לפיד "מחזיר" לגפני: "אף אחד לא יכול להיות חבר ב'יהדות התורה' אם אינו בדיוק כמו גפני"

בדברים שכתב הערב, "מחזיר" שר האוצר יאיר לפיד לח"כ משה גפני, שתקף קשות אותו ואת מפלגתו בימים האחרונים:

"איך אני מסכם את מושב הקיץ של הכנסת שהסתיים השבוע?
בחצי הראשון של המושב מתנגדינו זעקו ומחו על כך שאנחנו מפרים את הבטחות הבחירות שלנו. בחצי השני הם זעקו ומחו על כך שאנחנו מקיימים את הבטחות הבחירות שלנו. לפעמים הפערים בין המציאות ומה שנכתב עליה הופכים להיות מגוחכים.
ביום חמישי סערה העתונות – והרשת – סביב המשבר עם עדי קול. כזכור (בעצם למי?), בעת ההצבעה על שינוי שיטת המשטר עדי נמנעה במפתיע למרות המשמעת הסיעתית, ואני בתגובה השעיתי אותה מפעילות פרלמנטרית. הדיון בנושא היה גועש, האופוזיציה כמובן חגגה, המילה "דיקטטור" הושמעה שוב ושוב, ח"כ גפני עלה על הבמה ורעד מזעם קדוש בעת שזעק על כך שאנחנו מפלגה לא דמוקרטית…
…רגע… אני חייב לחזור על המשפט הזה: ח"כ משה גפני – גפני! אלוקים ישמור!! – דיבר על כך שאנחנו מפלגה לא דמוקרטית!!! כידוע ח"כ גפני הוא אדם שבא ממפלגה שבה אתה לא יכול להיות חבר אם אתה: מזרחי. אתיופי. רוסי. חייל. חילוני. כיפה סרוגה. אשה.
בעצם אתה לא יכול להיות חבר במפלגה של גפני אלא אם כן אתה לבוש, מתנהג, מדבר, זז, נושם וחושב בדיוק כמו ח"כ גפני. אני לא רוצה להישמע שיפוטי, אבל לא בטוח שזה הופך אותו לגורם מוסמך בשאלה מהי בדיוק מפלגה דמוקרטית.
אני, אגב, לא חושב שגם מפלגות כמו העבודה, שבה כולם שונאים את כולם בלהט, מלכלכים אחד על השני בעתונים מהבוקר עד הערב ולא מצליחים לשתף פעולה בשום נושא הן מופת דמוקרטי, אבל לא על זה רציתי לדבר אלא על הפער בין המציאות למה שנכתב עליה.

כי באותו יום חמישי בערב, אחרי המהומה הגדולה, היינו כולנו – כל חברי הכנסת של "יש עתיד", כולל עדי קול כמובן – על המרפסת של הרב שי פירון ביישוב אורנית. החום בדיוק פג, ושתינו יין אדום ודיאט ספרייט, ודיברנו. שיחה ארוכה, אוהבת, פתוחה, עמוק לתוך הלילה. עדי הסבירה מה קרה לה, ואני דיברתי על כמה חשוב שלא נפתיע אחד את השני, והתחבקנו, ואמרנו שזה לא יקרה לנו שוב כי אנחנו אנשים שעובדים על עצמם ויודעים לבנות שפה אחרת וללמוד מטעויות.
וגם האחרים דיברו. על החודשים האחרונים, ועל מה שהם השיגו ומה שהם רוצים להשיג, ועל זה שאנחנו לא שוכחים לרגע את מה שאנחנו מאמינים בו כי באנו – באמת, נשבעים לכם, בכל ליבנו – לשנות.
אולי אני טועה, אבל ככל הידוע לי אין היום אף מפלגה בישראל שמדברת כך. יש עוד אנשים ערכיים בפוליטיקה, גם במפלגות אחרות, אבל על כל ההישגים שלנו בחודשים האחרונים חתומה קודם כל היכולת לעבוד כקבוצה מחוייבת, כאגרוף קמוץ, כשלם הגדול מ-19 חלקיו.
אז בכל פעם שאתם שומעים מישהו מהאופוזיציה מדבר על "צפון קוריאה" או "דיקטטורה", אל תסגרו את הרדיו או הטלוויזיה. תקשיבו טוב, אם תתאמצו קצת לא תוכלו להחמיץ את הקנאה הצורבת, החומצתית, של אנשים שלא רק סובלים מבדידות מתמשכת אלא גם נאלצים, בכל פעם שהם מרימים את הראש, לראות מולם קבוצת אנשים המחוייבים לרעיון, ולא פחות מזה, אחד לשני".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.