אומרת- רמאי.

העדות למשחקים אלו, נמצאת במשנה, במסכת סנהדרין(ג',ג') שבה מובאת רשימה של אנשים הפסולים לעדות: "ואלו הן הפסולין, המשחק בקביא, והמלווה בריבית…"משנה זו שנכתבה באותה התקופה, משקפת לנו מציאות שבה היהודים לקחו חלק במשחקי ההימורים של החיילים הרומאים ולכן נפסלו לעדות. אותה קובייה התגלתה ומחזירה אותנו לאותם ימים נוראים ואיומים.

יש עוד מה לגלות!!

עבודות סינון העפר עדיין נמשכות. עפר זה שבו נתגלו: שברי אבן מעוטרים ממבנים מפוארים מימי הבית השני, ראשי חץ מתקופות שונות, כלי חרס ותכשיטים ומאות מטבעות וביניהם מטבעות "חרות ציון" מימי המרד הגדול ברומאים ועוד, מלא וגדוש באוצרות קדמוניים וחשובים.

בעמק צורים אשר למרגלות הר הזיתים, עוסקים חברי צוות ומבקרים בסינון ובמיון דליי עפר. במבט שטחי, העפר שהם שופכים מתלוליות העפר למריצה, מהמריצה לדלי ומהדלי לרשת הסינון, נראה כעפר בלבד, פסולת.

צופה מן החוץ לא יוכל להבין את חשיבות הסינון, את העבודה המאומצת והמונוטונית. אך כנראה, שזהו סוד קסמו של המקום. מקור העפר, אדמת הר הבית, הוא שנותן את תחושת החשיבות והערך הייחודי בפעילות המקום. האוצרות הגלומים בתוכו, הם שמחברים אותנו למורשתנו ולעברנו, הם הנותנים הרגשת עשייה ומקשרים אותנו לזמן החורבן.

מנהל המקום, גן לאומי עמק צורים, הראל אברהמי, מספר על האנשים הרבים, תושבים ותיירים, הבאים ולוקחים חלק בפעילות החינוכית והערכית שיש לנו בעמק ומגלים את העבר מהתנ"ך ועד ימינו, והכל בצורה מוחשית, נוסף על הריגוש המיוחד שהוא מנת חלקם במציאת גילויים וממצאים חדשים, האתר פתוח לקהל הרחב וזהו אתר לימודי שבצדו חוויה תיירותית, ערכית-מרתקת.

  אלפי שנים שמקום המקדש בירושלים צָרוף בעם היהודי בקשר של אמונה, עצמאות וכיסופים. ראשיתו של הקשר עוד בימי אברהם אבינו, שעקד על ההר את בנו, ומאוחר יותר שלמה המלך ושבי ציון שבנו בו את בתי המקדש. מאז ומעולם,  נשזר הר הבית בלבו ובזיכרונו של עם ישראל, והכמיהה אליו גם בימי חורבן לא שככה. מדהים לגלות חפצים שקושרים אותנו לעבר ומרגש ביותר שניתן גם לגעת בם ולראות צורתם. מיוחד, סימלי ומוסיף רצון וגעגוע לגאולה!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.