מאה שנה ל'מסע המושבות' בחודש חשוון תשע"ד, נציין מלאות מאה שנה למסע ההיסטורי והמרגש, בראשות הרבנים קוק וזוננפלד, למושבות השומרון והגליל * האם גם בעידן החרפות והגידופים של ימינו יכול היה להתארגן מסע שכזה?

 

לפני מאה שנה בדיוק, בחודש חשוון תרע"ד, גברו בכירי רבני הארץ – רבני הישוב הישן בראשות המנהיג החרדי הרב יוסף חיים זוננפלד, ורבני היישוב החדש בראשות מי שכיהן אז 'הרב דיפו והמושבות' מרן הראי"ה קוק – על העויינות שבין המחנות. הרבנים שהחזיקו בהשקפות כה קוטביות, התאחדו מעבר לחילוקי הדעות ההשקפתיים ביניהם בענייני ציונות וגאולת העם, והבינו כי יש לצאת אל מושבות החלוצים ביהודה, השומרון והגליל, ולקהילות המרוחקות בערי הצפון, ולחבק בחום את יושביהן.

בימינו ניתן היה לסיים מסע שכזה תוך יומיים. אז, לפני מאה שנה, נמשך המסע חודש ימים. שמונת הרבנים, מהם 'קנאים' ומהם פתוחים לרוח התקופה, התניידו כתף אל כתף בדילג'אנסים, עגלות רתומות לסוסים, רכבת ואפילו סירת קיטור על הכינרת וספינה רוסית במי הים התיכון, ופקדו במסעם אלפי חלוצים וסתם יהודים, ב-26 יישובים. הם השמיעו בפניהם דברי התעוררות, פתרו בעיות הלכתיות, השמיעו כשצריך היה דברי תוכחה, דיברו על חיזוק החינוך ליהדות, ולמדו במסע כי "נטיה דתית של הלב הישראלי, היתה תמיד מצויה לצידנו", כפי שניסח זאת הראי"ה קוק.

על רקע היריבות ששררה אז, ממש כמו היום, בין המחנות, והתהום העמוקה שנפערה בין היישוב הישן והישוב החדש, נחשבה אז המשימה בלתי אפשרית. ואף על פי כן נענו הרבנים זוננפלד ובן ציון יאדלר ליוזמת הרב קוק ותלמידו הרב חרל"פ, והקימו משלחת של שמונה רבנים. חשיבות המסע היתה, כפי שנוהגים לומר היום, בעצם קיומו. הרבנים הביאו עימם מסר של אחדות, דווקא על רקע העויינות הקשה ששרה בחוגי הישוב הישן כלפי הרב קוק. פרט לכך תרם המסע בעצם הבאת רוח ישראל סבא לחצרות האיכרים והחלוצים, שברובם התרגשו מאוד מהביקור וחלקו כבוד ויקר לאורחים.

'אלה מסעי'

המסע עורר הדים רבים בתיקשורת היהודית של אותם ימים בארץ ובחו"ל, ופרטיו אף נרשמו בחוברת צנועה, 'אלה מסעי', שכתב לסיכום "מסע הרבנים להרמת קרן הדת והיהדות בארץ הקודש ת"ו בחורף תרע"ד", אחד ממשתתפיו, הרב יונתן בנימין הלוי הורוביץ. בשנים האחרונות עמל הרב עמיהוד לוין על איסוף מידע חדש בנושא – עדויות, מיסמכים, קטעי עיתונות וצילומים – ופרס אותו על פני 275 עמודי הספר האלבומי 'אלה מסעי', שהפך למיסמך היסטורי מרגש. הספר ראה אור בהוצאת 'קרן רא"ם', שאותה מפעיל איש החסד מוטי זוננפלד, נינו של הגרי"ח זוננפלד.

 ממחקרו המרתק של הרב עמיהוד מסתבר, שבראש המדברים מקרב הרבנים היה הרב קוק, אז 'הרב דיפו', מפני שהיה פתוח לרוחם של החלוצים שנחתו אז, שנות העליה השניה, בנמל יפו. לצידו עמד בהתלהבות הרב זוננפלד, שאף יצא להגנתו במשא נרגש באחת המושבות, כשמורה מקומי האשים את הרב קוק בהפעלת כפיה דתית רגשית כלפי החלוצים.

המסע עצמו יצא לדרך מבית הרב קוק ביפו, ביום ד', י"ט בחשוון תרע"ד, וחזר לשם כעבור חודש, בי"ז בכסלו. בסיומו כתב הרב קוק מבוא ל'אלה מסעי': "אחד החזיונות מרהיבי הלב שבדורנו הוא בוודאי חזון הישוב הארצישראלי, ההולך ומתקדם בכל ערכיו בשנותיו האחרונות. שלומי אמוני ישראל ודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר הזה, שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה". על הדברים הללו חתמו "בתקווה להצלחת דרכנו ופעולותינו… בציפיית גאולה וישועה לאור ה' ורוממות קרן ישראל ותורתו, על אדמת הקודש, בימין ה' רוממה", שמונת רבני המשלחת ובראשם הרבנים קוק וזוננפלד, וכן הרבנים חרל"פ, יונתן הורוביץ, רפאל זילברמן מצפת, ברוך מרקוס מחיפה, משה קלירס מטבריה ובן ציון יאדלר מירושלים. האם אפשר להעלות על הדעת שמאחורי אמירה ערכית שכזו יתייצבו היום כל רבני ישראל?

אשרי עין

המסע מסתבר ריגש לא רק את המארחים אלא גם את האורחים. הרב בן ציון יאדלר, מי שנודע לימים כ'מגיד מישרים' של חרדֵי ירושלים, סיכם את המסע כך: "והיה כבוד הרבנים בנסיעה זו ככבוד מלכים, מאן מלכי רבנן… ביום בוא הרבנים תקעו בחצוצרות והיו האנשים מתקבצים לביהמ"ד וגם הנשים מתקבצות לעזרת הנשים לשמוע הדרשות. ואח"כ עולים הרבנים לדרוש. זה בענין שמירת שבת וזה בענין חינוך הבנים והבנות וזה בענין טהרת המשפחה וזה בענין מצוות התלויות בארץ… ואיני יכול להעלות על הכתב גודל ההשפעה לחיזוק הדת שהשפיעה נסיעת הרבנים בכל א"י. ומה אספר כי בכל מקום בואנו היו עושים כעין יום-טוב, עד שהיו כולם בטלים ממלאכתם והיו אומרים, מי יתן לנו ביקור הרבנים כגון זה לכל הפחות פעם בשנה. כי ראיית פני הרבנים עשה עליהם רושם בל יימחה… אשרי עין ראתה כל אלה".

על פי תיאורו של הרב הורוביץ, יצאו המתיישבים מגדרם לכבוד הרבנים. בזכרון יעקב "כל הקהילה היתה שמחה וחוגגת בשמחה חגיגית שמחת התורה". בחיפה קידמה את פני הרבנים "שיירת רוכבים ממסחה" ונערכה להם "קבלת פנים נהדרה".  במרחביה "באו רוכבי סוסים לקבל פני הרבנים בתחנת הרכבת", ובכפר תבור "יצאו כל בני המושבה לקראתנו, ובכניסה עמדו גם נשי האיכרים וצעירים וירו שבע יריות לכבוד האורחים". בדרך ליבנאל "באו שמונה איכרים לקראתנו… רוכבים על סוסים", ובראש פינה "המנהל סגל נתן עגלה שתוביל את הרבנים, והמלווים רכבו על סוסיהם". ביסוד המעלה "בני המושבה קיבלו את פנינו בשמחה רבה", וכשיצאו ממטולה "בני המושבה בלוויית נשיהם וטפיהם ליוו אותנו".

