"ליד קוקה קולה כבר היו לי דמעות בעיניים"

חני וייזר עורכת הבלוג החרדי "העגלה" יוצאת נגד ההפרדה באוטובוסים שלטענתה גורם ללבטים קשים לאור עימותים סוערים שנצרבו לה בתודעה עם עסקני המהדרין, "בדרך כלל ברחוב עזרא, אני נקרעת. שואלת את עצמי: "אולי תעברי ודי?".

הבלוגרית החרדית חני וייזר יוצאת נגד ההפרדה באוטובוסים שלטענתה גורם ללבטים קשים לאור עימותים סוערים שנצרבו  לה בתודעה עם עסקני המהדרין, "בדרך כלל ברחוב עזרא, אני נקרעת. שואלת את עצמי: "אולי תעברי ודי?". בעיקר חוששת שיעלה לאוטובוס מישהו שחושב שמדובר ב"יהרג ובל יעבור" ואז זה יגמר בעיכוב מטורף ובניידת משטרה. אחר כך אני חושבת: רגע, אבל זה לא יהודי. זה לא בסדר, אין הלכה כזו. למה שאתן יד למנהג משונה ומבזה שמטיל עלי הגבלות? אז אני נשארת במקום, שמה אוזניות, משתדלת להיות אדיבה ולא מעצבנת ובעיקר בלתי נראית.

הבלוגרית טוענת כי למרות השתיקה שלה "הם לא נותנים לי". אף פעם לא נותנים. הציבור החרדי דוחף אותי בכל שבוע להיות רוזה פארקס. נמאס לי, בחיי שנמאס. בקוקה קולה כבר הייתי עם דמעות בעיניים, אבל לא עברתי מקום".

התמונה לא קשורה לכתבה צילום: פלאש 90
התמונה לא קשורה לכתבה
צילום: פלאש 90

חני וייזר עורכת הבלוג החרדי "העגלה".מעידה על עצמה: "אני לא פמיניסטית. לא מאמינה בשוויון זכויות ולא בזכויות יתר. לגמרי מבינה את ״שלא עשני אישה״ ומקבלת את מקומי בתוך ההיררכיה החברתית היהודית, שם אישה נקנית. אני קלת דעת כאישה בלי שום סתירה ל"בינה יתרה" בה ניחנתי. אני לא רוצה להניח תפילין ולא לתפוס מקום של גברים בהנהגה. רק דבר אחד קטן, אני לא אוהבת לשבת בסוף האוטובוס".

 

חני  מתארת את חוויית הנסיעה: "יוצא לי לנסוע הרבה בקווים בין עירוניים שיוצאים וחוזרים מבני ברק ואליה. אני עולה בדרך כלל בתחנות הראשונות בעיר התורה והחסידות, אז האוטובוס ריק ומתיישבת במושב האחד לפני הדלת במקום טוב באמצע. נדיר מאד שאני יושבת שם בנחת. גם אם לא מעירים לי, בוהים בי. מתלחשים, ממלמלים. במקרים הכי לא נעימים צועקים עלי, אבל בדרך כלל רק מבקשים, שוב ושוב. גורמים לי להרגיש חוטאת ומחטיאה. אני עונה בנחת ״לא״ לשאלה ״אפשר לעבור אחורה, למקומות המיוחדים לנשים?״ ולפעמים מסבירה שאין דבר כזה.

"לפעמים אני מצביעה על המדבקה האדיבה של אגד, שאומרת שאסור להטריד נוסעים בנוגע למקום מושבם, והם אומרים לי ״זה לא החוקים שלנו, לנו יש את החוקים של התורה״. לאחרונה התחלתי להגיד ״הרב שלי מאשר לי״, אבל זה לא מונע מהאנשים (וגם הנשים, אגב) לשאול אותי שוב ושוב אם אוכל לעבור, לקרוא לי ״חוצפנית״ ולקלל אותי שלא אמצא שידוך (ברצינות!). באיזו זכות האנשים האלו כופים עלי את החומרות שלקחו על עצמם"

 

 

 

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. שטויות! אני גם בוחרת בקביעות את הספסל שלפני הדלת האחורית. מסיבה פשוטה: אני לא אוהבת שמצוטטים לי. מעולם, אבל מעולם לא העירו לי!!! (ואני נוסעת המון בתחבורה ציבורית בשל עבודתי בהרבה מקומות בארץ,גם בבני ברק) סתם התחנפות טיפשית של הגברת שמנסה להראות חרדית.
    היו פעמים שמעצמי עברתי. היו הרבה גברים ומעט נשים. לי לא נח לשבת כשיש גברים שעומדים ואני יכולה לשבת ליד אישה בספסלים אחורי יותר.

    אחת |
    הגב
  2. יש טעות אחת בכתבה הזו- הגברת לא חרדית. למה פרסמתם אותה?

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  3. באיזה רשות את כופה את הפריצות שלך אל האחרים

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  4. באמת חצופה…. אני לא מבין איך אתר חרדי נותן לכתבה כזאת במה.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב