לקראת שבת: להדליק את האור – טורו של הרב יעקב גלויברמן

פרשת 'תצווה' מתחילה במצוות הדלקת נר תמיד, הנר שדלק באופן תמידי בבית המקדש והאיר למרחקים גדולים. האור הזה העיד ששכינה שורה במקדש תמיד.

גם בבית היהודי דולק מעין "נר התמיד", הלוא הוא נרות השבת. הנר שהאישה והבת הישראלית מדליקות בכל ערב שבת וחג, מכניסות בכך לבית היהודי קדושה ואור. כתוב "כל המענג את השבת (בהדלקת נרות, שיש בהם עונג) מוחלין לו כל עוונותיו, וניצול מדינה של גהינום". עוד אומרים חז"ל: "אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון". לנרות שבת קודש מסביב לשולחן שבת, יש עוצמה מיוחדת, שמאירה את הנפש, ואת המשפחה. בכל לב מהבהבת פנימה נקודה של אור, שלעולם אינה דועכת.

מסופר על דיפלומט ישראלי בשם יהודה אבנר, ששהה בפגישה אישית עם הרבי מליובאוויטש, ושאל את הרבי: "מה למעשה התפקיד של הרבי?" ענה לו הרבי: "כל יהודי הוא כמו נר, תפקידו של הרבי הוא לעזור להדליק את הנר שבכל יהודי". לפי שיצא מחדרו של הרבי שוב שאל את הרבי: "האם הרבי הצליח להדליק את הנר שלי?". "לא" השיב לו הרבי, "אני הענקתי לך רק את הגפרור, אתה צריך במעשיך להדליק את האור שבך".

חד וחלק:   בכל אדם יש דבר יקר ומיוחד, שאינו נמצא בשום אדם אחר.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.