המסע יצא מבית הרב קוק ביפו, ותחנתו הראשונה חדרה. "רוח גבורה והוד מרחפת על המושבה הזאת", בזכות המלחמה העיקשת בקדחת, כפי שמדווח 'אלה מסעי'. למחרת הגיעו לזכרון יעקב וגילו לתדהמתם שבבית הכנסת הוצמדה הבימה לארון הקודש, כנהוג בכנסיות. "הרב מיפו דרש בהתעוררות רבה נגד זה… וידבר גם על הפרשת תרומות ומעשרות, ושיקבל ביה"ס מלמד דתי שילמד להתלמידים חומש ועוד ענייני אמונה ודת קודש… בבוקר נודענו כי כבר עשו שינוי בבהכנ"ס בדבר הבימה, והעמידו באמצע את שולחן הקריאה… וערכנו מכתב להוועד בדבר הבימה, לגמור ולעשות השינוי בקביעות במשך חודש ימים".

'א-ל יבנה הגליל!'

משם המשיכו לבת שלמה, לשפיה ולעתלית (שנקראה אז 'תרומיה' וגם אטליט) ודרשו בפני האיכרים בענייני הפרשת תרומות ומעשרות. תחנות נוספות היו מרחביה (אליה הגיעו ברכבת העמק), כפר תבור, סג'רה, יבנאל ופוריה. במושבה קטנה זו התכוונו לערוך ביקור חטוף, אך נדרשו ע"י "הפועלים הצעירים" ללון עימם. באותו ערב בלתי נשכח התרחש מחזה מרהיב: הרב קוק החליף איצטלתו עם אחד השומרים, התעטף באדרתו וחבש לראשו את העבאיה, הטיל את רובהו על הכתף, ויצא במחול דביקות עם החלוצים ועם הרבנים: "א-ל יבנה הגליל! ברוך יבנה הגליל!". בשיא ההתלהבות הודיע הרב, כי לא יסיר מעליו את בגדי השומר, עד שיתחייבו בפניו שמכאן ולהבא לא יהיה במושבה שום חילול שבת, והמטבח יוכשר ויושגח. "אל תעכבו את הגאולה שבפתח עם חילולי שבת ומאכלות אסורות", הפציר בחלוצים.

לאחר שפקדו 26 קהילות, שבו הרבנים לבית הרב קוק. "בשוב המשלחת ליפו", מספר אליהו מרדכי זוננפלד, בנו של הרב זוננפלד, שליווה את אביו הישיש במסע המפרך, "התכנסו הרבנים בבית הרב קוק בשכונת נווה צדק. הרבנית טרחה כראוי לקבל את פני האורחים הנכבדים והגישה לפניהם תה ועוגות".

כבר בדיון הראשון לסיכום המסע הסכימו הרבנים להמשיך ביוזמה ברוכה זו, אלא שמלחמת העולם הראשונה שפרצה בקיץ תרע"ד, גדעה את ההמשך היוזמה, שלא נתחדשה למרבה הצער עד לימים אלה, בהם רבנים כאלה ואחרים משוכנעים, שכל האמת עימם וגולשים ברוב איוולת לחרפות נוסח 'רשע', 'גוי', 'עמלק' ועוד גידופים, כלפי רבנים שכל חטאם בכך שהם חושבים אחרת בענייני הנהגת הציבור.

צילום: ויקפדיה 

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. בנוסף יש לציין שגדולי עולם רבים מכל החוגים והעדות תמכו בדרכו של הרב קוק, במשנתו המחשבתית ובתמיכתו בהתיישבות הציונית כאתחלתא דגאולה, והיו אף גדולים כמו ה"פחד יצחק" (מרן הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל) שאמנם התנגדו לציונות אך תמכו במשנתו המחשבתית.

