לוחם דאע"ש בסוריה: "היהודים וחיזבאללה – זמנם יבוא, בקרוב

כתב "גלובס" התחזה לפעיל מוסלמי המבקש להצטרף לדאע"ש ודיבר עם אבו-טוראב, אמריקאי בן 26 שעזב הכל ונלחם היום בסוריה ■ "תגיע לטורקיה ואז אתן לך מספר טלפון, תתקשר והם יעשו את השאר. זה עד כדי כך פשוט

כמובן שאני מרגיש כאן טוב. ג'יהאד בזמננו זו מצווה אישית. אני לא יכול להמליץ לך כלום, אבל אללה יתברך אמר למוסלמים ללכת בדרכו". כך אמר לי אבו-טוראב, בחור אמריקאי בן 26, שלוחם בחלב, סוריה, יחד עם כוחות המדינה האיסלאמית (דאע"ש).

פניתי לאבו-טוראב תחת השם עבד-אלסלאם עפיפי, צעיר בן 26 מפריז. הוספתי אותו כחבר באפליקציית התכתבויות, וביקשתי להבין איך אני יכול להצטרף לכוחות הלוחמים ולשמוע ממנו מה כוונות הארגון. "קודם כל תגיע לטורקיה, ואז אני אתן לך מספר טלפון אליו תתקשר, והם יעשו את השאר. זה עד כדי כך פשוט", אמר.

עשרות צעירים אמריקנים ומאות רבות של צעירים ממדינות שונות באירופה כבר נכנסו לסוריה ועיראק ולוחמים לצד פלגים שונים, ובעיקרם דאע"ש, ששמו יצא למרחוק בזכות הכיבושים המהירים והאכזריים באזורים שונים של מה שהם כבר מכנים "הח'ליפות האיסלאמית", ובזכות התמונות והסרטונים שמתעדים בצורה פלסטית את מעשי הרצח ההמוניים של הכופרים שיעים, כורדים, יזידים וכל מי שלא עומד בסטנדרטים החמורים שלהם לדתו של מוחמד.

מכיוון שלא מעט לוחמים בארגון מגיעים מארה"ב ואירופה, המידע ברשת באנגלית שופע. החל מסרטוני הדרכה, פורומים וצ'אטים ועד אפשרות ליצירת קשר אישי. הצעירים הללו, עושה רושם, מחויבים למטרה ועובדים קשה כדי לגייס לוחמים נוספים.

את אבו-טוראב מצאתי ברשת חברתית אירופאית המוקדשת לשאלות ותשובות של גולשים. אבו-טוראב הוא כוכב ברשת הזו, עם מאות תשובות מפורטות לשאלות של גולשים מרחבי העולם המתעניינים בפעולותיו ובאפשרות להצטרף.

"מה יקרה אם הכלבים של בשאר יתפסו אותך?", שאל אותו אחד הגולשים. "הם עוד לא תפסו אותי, ואני מתפלל לאללה שזה לא יקרה", הייתה התשובה.

בהתכתבות אישית, שאלתי אותו מה התוכניות של דאע"ש לאחר הקמת הח'ליפות האיסלאמית. "אינשאללה מסוריה נרחיב את הח'ליפות", אמר, והבהיר: "גם היהודים וחיזבאללה יבוא זמנם, בקרוב".

לא עניים, אך מרגישים ניכור מהחברה

מה מביא צעיר ממדינות המערב לעזוב את ביתו ולנסוע לאזור קרבות בשם הדת? וידאו שפורסם לאחרונה ו"רץ" באתרים הקשורים לגורמי ג'יהאד במזרח התיכון מציג שלושה צעירים בריטים בסוריה, מחזיקים רובים וקוראים לאחרים להצטרף אליהם.

אחד מהם פונה לצופה ואומר: "האם אתה מוכן להקריב את העבודה שלך, את המכונית הגדולה, את המשפחה? האם אתה מוכן להקריב את זה למען אללה?".

"אחיי במערב", הוא אומר בסרטון, "אני יודע איך אתם מרגישים, גם אני חייתי שם. בלבכם אתם מדוכאים. התרופה לדכאון זה היא הג'יהאד. אחים שלי, בואו לג'יהאד ותרגישו את הכבוד שאנחנו מרגישים, תרגישו את השמחה שאנחנו מרגישים".

"לצעירים הללו יש תחושת ניכור קשה מאוד מהסביבה שהם נמצאים בה", מסביר פרופ' מאיר ליטבק מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניבסיטת תל אביב. "הם נמשכים לדבר שהוא הכי אנטי למה שנמצא מולם, והאיסלאם הפונדמנטליסטי הרדיקלי מייצג את זה – הכי אנטי אמריקה, הרקובה והמושחתת לראייתם".

ההסבר הקל ביותר למשיכה של צעירים לג'יהאד הוא הסבר כלכלי, אולם פרופ' ליטבק טוען כי "רובם לא עניים, זה לא שהשבר הכלכלי דחף אותם לייאוש. ממש לא. מדובר בצעירים ממעמד בינוני, לדוגמה הבריטים ממוצא פקיסטני שעשו את הפיגועים בלונדון – זה אותו דבר. יש את טיפוסי השוליים, שאלה אמריקנים או אירופאיים שמתאסלמים, אבל הרוב הוא צעירים ממשפחות מוסלמיות בורגניות שחשים ניכור מהחברה".

ד"ר מוחמד אל-עטאונה, חבר סגל בכיר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון, טוען כי הצעירים הללו לא מבינים את האיסלאם וכי ארגונים כמו דאע"ש כלל לא מסתמכים על מקורות הדת. "מבחינת הצעירים הללו, זו מחאה. הם רואים באיסלאם הרדיקלי אלטרנטיבה אולטמטיבית לכשלון של מדינות הלאום. הם הולכים לקצה של הקצה, מדברים על ח'ליפות, אבל אף אחד שם לא יודע למה הכוונה בח'ליפות.

"ישנה בורות אדירה בנושא", הוא מציין. "הם מאוד מבולבלים בענייני הדת. העיוות והפער הוא כל כך תהומי, אי אפשר להבין על איזה טקסטים מסתמכים האנשים שכורתים ראשים".

מתגעגע למקדונלד'ס

בחזרה לאבו-טוראב. "כשהתכוונתי ללכת לעשות ג'יהאד, עזבתי את הקולג' ואמרתי לעצמי שאהיה כנה עם עצמי ואעזוב את ארץ הכופרים ואמצא דרך לעשות ג'יהאד", הוא מספר. "הרעיון בא לי ברמדאן. חבר שלי אמר שהוא חלם שאני והוא יושבים עם שיח' בבגדים סוריים, פלסטיניים או עיראקיים, עושים ג'יהאד ומדברים ערבית. שנה לאחר מכן בסוף הרמדאן הגעתי לסוריה".

"אני מציע לכולם למהר ולבוא לעשות כאן ג'יהאד אם הם יכולים, או לעשות לנו כבוד על ידי ג'יהאד במערב", הוא ענה לאמריקני אחר ששאל אותו אם כדאי להגיע לסוריה למרות שהוא התחיל להתאמן רק לאחרונה. "כל היסוס, במיוחד מסיבות הקשורות להנאות של העולם הזה, הוא רק מלכודת של השטן".

הוא לא מוכן לומר מאיפה הוא מגיע בארה"ב או מה שמו המלא. הוא כן מוכן לומר שהוא הגיע לסוריה עם 80 אלף דולר ונעלי ספורט. נראה שהוא מעדיף את קרבתם של לוחמים מערביים, "אחרת אאבד את כישורי האנגלית שלי", הוא אומר בבדיחות הדעת. ובנוגע לחתונה? "מישהי מאמריקה זה יהיה טוב. אבל אין פה הרבה אמריקאיות כאן, אתה יודע".

ולמה הוא מתגעגע? מקדונלד'ס, כמובן.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.