"לטראומה יש מחיר": אביגיל קרלינסקי עוזבת את 'לא תשתוק'

אביגיל קרלינסקי הודיעה באחרונה כי החליטה לפרוש מהארגון. בפוסט שכתבה בדף הפייסבוק היא מסבירה את המניעים

אביגיל היילבורן קרלינסקי, אחת המייסדות של עמותת ׳לא תשתוק׳ הנאבקת כנגד פגיעה בילדים ונשים במגזר החרדי, הודיעה באחרונה כי החליטה לפרוש משורות הארגון.

עמותת 'לא תשתוק' פרסמה הודעה בדף הפייסבוק בה היא מודה לקרלינסקי. "בימים האחרונים התבשרנו על עזיבתה של שותפתנו לעשיה אביגיל קרלינסקי. אביגיל הייתה נכס לארגון ותרומתה להתפתחותו רבה מאד, אנו מודים לה על העשייה המבורכת ואין לנו ספק שהיא תצליח בכל אשר תפנה בעתיד.

למרות הפרישה, הערכה היא, כי קרלינסקי תמשיך לפעול גם בעתיד באחת המסגרות שנאבקות כנגד פגיעה בנשים וילדים.

בפוסט שפירסמה קרלינסקי בדף הפייסבוק שלה כתבה כי לאחרונה קיבלה סימנים לכך שהגיע הזמן להמשיך הלאה. ״אני לא בחורה של סימנים אבל כשזה מובהק זה מובהק״ כותבת קרלינסקי ומוסיפה ״אלוקים סימן לי שהגיע הזמן להמשיך הלאה.״

״לפני שנתיים, בערב קיץ חמים, פתחתי את דף הפייסבוק לא תשתוק.דף שעשה היסטוריה. ששינה את השיח במגזר החרדי ממצב של שתיקה מוחלטת על פגיעות  למצב של שיח שפוי. (כתבות ממומנות בעד הרב הצדיק ברלנד שמואשם בפלילים על לא עוול בכפו, לא נחשבות בעיני לשיח שפוי)

מאז שקמנו, נוצר הד חדשותי ער מאוד, ויש שיאמרו ער מידי, בעניין פגיעות במגזר. והכי חשוב: שיח של מוגנות.
אתרי התקשורת החרדיים החלו לדווח בעניין וכעת אין יום שלא מופיעה ידיעה בנושא.

הרדיו החרדי שבר את חומות השתיקה רק לאחרונה, הפרינט עוד מחכה. אבל גם הוא עוד יגיע לשם… כולם צריכים לשמור על הילדים.

לא רק אנחנו פעלנו בזירה, ישנם עוד הרבה אירגונים ואנשים מקסימים שעושים עבודת קודש סיזיפית במסירות בלתי מוסברת.
לנו הייתה הפריבילגיה של פרסום, שזה דבר שבהחלט נותן המון כוחות. פעלנו בצורה של פרסום, התמקדנו בשיח להעלאת מודעות. זה הדגל שלנו. אין כמו סרטון שרץ בוואטסאפ כדי להשיג את המטרה הזו.

היום אני מסמנת וי.
אלוקים זיכה אותי להיות שליחה לדבר הטוב, הקשה מנשוא, הנפלא, המתיש, המזעזע, ועוד כל מיני מילים שלא באמת תעברנה את התחושה של איך זה לחולל מהפכה בתחום כזה, כמה אנרגיות זה שואב ממך, כמה לילות ללא שינה, כמה דמעות רותחות וכמה סיפוק עצום, ותחושה של אלוקים שאומר לך: שמתי דווקא אותך פה, את לא יכולה ללכת, את צריכה לעשות משהו.
לתקן עולם זה מרגיש טוב מאוד, אבל גם רע מאוד.

לאורך כל התקופה שאלו אותי תמיד על מחירים.
תמיד הייתי עונה שאין באמת כאלה. חושבת שלא אהבתי את השאלה, מה הקטע לבוסס במחירים האישיים שהעיסוק הזה גובה?
למה לדכא את עצמי וללכת אחורה ולבחוש בקשיים?

אבל וודאי שהיו מחירים. כל יום של עיסוק בזבל הוא מחיר.
כל יום שאת מושבתת בגלל חשיפה לטראומה הוא מחיר.
כל יום שאת עסוקה באינטריגות בין אנשים ומאבדת עוד קצת מהאמון באנושות שנשאר בך, הוא מחיר.
כל ייאוש מהתנהגות שבלתי ניתן להעלות על הדעת, הוא מחיר.

בתקופה האחרונה הבנתי באופן חזק מידי שמחיר אישי הוא דבר מוחשי מכדי שארשה לעצמי להמשיך ולהתעלם ממנו.

אותו אלוקים שסימן לי אז שאני חייבת לעשות מעשה, מסמן לי לאחרונה באופן די ברור, שהגיע הזמן שאמשיך הלאה.

מי שמכיר אותי יודע שאני ממש לא בחורה של סימנים משמיים. אין לי חושים מיוחדים לקליטת אותות או משהו דומה, הפוך, אני בורחת מדברים כאלה. אבל כשזה מובהק, זה מובהק.

אלוקים גם מסמן לי כעת שיש דברים אחרים שאני צריכה לעשות, או לפחות, לנסות לעשות, כי אף אחד אחר לא עושה אותם במקומי. למנוחה אני כנראה לא אזכה בקרוב. יש מידי הרבה מה לתקן. לנסות לתקן.״ כך קרלינסקי.

השתתף בהכנת הידיעה: מנחם קולדצקי

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. את נהדרת!

    ויכולו השמיים

    חבל שאת עוזבת ! לדעתי מיותר העניין של השמיים וכל זה.. |
    הגב