"לעשות טוב" / הרב בן ציון נורדמן

"כדאי היה לו לאדם לבוא לעולם בכדי לעשות פעם אחת חסד, עם אדם אחד". הרב בן ציון נורדמן, על חסד ועשיית הטוב, בראי הפרשה:

מבצע "צוק איתן" מאחורינו וגם שנת הלימודים החדשה נפתחה. מה שאומר, שהגיע הזמן לחזור ולדבר על פרשת השבוע. כמובן, עם קישורים נדרשים לאקטואליה, שכן כבר חז"ל אומרים שכל המתרחש סביבנו, הכל כתוב ורמוז בתורה. כל דבר שקורה בעולם, כל אירוע בתולדות ימי עמינו, רמוז ומפורש בתורה.

אם לסכם בכמה מילים את פרשת השבוע, פרשת "כי תצא" העוסקת בנושאים רבים ומגוונים, הרי שעיקרה היא עשיית טוב איש עם רעהו, ובין אדם לחברו. מצוות רבות מוזכרות בפרשה זו. השבת אבידה, לא תעשוק שכר עני, לקט, שכחה ופאה (אדם שקוצר את שדהו, חובה עליו להשאיר חלק מהשדה לעניים), הקם תקים עמו (אדם הרואה את חמור רעהו רובץ תחת משאו, אסור לו להתעלם ויש לו חובה לעזור לבעל הבהמה להעמיס את המטען בחזרה) ועוד.

פרשה זו נקראת תמיד בעיצומם של "הימים הנוראים", שאליהם נכנסנו בימים אלו. ראש השנה מתקרב וכך גם יום הכיפורים. אווירה של תשובה וסליחות מתפשטת בכל מקום. הספרדים כבר החלו לומר את הסליחות, וכל אחד מרגיש שמשהו גדול עומד להתרחש.

על יום הכיפורים נאמר "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". מה שלא נאמר על עבירות שבין אדם למקום. והשאלה שנשאלת היא מדוע התורה רואה במצוות שבין אדם לחברו ערך ראשון במעלה. אם אדם פוגע כביכול בקב"ה, הוא יכול לבקש סליחה, להתחנן והקב"ה סולח. אבל אם אדם פוגע בחברו לא כך. עד שירַצה את חברו. כמו כן התורה מקדישה כמעט פרשה שלימה לעסוק במצוות שבין אדם למקום. חסד ועשיית טוב עם הזולת. והשאלה היא מדוע?

לעשות חסד

בעל ה"שפת אמת" כותב על נושא החסד דברים מדהימים, שכדאי וכל אחד ידע אותם. בפרשת חיי שרה מתוארים מידותיה של רבקה אמנו שהייתה בעלת חסד, וכותב השפת-אמת "שלכן סיבב השי"ת להיות לו (ליצחק) רבקה לאשה, שהייתה בעלת חסד ביותר". כלומר, במה זכתה רבקה אמנו להיות אשתו של יצחק, שממנו יצא יעקב שאחריו יצא דור שלם של עם ישראל. הכל ממידת החסד. ומדוע? כי החסד נותן ומעניק, החסד חומל, החסד נותן מקום, החסד הוא לב רחב. אדם שעושה טוב עם הזולת, כל מהותו היא טוב. אדם שנותן הוא אדם טוב יותר. מושלם יותר.

אם בכל זאת נשים לב, נגלה כי ישנו פרדוקס בכל הנושא הקשור לעשיית טוב, שהרי בסופו של דבר רק עשיית טוב כפי שנראה לאדם הפרטי אינה מספקת. ובמילים אחרות, הקב"ה רוצה שנהיה אנשים טובים, ומצד שני הוא מבהיר שלהיות אדם טוב זה רק על פי הכללים של התורה…
בעיניי היהדות זה לא מספיק כלל וכלל להתנהג טוב "כמו שנראה לי" ושואלים אותי אנשים רבים מדוע? למה לא מספיק שנהיה סתם אנשים טובים?

מצפן לחסד

התשובה לכל זה היא פשוטה. התורה היא ספר חוקים. האדם לא תמיד יכול להבין מה נכון ומה לא נכון. אם היו נותנים לבן אדם את המצפן האנושי להחליט מה טוב ומה לא טוב, מה ראוי ומה לא ראוי, הרי שכל אחד היה רואה את הדברים מנקודת מבט אחרת ופועל בהתאם. קחו למשל את נושא המתות חסד. יש אנשים שיכולים לעשות המתת חסד מתוך מצפון אנושי, אבל מבחינת התורה זה רצח לכל דבר. בעניין זה מעניין להביא את דברי התלמוד שמספר שפעם רבי עקיבא ראה גוי שלוקח את אבא שלו, קושר אותו ונותן לכלב שיאכל אותו. רבי עקיבא הסביר לתלמידיו שהגוי לא עשה את זה מתוך רוע אלא מתוך מצפון. רק שזה היה מצפון כלפי הכלב…

אדם צריך לדעת בכל רגע נתון בחיים מה טוב ומה לא טוב. אדם יכול לעשות דברים טובים, אבל אם הוא לא עושה את הדברים הטובים שהתורה מצפה ממנו לעשות, אז כל מעשיו הטובים לא שווים כלום. תחשבו שאתם מזמינים שיפוצניק לבית ונשארו עוד כמה דברים לסיים. אתה מתקשר לשיפוצניק שמשום מה בושש מלהגיד והוא עונה לך: "תשמע, רציתי לבוא אבל זה לא מסתדר לי. אני עושה עכשיו חסד למישהו ומסייד לו את הבית". אה? ממש חסד…

מידות טובות

כתבתי על זה לא אחת, ואני אמשיך לכתוב על כך. כחברה אנושית, ובוודאי ובוודאי שכחברה יהודית, חובה עלינו להיצמד למקורות ולקבל הכוונה לחיינו. לקבל את המצפן האנושי ולפעול על פיו.

וזה מה שהתורה באה ללמד אותנו בפרשתנו. החסד הוא חלק אינטגראלי מהקיום שלנו כחברה וכעם. יום הכיפורים אינו מכפר על מצוות שבין אדם לחברו, כי כאשר אתה פוגע בחברך, אות היא כי משהו אינו מושלם אצלך ויש לך צורך לעשות דרך ארוכה בכדי להגיע זך וטהור לימים הנוראים. אבל החסד כשלעצמו אינו שווה כלום אם הוא על חשבון מישהו אחר, או על חשבון משהו אחר.

יש אמרה חסידית שאומרת שמדוע בתורה לא כתוב מצווה של "מידות טובות ". אין בתורה מצווה שמהותה היא שלאדם צריך להיות מידות טובות. התשובה היא שהמידות הם לפני התורה. לא שייך לקיים את מצוות התורה אם אין לך מידות טובות.

ולכן התורה מתעכבת כל כך על מצוות החסד. ללמדנו, שחסד עם הזולת אינו תוספת על חיי היום-יום, אלא זה חלק מההוויה שלנו כבני אדם.

*

גדולים וחכמים כבר אמרו, שכדאי היה לו לאדם לבוא לעולם בכדי לעשות פעם אחת חסד עם אדם אחד. בואו נאמץ כולנו את הרעיון ונעשה טוב אחד עם השני. כך נצמיח כאן חברת מופת, אוהבת ומתחסדת.

**************

כותב הטור: הרב בן ציון (בנצי) נורדמן, הינו מנכ"ל מפעלות הרב גרוסמן, יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.