    על גדולי ישראל תומכי הרעיון הציוני (ואלו שתמכו בציונות בהכרח תמכו במשנתו המחשבתית של הרב קוק): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=22&topic_id=2826875&forum_id=20354

    דברים של גדולי ישראל שהביעו תמיכה מפורשת בדעותיו של הרב קוק כמו ב"אורות": http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2826869&forum_id=20354

    וכן אביא כאן מעשים והנהגות ממרן הגראי"ה קוק זצוק"ל המראים את דמותו כקדוש עליון, ציס"ע וגאון אדיר בכל חדרי התורה וגדול בכל וכפי שהתייחסו אליו רובם ככולם של גדולי היהדות החרדית מכל החוגים והעדות: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2826917&forum_id=20354

    Israel Kramer |
    הגב
  2. אביא כאן בנפרד על יחס הר זוננפלד לרב קוק המלמד עליחס רובם ככולם של גדולי היהדות חרדית:
    וב"האיש על החומה" בכרך השלישי בפרק "האמת והעימות" המתחיל בעמוד 399, מובא שגם במחלוקות הקשות ביותר, שרר בין שניהם יחס של הערצה הדדית, כלומר גם מצד הרב זוננפלד לרב קוק.
    וב"יחידי סגולה" של הרב איסר פרנקל מובא בפרק על הרב זוננפלד שבתשובה לשאלת אנשיו מדוע הוא מדבר עם הרב קוק בדברי תורה בפגישותיהם ברחוב, ענה: "הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכינו נפרדות!"
    נכד של מקורב לרב זוננפלד ונכדה של מקורב לרב קוק, הרב אברהם יצחק לבקוביץ זצ"ל, באו בברית הנישואין ובתר"ץ נולד להם בן. המקורב לרב זוננפלד הזמינו להיות הסנדק, וכך הרב לבקוביץ מרחובות, שאצלו נפש הרב קוק בימי הקיץ, הזמין את הרב קוק להתכבד בסנדקאות. הכפילות הזו נודעה לרב לבקוביץ ברגע האחרון, ובדרך לברית המילה שהתקיימה בבית החולים "ביקור חולים" אמר זאת הרב לבקוביץ לרב קוק, והרב קוק אמר שהוא יסדר את העניין. כשהגיעו למקום הברית כבר היה שם הרב זוננפלד וכשראה את הרב קוק נכנס, קם מיד לכבודו. הרב קוק אמר לרב זוננפלד: "כיבדו אותי בסנדקאות ואני מכבד את מר". הרב זוננפלד סירב ולא הסכים בשום אופן לקבל את הכבוד להיות סנדק במקום הרב קוק.
    מרן הגאון הרב יצחק הוטנר זצ"ל סיפר שבערב פסח אחד ליווה את הרב קוק בדרכו לכותל וראו את הרב זוננפלד צועד לקראתם. הרב קוק הזדרז להקדים בברכת "חג כשר ושמח", והרב זוננפלד השיבו בברכת החג והוסיף: "אני מברך אותו שלשנה הבאה אראהו שוב כאן כשהוא טובל רגלו בדם, וכוונתו שיזכה להקריב קורבן פסח, לפי הגמרא בפסחים ס"ה, ע"ב: "שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם", והכוונה שם לדם קורבן פסח.
