להיות לוחם חרדי ולהצליח / איציק

למה אתה מאחר? אמרתי בתשע להיות כאן וכבר תשע ושלוש דקות. רד לשלושים שכיבות סמיכה!- אבל המפקד… שום אבל! • איציק הלוזר מספר על ההצלחה למרות הכישלונות הרבים

במהלך רוב חיי אנשים הסתכלו עלי כלא יוצלח, חלקם קראו לי איציק הלוזר. לא הייתי מסוגל לסיים שום דבר שבו התחלתי, תמיד הייתי מוצא את עצמי עף או מזניח את מה שהתחלתי בו.

זה התחיל בחיידר שעברתי ארבעה כאלו, המשיך לישיבה קטנה ש'גמגמתי' אותה בהצלחה, והגיע לישיבה גדולה שאת חלקה הגדול העברתי בשינה, כך שבין שינה לנמנום ניסיתי לחטוף "סיידר" כל שהוא. באיזה שהוא שלב התחלתי לעבוד עבודות מזדמנות שגם מהם מצאתי את עצמי משתעמם מהר, וככה על ציר מיטה עבודה מזדמנת סיידר קטן העברתי כמה שנים טובות.

בעצם… לא כאלה טובות, שנים חסרות מעש שנכפו עלי בעקבות לחץ חברתי, תלם, ועוד כל מיני מילים ששכנעו את המשפחה שלי בצדקת דרכם ועשו להם ולשידוכים של אחיות שלי טוב, אבל לי עשו רק רע. שנים חלולות חסרות תוכן וחסרות כיוון.

באחד משיטוטי חסרי המעש נתקלתי בפשקוויל הקורא לבחורים חרדים שלא הסתדרו במסגרת ישיבתית להתגייס לצבא. בהתחלה גיחכתי, ואפילו בקול. אני ?? בנו של הרב פלוני ילך לצבא ?! בדיחה טובה. לאחר כמה ימים שהסתובבתי חסר מנוחה נזכרתי בעלון שקראתי והחלטתי לנסות, נו נו מה כבר יכול לקרות… מיד כשענו לי הרגשתי שאני מגיע למקום הנכון, ויותר מזה הבנתי שאני לא היחיד שמרגיש ככה ויש עוד עשרות ואפילו מאות שמרגישים כמוני, ובגלל הפחד או הלחץ החברתי הם לא עושים צעד משמעותי עם חייהם אלא נותנים להם לחלוף ריקניים וחסרי תועלת למול עיניהם.

היום. ארבעה חודשים אחרי שהתגייסתי לתומר אני עומד כאן בטקס סיום הטירונות, והלב שלי מלא שמחה. אני, כן אני הלא יוצלח שלא הצליח לסיים כלום בחייו עומד כעט בטקס סיום טירונות לאחר ארבעה חודשים מפרכים ולאחר מסע מפרך עוד יותר, וכולי מלא גאווה, זה לא באמת שאני לא יוצלח פשוט מעולם לא מצאתי משהו שיתאים לי, ברגע שמצאתי משהו כזה עשיתי אותו כמו גדול, אמנם נכונה לי דרך ארוכה עד לסיום, אחרי הכל אימון מתקדם זה לא צחוק, אבל עכשיו כבר יש לי מטרה ועם המטרה מגיעה השאיפה, משהו שהיה חסר לי בימי בישיבה.

היום, כשהמפקד אומר להגיע בתשע אפס אפס אני כבר שם, גם בזמנים אני מסוגל לעמוד, משהו חדש שלמדתי על עצמי.

כיום אין מאושר ממני, אני בן אדם חדש. תודה לכם משפחת תומר.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אם היה לי צד אמפטי לצבא, הוא כבר לא קיים. מסיתים ומדיחים! מגעיל!
    ככל שתתקרבו אלינו – כך נברח מכם (גם החלשים)!

    די |
    הגב
  2. הכיפה עדיין על הראש???
    כל הכתבה הזאת מעשה הסיטרא אחרא ושלוחיו

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב