לדבר עם השם – מיומנה של גברת B

לפני כעשר שנים, הכרתי בחורה שחזרה בתשובה. לראות אותה מתפללת היה מושא לקנאה מבחינתי

מסיבת סידור זכורה לי במעורפל ממש. אני קיבלתי תפקיד כל כך אזוטרי שבמהותו היה להחזיק קצה בד בצבע תכלת ולנפנף בו כאילו היה גל סוער בים. על הבמה ניצבה אוניה אימתנית וציפי החיננית בתפקיד "יונה הנביא" עמדה על הבמה ובקול צפצפני אך מלא פאתוס, הניפה ידיה אל על ונשאה תחינה להשם שיפסיק את הסערה – שזו להזכירכם, הייתי אני….

היתה התרגשות, את זה אני זוכרת בבירור. קיבלתי לידיי סידור תפילה.

בתחילת הדרך, בעודי רכה בשנים, הייתי ממלמלת את מילות התפילה מבלי להבינן כלל. בחלקן ממציאה מילים משלי אשר תואמות בצליל ובמקצב את המילה המקורית.

גם שיעור "באורי תפילה" לא הצליח לגרום לי הארה כי הוא בעצם פרש מזמורים אותם כבר זימרתי כמצוות אנשים מלומדה.

ניתן לומר כי ביום בו לא נדרשתי עוד לפתוח את סידור התפילה במסגרת לימודית כלשהי – זנחתי אותו עד מהרה ולא נרשמו נקיפות מצפון כלשהן.
הפיכתי לאמא במשרה מלאה, נתנה גושפנקא סופית לנטישת התפילה וגריעתה מסדר יומי העמוס.

במהלך השנים בהם לא הייתי "מטופלת" בתינוקות רכים, הייתי הולכת לתפילות הימים הנוראים. ולא אשקר שתמיד קינן בי הפחד שאי שם למעלה פועלי התפילות לא יזהו את מקורן ובסוף יתייקו אותן ב: "שונות" ?!.

זאת למרות שאם לדייק, יש לי ״דיבור״ עם הקב״ה כל הזמן. אבל בקשר בלתי אמצעי. אני מדברת איתו על הצרות והטרדות. אני מודה לו במילים של ממש על כל המתנות. וזה ממש קל לעשות את זה בימים אלו. כי כשכולם מדברים אל אוזניית הבלוטוס שלהם, כאילו מדברים אל עצמם. אזי לדבר ישירות לבורא עולם לא הופכת אותך לחריג במיוחד.

אמנם,לפני כעשר שנים, הכרתי בחורה שחזרה בתשובה. לראות אותה מתפללת היה מושא לקנאה מבחינתי.
כשהיא הקריאה את ברכת המזון, היא הטעימה את המילים בצורה אחרת ממה שאני רגילה לנגנן. ופתאום המילים קיבלו את המשמעות הראויה להן. ופתאום מסתם מלמול בעלמא מצאתי את עצמי מפרשנת לעצמי מחדש את התוכן ומתמלאת פליאה איך לא זיהיתי את המשמעות הזו קודם.
אך התפעמות לבד ומעשים לבד. שום שינוי לא קרה.

לפני כשנה, בעת בה החל בני בכורי את תקופת השידוכים. ישבתי עם חברותיי (בחלקן הפכו סבתות לא מכבר) ודובבתי אותן על נושא השידוכים שהיה בראש מעייני. שיחה ערה התפתחה וללא יוצא מן הכלל, כולן מספרות את אותו הסיפור ממש.
הן סיפרו על הצעות שהוצעו. בירורים רבים שנעשו. אבל איכשהו תמיד בשידוך שצלח לבסוף הורגשה סיעתא דשמעיא מיוחדת. כי ״המשפחה לא היתה בדיוק מה שחיפשנו וגם השידוך לא היה בדיוק מה שכיוונו. אבל ברגע האמת, כח עליון שם מסך על עינינו ובבירורים הדברים שהיו טאבו לא עלו כלל-והזוג מאורס״.
אשר על כן, אישרו חברותי בקונצנזוס- ״רק תפילות״.

בדרכי הביתה תוך עיבוד מסקנות השיחה בראשי, אפף אותי חוסר אונים גדול.
אני, שעד היום הרגשתי שיש לי את היכולת והשליטה להחליט בשביל ילדיי מה יאכלו, מה ילבשו, איפה ילמדו, כמה ילמדו. לפתע פתאום הבנתי שבהחלטה הגורלית ביותר בחייהם אין לי שליטה או יכולת אמיתית להשפיע.
אני אעשה מה שצריך לעשות. ואברר אצל מי שאצליח לברר.
אבל ״מישהו״ כבר החליט בשבילם – וזו לא אני.

ואז זה היכה בי וגמלה בליבי ההחלטה.

בבוקר למחרת, הוצאתי את סידור התפילה המאובק עם שמי חרוט עליו באותיות מזהב. ותפילת שחרית הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהלו״ז היומי.
המילים לבשו חג. והן ניבטות אלי במלוא משמעותן. עם טעם של חדש ישן.
ולי נותר רק לבקש ולייחל ומלפניך מלכנו, אל תשיביני ריקם.

*) לפני מספר שנים נפטרה חמותי. אישה יקרה ואהובה שבערוב ימיה הקדישה את מרבית עתותיה לתפילה.
בסידור שלה הופיעו רשימות רבות של פלונים בני פלוניות הזקוקים לרחמי שמיים.
"אמא", הייתי מבשרת לה, "את יודעת שרחל בת השכנים סוף סוף התארסה? את יכולה סוף סוף למחוק אותה מהרשימה.."
"חס ושלום", היתה עונה לי בחיוך וקריצה, "אני כבר משדרגת אותה לרשימת זרע של קיימא".

לתגובות, הערות והארות: giveret.B@gmail.com

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מזדהה עם התוכן, עם התמונה הפעם פחות.

    רק לי הקרש של המאזניים נראה צלב מכוער?

    הילי |
    הגב
    • תגובה למס' 1

      תגובה להילי – מגיבה מס' 1
      אלו לא מאזניים, זוהי מריונטה (בובה על חוטים) ומתקן העץ הוא זה ש"מפעיל אותה"
      כרגיל הציור מהמם ומתאים בול לתוכן ….

      ישראל |
      הגב
      • הילי

        מרוב שבלט לי הקרש לא שמתי לב שאין אלו מאזנים, ואין קשר להם,ואין ספק שהציור מתאים לתוכן באופן מדויק ואף נאה לעין,
        ועדין, אני רואה משום מה צלב ענק מתנפנף מעל ראשה במקום שבו אמור להיות סמל של ההשגחה מלמעלה.

        אכן, צדקת |
        הגב
  2. כתיבה מעולה !!! והאיורים ? כשרון נדיר .

    מאמר מקסים , נוגע ללב .

    חגית |
    הגב
  3. מהמם !!!! כתיבה שנונה וחכמה והכי חשוב קולעת לסיטואציות של נשים רבות , הלוואי שאזכה לחזור לסידור התפילה כמוך !

    אור לוי |
    הגב