    הגאון הרב מנחם יהודה אושפיזאי זצ"ל ליווה בבוקר אחד מחגי השבועות את הרב קוק בדרכו לכותל לאחר תפילת ותיקין בבית מדרשו, בית המדרש של ישיבת "מרכז הרב" בזמנו. בסמטה שליד הכותל נפגשו ברב זוננפלד שחזר מתפילת ותיקין בכותל, ובירך הרב זוננפלד את הרב קוק שיזכה להיות כהן גדול בבית המקדש.
    לא פעם הרב זוננפלד והרב קוק נפגשו בשמחות, וכשהרב קוק נכנס כשהרב זוננפלד כבר נכח במקום, הרב זוננפלד היה קם לכבוד הרב קוק ומציע לו את כסאו, אך הרב קוק בענוותו היה מסרב ופעם אחת לפחות הגיב: "אינני רוצה לתפוס את כסאו של מר!"
    כשהזדמנו שניהם לסעודות מצווה כגון בחנוכת הבית לבניין חדש של ישיבת "חיי עולם" בתרפ"ז, היה הרב זוננפלד לוקח "שיריים" מסעודת הרב.
    הגאון הרב אברהם חיים בביוף שליט"א שהיה ממשמשיו של הרב זוננפלד סיפר כי שררו יחסים טובים מאוד בין הרב זוננפלד לבין הרב קוק שאותו הוא מכנה "צדיק יסוד עולם".
    בכל מפגש מזדמן ביניהם ברחוב או באירוע, הרב קוק והרב זוננפלד היו משוחחים ביניהם בדברי תורה במשך זמן רב באהבה ואחווה כאילו אין כל מחלוקת ביניהם. ולמשל, בברית של בן הגרחי"ל אויירבך ואחי הגרש"ז, הגאון הרב אברהם דב אויירבך זצ"ל שהיה רבה של שכונת בקעה בירושלים וראש ישיבת "אור שמח", היה הרב זוננפלד המוהל והרב קוק הסנדק. הרב זוננפלד והרב קוק שוחחו לאחר הברית שעה ארוכה בדברי תורה.
    כן סיפר הגאון ר' שמואל יוסף ברנדויין-מוריה זצ"ל, הרבי מסטרטין בירושלים, שבתרפ"ב נולד לו בנו הבכור יעקב. הוא כיבד את הרב קוק בסנדקאות, את הרב זוננפלד שהיה גם מוהל בחיתוך, ואת הרב חרל"פ שהיה רבו כיבד בברכות. וסיפר האדמו"ר מסטרטין ששררה אהבה בין הרב קוק לרב זוננפלד והם דיברו באריכות.
    הרב אהרן סג"ל מירושלים הזמין לברית המילה של בנו את הרב קוק כסנדק ואת הרב זוננפלד כמוהל. הוא סיפר שהרב קוק פנה לרב זוננפלד ואמר: "אמא מאוד חולה ואבקש להתפלל עבורה", רשם את פתק שמה ושם אמה ונתן לרי"ח. אז רי"ח אמר לרב קוק: 'אף אני מרגיש לא כ"כ טוב ומבקש מהרב שיתפלל בעבורי, יוסף חיים בן זעלדא'.
    כך כתב לרב נריה הרב גדליה אהרן קניג זצ"ל, מגדולי חסידי ברסלב:
    'בעזה"י היום יום שני בשבת ה' שמיני כ' לחודש אד"ש שנת תשל"ו לפ"ק.
    לכבוד ידיד נפשי החה"ש אוהב נאמן לתורת אדמו"ר ציס"ע נחל נובע מקור חכמה כש"ת הרב משה צבי נריה שליט"א.
    אחרי דרישת שלומו הטוב כיאות לרוממות מעלת כבוד תורתו הרמה. אודיעהו כי לנכון הגיעתני הגלויה מיום ה' אדר שני במועדה, ועם מעכת"ה הסליחה על איחור תשובתי. בוודאי ידינני לכף זכות כפי האמת אשר טרדותי כי רבו לא נתנוני השב תשובה מיד.
