למה לצעוק על בן הזוג • חיי הנישואין לאור הפרשה

למה לצעוק אם אפשר אחרת? מאמרו של הרב ליאור סיבי – "דבר כל דבריך בנחת"

פ' בא – דבר כל דבריך בנחת

העבדות הקשה של עם ישראל מגיעה עוד זמן מועט אל סיומה. רגע לפני כן אומר הקב"ה למשה: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות". וברש"י ביאר: "אין נא אלא לשון בקשה". ומדוע היה צריך הקב"ה לבקש? מכיון שהיו יכולים ישראל לטעון מה לנו לשאת את הרכוש של המצרים, כשהובטח לנו לקבלו בביזת הים, ומדוע נאלץ להיטלטל עימו עד הים. אך מפני שהיתה סיבה חשובה שישאלו דוקא משכניהם כלי כסף וכלי זהב (כמובא בברכות ט. ט:), לכן ביקש ה' ממשה לזרז את עם ישראל בלשון בקשה.

והדברים תמוהים: הרי מדובר בציווי ה', ומדוע יש צורך לבוא ולבקש מהעם ולהסביר את חשיבות העניין. היה ניתן לבוא ולצוות את דבר ה' בדרישה וציווי ולא בלשון בקשה? אלא, מכאן נלמד שאפילו לדבר מצוה יזהר האדם שיהיה דיבורו בנחת ובסבלנות ובלשון בקשה, על מנת שיתקבלו הדברים על לב השומעים.

על דרך זו מצינו בחז"ל (שבת לד.): "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו עם חשיכה: עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר", ומוסיפה הגמרא ומדגישה ש'צריך לאומרם בנחת'. אמנם, חשוב להזכיר לבני הבית לבצע את ההכנות הדרושות לקראת השבת, אולם למרות שמדובר בקיום ההלכה ושמירת המצוות, מדגישים חז"ל 'וצריך לאומרם בנחת'. יש הרגילים להשמיע את דרישתם לבני ביתם בנחרצות וברוגז מבלי לתת טעם על דרישתם, וכשמבחינים שלא מבצעים את דרישתם, מיד מרימים את קולם ומדברים בלשון קשה. יתכן שבאותה העת ישיגו את מבוקשם ובני הבית ימהרו לבצע את הדרישה. אך עליהם לדעת שבן הזוג שמבצע את הדרישה עושה את הדברים בלב כבד מבלי שיתקבלו הדברים על ליבו, רק מפני שחושש מבן הזוג הכועס, דבר הגורם לטרוניה בליבו ויוצר מחיצה בקשר שבין בני הזוג.

אמרו חז"ל (גיטין ו:): "לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו". וכך מדריכנו הרמב"ם (ה' אישות טו, יט): "וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו… ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דבורו עמה בנחת".
דבר זה יסוד גדול הוא בבניינו של הבית היהודי על אדני התורה: לעולם לא ידבר אדם בלשון קשה או בוטה, תמיד ינהיג עצמו כפי שכתב הרמב"ן באיגרתו: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת" – שיהיו כל דיבוריו בלשון רכה המקרבת את הלבבות ומנעימה את השהות בבית ומגבירה את הרצון לבוא האחד לקראת השני.

ישנה מעשייה נפלאה הממחישה את גודל ההפסד של מי שאינו יודע לשלוט בדיבורו ומיד מגיע לכלל כעס [ולכלל טעות]: מספרים על זוג זקנים, שקיבלו אישור מיוחד לטייל בגנו של המלך, וניתנה בידיהם האפשרות לבקש שלוש בקשות בלבד בהבטחה ברורה שתתמלאנה כל שלושת הבקשות. הזקן טייל בגן להנאתו. לפתע ראה עץ נפלא של תפוחים, והתעורר בו חשק לאכול תפוח אחד. בעודו מבטא את משאלתו בפיו, נקטף תפוח אחד מהעץ והגיע היישר אליו. הזקן התפעל ושמח מאוד, אך אשתו שהבחינה בכך החמיצה פניה וצעקה: "בשביל תפוח היית צריך לבזבז בקשה בהזדמנות נדירה שכזו"? כעסה גבר מרגע לרגע עד שלא יכלה לשלוט בעצמה וצעקה בכעס רב: "הלוואי שהוא יידבק לפנים שלך"! רק יצאו הדברים מפיה, והתפוח נדבק לפניו של בעלה הזקן. נקל לנחש מה הייתה הבקשה השלישית; לא הייתה ברירה אלא לבקש שיוסר התפוח מהפנים…

מעשייה זו משמשת כמשל נפלא: גם אם אכן טעה הזקן בשיקוליו, הרי לוּ הייתה אשתו מתגברת על הדחף לכעוס על בחירתו של בעלה, לא לצעוק אלא להגיב בנחת על טעותו, היו עדיין עומדות בפניה שתי אופציות פתוחות לבחירה, אך היות שלא הייתה מסוגלת לשלוט בעצמה, הפסידה לא רק אחת מהן אלא אף את שתיהן…

מחקר מעניין בנושא זה נערך בקרב ילדים מכיתה ג', בו גייסו עורכי הניסוי בחשאי תלמידה אחת והטילו עליה תפקיד: לגרום לילדי כיתתה רוגז ותסכול. נתנו לילדים להתמודד עם כעסם באחת משלוש הדרכים הבאות: לחלק מהם הניחו החוקרים להתבטא בחופשיות על התנהגותה המרגיזה של בת כיתתם. חלק שיחקו באקדחי צעצוע, כדי לפרוק באמצעותם את תסכולם או כדי "להחזיר", כביכול, לילדה המרגיזה. ולחלק נתנו החוקרים הסבר מתקבל על הדעת להתנהגותה המרגיזה של הילדה. איזו דרך נמצאה כיעילה ביותר לשיכוך כעסם של הילדים? לא הדיבורים, לא המשחק באקדחים, אשר אף הגביר את תוקפנותם. הדרך שהצליחה ביותר להפיג את כעסם היתה זו שהביאה להבנת התנהגותה של בת כיתתם (היא הייתה עייפה, עצבנית, לא הרגישה טוב וכד').
"תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת"!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.