לוזה, היכן את? החברה הטובה נפרדת בטור דומע

"האם למעלה יש תשובות לשאלות שאנחנו רואים כאן?" חגית הדר, החברה הטובה של אליזה אזאן ע"ה, שנספתה בשריפה בפלטבוש, בטור פרידה

לוזה,

היום הרת עולם.

מבחן האמונה הקשה ביותר עמד לפניי ביום שני בבוקר, לוזה, מבחן החיים. שאלת השאלות והחיפוש אחר מענה לסימן השאלה הענק  ביותר: למה בכלל? למה ילדים תמימים? למה לוזה? למה בשריפה? למה את המלאך האנושי הזה שחי בתוכנו?

לוזה,

יום קשה עבור עם ישראל, נחל דמעות אנושי שלא מטביע את הכאב ולא מוצא נחמה או תשובה ובטח לא מזור לשברי משפחה, בה חלקי הפאזל המפוררים כבר בלתי ניתנים לאיחוי.

והדמעות זולגות ולא מרפות. העיניים שורפות.

ואם היית פה, לוזה, היית עונה בשקט האופייני לך, באצילות הנדירה שלך, שהכל מלמעלה, ואין לנו רשות לשאול. י ש ת ב ח  ש מ ו!

לוזה הייתה מהזן הנדיר שלא משבחים לאחר מותו אלא מעריצים בחיים. לוזה הייתה האמא המושלמת, הרעיה הנדירה. חברה אמיתית ואשת חיל אשר באמת מי ימצא כמותה.

האומנות היא ראי הנפש, ואכן מי שראה את הציורים הנדירים שלה שוודאי נשרפו כליל, לא יכל שלא לעמוד פעור פה מול כישרון נדיר עוצר נשימה שהלך ונעלם.

אז תגלי לי, לוזה, האם גן עדן יפה כפי שציירת אותו?

האם הנופים שהיו פרי מכחולך הם מנוחתך עכשיו?

לוזה הייתה האמא המושלמת שטיפלה בילדיה במסירות טוטאלית חסרת פשרות, האמא המושלמת שגדלה שישה ילדים באצילות נפש. לוזה לא ידעה להרים את הקול או לכעוס, כי למה לכעוס אם אפשר לחבק, ולמה לסדר את הבלגן אם אפשר לצמוח ממנו?

המטבח של לוזה נשרף, אבל לא הזיכרונות. ריח השריפה נשאר באוויר, אבל ילדייך יריחו את מאכלי אמא לנצח.

לימדת את שילת להיות עקרת בית, בשלנית כמוך, כי אולי ידעת עמוק בליבך שיום מר יבא ו"ישתבח שמו" כך רצה, אז בחרת להעביר לה את מסורת הבישולים של אמא.

אל תדאגי, לוזה. שילת תתחרה איתך בקובות המסורתיות ובעלי גפן הממולאים המפורסמים שלך. היא תקום ותלחם בשקט האופייני שלך ותנצח, כי כך רצה ישתבח שמו.

תגידי, לוזה, יש עוד נשים כמוך שם למעלה?

לוזה הייתה יין בת יין. בת לרב חמרה הי"ו, בת לאמא צדקת אצילה ויראת שמים, אשה כשרה נאה וחסודה.

וכל מילה וכל תואר אין בהם גוזמה ולא שקרא בעלמא, אלא אמת לאמיתה. ממשיכת דרכם של גדולים. יפה מבחוץ ויפה מבפנים. גומות חן וחסד, ויראת שמיים אמיתית טהורה וצרופה.

לא העבירה ביקורת, ובטח לא לשון רעה על אף אחד. תמיד דנה לכף זכות כל אדם ואדם.

אז תגידי, לוזה, למה דקדקו עימך כחוט השערה ונלקחת בסערה?

האם יש צדק לוזה?

כנראה שקטונתי, כי את היית עונה בענוות חן, כשחוט של אמונה משוך על פנייך, שכך רצה ישתבח שמו, והיית מחייכת את החיוך הכובש שלך בביישנות האופיינית של לוזה.

תגידי, לוזה, האם המלאכים שומעים את שירי השבת של ילדייך? האם המקהלה המשפחתית בניצוחו של יוסי קבלה את פנייך בגן עדן?

האם נועם הליכותייך הפך אותם שם למעלה למלאכית שמרחפת מעל כולם? האם את מחבקת את משה יצחק והנרייטה? כי אנחנו פה נחבק ונדאג לשילת, אברהם, דניאל ויוסי.

אולי ידעת בתוכך שהגדולים חזקים ומוכנים לחיים עם חינוך עמוק שהנחלת להם, ולכן בחרת לקחת את הקטנים. כמה קשה הבחירה שלך, אבל בחכמת חייך יכולת לצפות שהחינוך והחוסן הנפשי יעמדו לצידם.

במותך ציווית להם חיים!

תגידי את האמת, לוזה, דברים שרואים משם לא רואים מכאן? האם שם יש תשובות וכאן יש רק שאלות?

האם גם שם שומעים את יוסי מלמד את כל מי שסביבו לומר ישתבח שמו על כל דבר בכל עת בכל מצב?

האם גם שם רואים את הבעל עם הלב הענק שעוזר לכל נצרך ומסכן, שמחייך ומתחשב מושיט יד ומסייע כי אי אפשר אחרת?

אז אולי, לוזה, תגשי לבורא עולם שמכונה בפיכם כל היום, כל הזמן "ישתבח שמו", ותבקשי ממנו שיתגדל ויתקדש שמו אם יחולל נס ויחזיר ליוסי את שילת, דניאל ואברהם, ויחזיר להם את האבא האחד שלא מפסיק להלל ולומר ישתבח שמו לעד.

לוזה הייתה חברה אמיתית. לוזה עברה את מבחן החברות ללא ספק.

ידעת להושיט יד ולדאוג, לבשל ולסייע לאחרים גם כשלך היה קשה עם תינוקת בבית. ידעת לחבק ולחייך להעניק ולתת הרגשה הכי טובה שיש, כי אין פשרות ואין אמצע, ואם צריך עזרה אז לוזה, במסירות נפש וברגישות מופלאה, נמצאת שם.

תגידי, לוזה, רואים את זה שם למעלה?

מסע הפרידה של, לוזה, החל בבר המצווה לבנך והסתיים ביום שני האחרון.

היית מלאכית בלבן בבר מצווה. חייכת ורקדת עם הילדים. הארת בנעימות לכל הסובבים, איחדת בלבביות את המשפחה, הזמנת את כולם לבא לומר שלום, להתחבק ולהיפרד.

האם זו דרכו של עולם, לוזה?

יום הפרידה המר…

רבבות אנשים חיכו לך, הצדיעו בשקט. בבואת מעמד הר סיני.

לך דומייה תהילה!

עשרות אלפים עומדים שעה ארוכה, לא פוצים פה. לא נעים ולא זעים.

שקט ודממה. אין הספדים, כי בחרת את היום בו תלכי בדממה ללא תשבחות וללא הספדים. בחרת את הדרך האופיינית לך, שקטה אך עוצמתית, דוממת אך זועקת לשמים.

אין בפי מילים לתאר את האובדן.

אמא, חברה יקרה, רעיה מושלמת, אשת חיל, אשה אצילה, יראת שמים, אוהבת הבריות, נעימת הליכות. קנקן מלא תורה.

לוזה,

שמרי על ילדייך ועל יוסי,

תלחמי! תצעקי בקול האילם שלך, כי יש שכר לפעולתך!

נוחי על משכבך בשלום.

לוזה ואביה, הרב אברהם חמרה שליט"א
לוזה ואמה, הרבנית חמרה

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. צריך להיזהר

    צריך להיזהר מלהטיח דברים כלפי שמיא ומתמיהות בענין דינו של הקב"ה

    איש אמת |
    הגב