    ועתה אודיע נאמנה למעכת"ה אשר מפי מו"ר עט"ר הגאון החסיד האמיתי כקש"ת הרב רבי אברהם זיע"א שטרנהארץ (כוכב לב) לא שמעתי בשום פעם בנוגע למרן הגרא"י קוק זצוק"ל, והדבר פשוט כי לא הכירו, כי מו"ר זיע"א הגיע לארצנו הקדושה בער"ח אדר דשנת תרצ"ו, היינו חצי שנה אחרי הסתלקותו של מרן הגאב"ד זצ"ל, ולא הכירו פנים אל פנים, ותמיד כשבאתי אליו ז"ל (= אל רבי אברהם) היה מדבר רק מחידושי תורותיו הק' של רבינו ננמ"ח זיע"א וסיפורי מעשיותיו ושיחותיו, ומהמאורעות שעברו עליו במשך ימי חייו הק' ובמשך חיי תלמידיו הק' זיע"א.
    אבל מפי אדוני אבי מורי החסיד האמיתי מוהר"ר אליעזר מרדכי זצ"ל, כן שמעתי הרבה מפליג בשבחו (של הראי"ה), בגאונותו ובחסידותו, מאז היותי עלם רך ועד היותי אב לבתי הבכירה תחי' ובעיני ראיתי איך שמחה על זלזול בכבוד הרב זצ"ל, ובאוזני שמעתי הצעקות שצעק בכל כוחותיו בימי זקנתו, מתוך כאב ליבו באמת, על זלזול קל שזלזלו מתנגדי מרן הרב זצ"ל ומעשה שהיה כך היה:
    היה זה בשנת תרצ"ב, אחי הבכור לאמי ע"ה הר"ר יוסף הלל ז"ל, התארס עם ב"ג בת הר"ר צבי בלויא, אחיו של הרב משה בלויא ז"ל, בקיץ שנה הנ"ל. כשבועיים לפני הנישואין, הופיעו בבית אבי ז"ל כמה אברכים משולהבים ממשפחת הכלה, אבי ז"ל קיבל אותם בסבר פנים יפות, כדרכו תמיד לקבל כל הבא לביתו ומכבדו במאכל ובמשתה, ובפרט קרובי הכלה, בחשבו שבאו באיזה שליחות מהמחותנים, לסדר מה שצריך לפני נישואין כנהוג. והנה התחילו לדבר דברי קנאות, ואמרו לו לאבי ז"ל, היות ושמענו שאתם מבאי ביתו של הרב קוק, תדעו שאם לא תפסיקו הקשר אתו, נבטל התנאים של בנך החתן. אבי ז"ל נדהם לשמע הדברים, ולא התחיל ליכנס עמם בשום ויכוח, אלא מיד עמד מכסאו וצעק כלפיהם: 'שקצים! על מי אתם מדברים, על קדוש ישראל כמוהו!' והרים כסא כאומר לזרוק עליהם, ודחפם מביתו החוצה בכוח… האברכים התחילו להתנצל שלא חשבו לצער אותו… אבל הוא באחת: 'הצער שלי אני מוחל לכם, אבל לדבר על איש מורם מעם אשר משכמו ומעלה גבוה מכל העם… על זה אין ברשותי לסלוח, ואיני רוצה להסתכל יותר בפניכם', וסגר הדלת והשאירם בחוץ עד שהלכו להם…
    סוף דבר נתברר שהאברכים הנזכרים עשו זאת על דעת עצמם, בלי שאלת מי שהוא מהמחותנים… כי באמת עד כמה שהכרנו את המחותן הר"ר צבי בלויא ע"ה שהיה איש תמים וישר שומר פיו ולשונו שפל בעיניו וסבלן – תנצב"ה.
    עוד מה ששמעתי מפי זקני אבי אמי הר"ר שמואל יעקב ווינברג ז"ל שפעם אחת בסעודת פדיון הבן ישבו יחד כ"ק מרן הגרא"י קוק זצוק"ל ועל ידו יושב כ"ק מרן הגר"ח זצוק"ל זוננפלד, וכשמרן הגרא"י הכהן בירך ברהמ"ז על הכוס וטפטפו כמה טיפות מידיו, שם מרן הגר"ח ידיו תחת ידי הכהן, לקבל הטיפות שטפטפו מהכוס, וליקק אותם כמה וכמה פעמים. ואמר לי אא"ז שמאז לא האמין לשום דבר לשון הרע על מרן הגרא"י הכהן זצוק"ל. כשסיפר לי זאת אא"ז ז"ל הייתי בגיל צעיר, וסיפור זה נחקק כל כך עמוק בלבבי, שאין אני יכול לשכוח, כי נדמה לי לפעמים כמו שאני בעצמי הייתי רואה בעיני את הדבר. זה מה שאנוכי יודע מפי הורי, בנוגע לצדקתו ואמיתותו של כ"ק מרן הגרא"י הכהן קוק זצוק"ל, וביותר הבינותי זאת כשגדלתי וזכיתי להתקרב בס"ד לתורת אדמו"ר הננמ"ח זיע"א, עד כמה שהבעל דבר וכו' מתגרה להרבות מחלוקת בישראל, ובפרט בין חכמי וצדיקי הדור, ועד כמה שצריכים ליזהר מלקבל דברי לשון הרע ורכילות וכו', שמדברים המדברים לזלזל ח"ו באחד המיוחד שבהם, ודיי בזה כעת.
    גדליה אהרן קעניג.' (חלק מהמכתב ובעיקר הקטע עם פדיון הבן מובא ב'ליקוטי הראי"ה' ח"א עמ' 161, וכולו מובא בקישור: http://www.orhaorot.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=249325).
    יש לציין שאמנם במכתב אחד של הרב חרל"פ נכתב שלאחר פרסום "אורות" ומכתב הרבנים זוננפלד ודיסקין נגד הספר "נפסק היחס החיובי ביניהם", אך העדויות לעיל ובהם מגדולים וצדיקים שכל דרכם בהקפדה על אמת ויושר מראים שהרב זוננפלד חלק כבוד רב לרב קוק גם לאחר פרסום "אורות". וכן יש להוסיף שבמכתב אחר של הרב חרל"פ שנשלח לבנו הגאון הרב יחיאל מיכל זצ"ל בכ"א באדר תרפ"ב, כותב הרב חרל"פ שבברית שבה הרב קוק היה הסנדק, הוא אומר הברכות והרב זוננפלד היה המוהל, הם ישבו יחד כמה שעות והיחס בין הרב קוק לרב זוננפלד היה "מצוין מאד מאד ובחביבות וכבוד זה לזה" ("מכתבי מרום", עמ' ל"ב-ל"ג)
    כדי לקיים את שני המכתבים ואת העדויות שבהם עדויות גדולים וצדיקים, יש לומר שייתכן שבתחילה נפסק היחס החיובי, אך בהמשך חזר, או שכוונת "נפסק היחס החיובי ביניהם" הוא על הביטוי של היחס החיובי ואחרי "אורות" פחתו משמעותית המפגשים היזומים ביניהם בגלל הכעס לגבי ספר "אורות", אך עדיין הרב זוננפלד חלק כבוד רב לאישיותו של הרב קוק כמקודם (והרי אישיותו של הרב נשארה כמקודם) גם אחרי פרסום "אורות". עדותו של הגאון הרב יצחק ברויאר זצ"ל שהכיר הן את הרב זוננפלד והן את הרב קוק מתאימה לאפשרות השנייה כי הוא אמר שמעולם לא נפסקה הידידות ביניהם (דבריו ב'ליקוטי ראי"ה' א').

    Israel Kramer |
    הגב
  3. מה עם תמונת הרב קוק? הרי הכתבה הזו היא על הרב קוק לא פחות מאשר על הרב זוננפלד!

    בנוסף לכך למרות המחלוקת ההשקפתית הקשה כלל גדולי היהדות החרדגית כולל נציגי הישוב הישן במסע ברשאת הרב זוננפלד, התייחסו בהערצה לאישיותו של הרב קוק.
    ראו כאן למשל: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2826851&forum_id=1364
    וכן מובא כאן: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2459912&forum_id=771 (פותח האשכול בא לגנותו של הרב קוק אך יצא מברך)
    וכן מובא על כך כאן: http://www.fxp.co.il/showthread.php?t=8613385 (מקביל לקישור הראשון)

    Israel Kramer |
    הגב