להתפקע מצחוק או להתפוצץ מצער / הרב דרוקמן

געוואלד, יהודיה פגעה ברגשות המוסלמים, וכצפוי, לאלתר עטו עליה נציגי החוק והשליכו אותה במעצר.

געוואלד, יהודיה פגעה ברגשות המוסלמים, וכצפוי, לאלתר עטו עליה נציגי החוק והשליכו אותה במעצר.

שיהיה ברור, גם אני הקטן סבור, כי במיוחד עתה נוכח גלותנו המתמשכת – באופן עקרוני אין לפגוע ברגשות של דתות אחרות, לא רק מסיבות הומאניות, אלא אף מכמה וכמה טעמים המעוגנים בהלכה, ואין כאן המקום להאריך.

ברם, ביחד עם זה, מן הראוי להזכיר לאלה שמנהלים את חיינו, קרי, רשויות החוק וכיוצא בהן, כי מעיון קל ורפרוף בדפי האנציקלופדיה עולה שיש איזה דת נשכחת הממוקמת בפאתי תבל שקוראים לה ….הדת היהודית. לומדי הליב"ה אמורים להיות מודעים שיש דת כזו. לפיכך, קצת פלא על רשויות החוק, שאופן התנהלותם ודרכי תגובותיהם מעלים תהיה ושאלה, האם הם מודים לכך כי בקרב בני הדת היהודית, שיש אומרים שמספרם לא פחות מבני הדת הבאהיית, למשל, קיימים אי אלו רגשות.

א קיצור: ל'דת' הזו, ה'יהודית' הלזו, יש יום אבל, אשר בני אותה דת (שאגב, קוראים להם 'יהודים'), בו הם עטופים בצער על כך שלפני למעלה מ-1900 שנה נחרב הבית בירושלים ששימש כדירה ל'אבא' שלהם בשמים. הם קוראים לזה 'בית המקדש'.
יום האבל הזה חל ביום תשעה באב לפי לוח השנה של בני אותה דת, ואז בני אותה דת מתייחדים עם הכאב והצער, שבמהלכו של אותו יום אמנם לא נשמעת צפירה בת 2 דקות, אבל, מאידך ה'יהודים' האלה, לאות אבל, צמים יממה שלימה!
הללו, לא סתם שהם מתייחדים עם חורבן הבית של 'אבא' שלהם, אלא, כביטוי של צער, אף יושבים על הארץ ובוכים. כי לדידם הבית הקדוש להם לא נחרב לפני קרוב לאלפיים שנה – אלא הם חשים שממש היום התרחש החורבן הזה. מין דת משונה כזאת. אנשים מוזרים.

כפי שכבר הקדמנו, אסור הרי לפגוע בשום דת: אי לכך, בשעה שנשמעת צפירה ביום הזכרון או ביום השואה, אך נואל הוא לפגוע ב'דת הממלכתיות', ואי לזאת, לפחות ברשות הרבים, על כולם לעבור לעמידת דום, של 2-4 דקות (מותר לנשום), תלוי בשיטות השונות.

וזאת למודעי, כי בצום הרמאדן של בני הדת המוסלמית, כפוף לכלל האנושי שאסור לפגוע באף אחד, הצטוו חיי צה"ל לא לאכול בפרהסיא, וזאת, כדי להתחשב ברגשותיהם האציליים מעוררי השראה של המוסלמים העוברים במחסומי הבידוק.
חייל צה"ל: תרעב, תתייבש, אבל תתבייש לך, אם התנהגותך תפגע בגב' פאטמה אשר מטען הנפץ המוסתר מתחת ללבושיה משווה לה מראה של אשה בהריון.
תדע כל אם עבריה כיצד בנה אמור להתאפק ולהבליג וכל זאת כדי לא לפגוע במוסלמי ובנביאו מוחמד.

צריכים להיות 'מענטש', הלא כן?

הבנתם? אי עמידה בצפירה – זו פגיעה אנושה ברגשות, ביזוי הקוראן – אוי וויי, אכילה בפרהסיא בימי הרמדאן – לא מנומס, לא תרבותי.
אבל, לטעמם של הממונים על הנאורות של המדינה, גם להתחשבות יש מידתיות. אם נתחיל להתחשב ב'מה יאמרו' בני דת אי-שם במרכז אפריקה או בג'ונגלים של אוסטרליה – לא שביק מר חיי לכל בריה; בלתי אפשרי הרי לנהל את היומיום בהתחשב בקפריזה של כל דת זניחה ושכוחת-א'ל.

אשר לכן פגיעה ביהודים ובדת היהודית – במה נחשבת היא? מה גם, שהשמועה אומרת שמדובר בבני דת שאינם אלא עלוקות וסחטנים.

* * * * *

נניח לרגע את הנימה הצינית בצד;

רגע. שכחנו, שיש לנו דרישה מאבו מאזן שיכיר ב'מדינת ישראל ' כ'מדינה יהודית".

איך אמר מי שאמר: "כך דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים משורה תשתה" וכו' וכו' – אימתי? "..אם אתה עושה כן" – אם "אתה" תעשה את זה. אבל אני – פטור.

אבו מאזן צריך לתת את הגושפנקא שמדובר במדינה יהודית – אנחנו? וואס עפעס, מה פיתום?

מובן מאליו, שהוא הדין ביחס לבני הדת הלא מוכרת – הדת היהודית. תשאל את התלמידה בשם 'מאי' מרמת אביב או את הילד בשם 'אדם' משכונת צהלה, האם הם שמעו על 'חודש אב'? אלה יגיבו בשריקה לכיוון כלבם האהוב, ויצוו עליו "יאללה נתקדם", כדי להיתפטר מעולו של טרדן-מקשן מוזר לא קרוא זה.

הילדים מאי ואדם באמת לא אשמים; מדובר באיזה דת זניחה ולא ידועה. לפנים משורת הדין, כלומר, לפנים משורת ה'דינא דלכותא' קיימת התחשבות מסויימת ב'דת' הזו, ובליל יום האבל 'שלהם' לפי חוק מדינת ישראל, אתרי הבילוי אמורים להיות סגורים.
אבל באמת כמה ניתן להתחשב ב'יהודים' באלה המכונים בלעג 'דוסים'? – החוק שגילה רוחב לב מספיק ל'דוסים' אומר, כי רק בליל תשעה באב בתי אוכל אמורים להיות סגורים – אבל עם 'הנץ' של יום תשעה באב – בתי אוכל, מסעדות, בתי קפה – מותרים שיהיו פתוחים לרווחה באין מפריע .
חשש פגיעה ביהודים? הצחקת אותי. פגיעה ברגשות היא רק כאשר ב'כיכר השבת' ב'גאולה' בואכה 'מאה שערים' בירושלים, מישהו נתנענע באמצע הצפירה אשר יסודתה בהררי קודש של סנהדריית בנין הכנסת.

לאמיתו של דבר, וכאמור לעיל, המושג "תשעה באב" של הדת היהודית לא ידוע כל כך לקהל הרחב, ובמיוחד לאור העובדה שיום האבל 'שלהם' – נופל בדרך כלל באזור החודשים יולי-אוגוסט, ימי 'החופש הגדול', במהלכו מתבטלים תינוקות דבית רבן דהחינוך הממלכתי מלימודי הליב"ה.

ברם עדיין 'צריך עיון קטן', מדוע 'חג הרמאדאן' שגם הוא נופל בתקופת יולי-אוגוסט, אליו דווקא כן מודעים בוגרי הליב"ה יותר, ידוע הוא לכל שוחר קידמה ותרבות.

אין זאת כנראה, עקב העובדה שחוגגי הרמאדאן הם אנשים אינטליגנטים יותר, וראויים להתייחסות, ולעומתם, ה'יהודים', בני אותה דת מוזרה שנפלה על 'הישראלים' משומקום – אינם שווים התייחסות ורגישות.

• * * * *

אבל הבה נלמד זכות; הבענו פליאה כי הראמדאן ידוע לילדי כחול לבן 'תוצרת ישראל' חרף העובדה שגם הוא חל בחודשים בהם לא מתקיימים לימודי הליב"ה, אבל, הבה נהיה מספיק הגונים, כי יש חג המופיע במקורות של בני הדת היהודית, ואותו חג באורח פלא, חרף היותו יום מיוחד ורוחני לבני העדה היהודית – בכל זה, בהגיע חג זה – מתקיים "|רבים מבני הארץ מתייהדים".

לחג הזה קוראים "ט"ו באב".

אצל 'היהודים' – מדובר ביום רוחני מאד ועילאי מאין כמוהו אשר מכמה בחינות משתווה אף עם היום הקדוש ביותר בשנה – יום הכפורים . דיי אם נזכיר את מה שדרשו דורשי רשומות כי "חמשה עשר באב" עולה מכוון כמנין: "כתיבה וחתימה טובה", וכבר חלחלת חודש אלול והימים הנוראים מחלחלת בתוכנו.

אלא, שאצל זוללי המסעדות בתשעה באב – החג הזה נקרא "חג האהבה', והשנה, לשם שינוי, מדובר באהבה בין בני אדם (תרבותיים כמובן) לבין 'אחיהם' …כלבים.

ומעתה אמור, לא ט"ו באב, אלא ט"ו ב…הב.
שהרי שפת הכלב היא – "הב הב".

תחזיקו חזק את הכסא. אמיתי לחלוטין (!); מאן דהו הואיל לשגר לי סריקה ממודעה שהתפרסמה בערב שבת חזון בחינמון 'ישראל היום', מודעה המדברת, על ספר חדש העוסק בסיפורי אהבה …בין בניאדם = כלבים,וזאת, תחת הכותרת – "ט"ו בהב" (לא טעות כתיב).

יצויין, וחשוב לדעת, כי לפי הפרסומים הספר מתייחס גם לעובדות הכרוכות בגילויי גזענות כלפי …כלבים..

אז, אנא, תשיבו לי קוראיי החביבים בכן-ולא; ההתקיים בנו כבר מאמרם ז"ל: בעקבתא דמשיחא..פני הדור כפני הכלב" או לא?

unnamed (6)

לא נותר אלא להתפקע מצחוק או להתפוצץ מצער, למקרא מודעה מזעזעת זו, ובהכרח להיזכר באימרה במיוחסת ל'סבא משפולי' זי"ע: "רבש"ע, אם לא תביא במהרה את משיח צדקנו – לא יהיה לו ית' אל מי להביא אותו".

איברא, בטוח הייתי בתוככי רבים, שהשנה לאחר ש"זכינו" והפעם 'עם כל ההידורים' – לתופעת "פני הדור כפני הכלב", כבר היינו אמורים לזכות, בתשעה באב השתא, גם בגילוי של משיח שנולד בתשעה באב. ברם, איננו יודעים דעת עליון ולצערנו ויגוננו – עבר קיץ כלה חציר ועדיין לא נושענו.

ואעפ"כ ולמרות הכל, בזאת אנו בוטחים, כי מנחם ציון ובונה ירושלים יושיענו, ינחמנו ויוציאנו במהרה מגלות לגאולה, ואו-אז נראה ונחזה בעיני בשר ב"נחמו נחמו עמי" בגאולה האמיתית והשלימה!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.