מאמר שבועי מרתק לפרשת מצורע / הרב זאב קצנלבוגן

כמה אנשים אתם מכירים שריצו בכלא עונש על גניבה או משהו אחר ולאחר מכן יצאו והפכו להיות שרים בכירים? בדרך כלל זה הפוך, שרים בכירים הופכים להיות גנבים, אבל גנבים לא הופכים להיות שרים… אני לא בטוח שאני מסוגל לומר בוודאות מהי הסיבה, אבל יש לי תחושה שזה קשור לרמת האמון שנותנת החברה למי שסרח. אנחנו אולי יודעים לדבר גבוהה על שקום ובניה מחודשת, אבל בינינו כמה מתוכנו מוכנים ללכת לחתום עסקה אצל עורך דין שהרגע יצא מהכלא בעוון מעילה בכספי הלקוח? הסטטיסטיקה במדינת ישראל מוכיחה ששני שליש מן העבריינים המרצים עונש מאסר חוזרים לכלא בעקבות אותה עבירה עצמה. ניתן כמובן לנתח נתון זה בהרבה צורות, אבל דומני שלא אסתכן אם אוסיף לכך את הנתון שהחברה לא באמת נותנת צ'אנס. כולנו נשמח אם המשתחרר ילך לשקם את עצמו בעבודות ניקיון מסודרות ברחובותיה היפים של דימונה הירוקה וירוויח משכורת של כשלושת אלפים ומאתיים שקלים למשרה וחצי, אבל הבה ונזכור שבפריצות האחרונות שלו לכמה דירות חביבות בהרצליה פיתוח הוא הרוויח בערב אחד מה שאנו מרוויחים בממוצע השנתי שלנו. סביר להניח שלאדם כזה יהיה די קשה להסתדר עם שלושת אלפים ומאתיים שקלים בחודש…

"וידבר ה' אל משה לאמר. זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן… וציוה הכהן ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב… והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו… וכבס המטהר את בגדיו וגילח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאוהלו שבעת ימים… וביום השמיני יקח שני כבשים… ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אוזן המטהר הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית… ומיתר השמן אשר על כפו יתן על תנוך אוזן המטהר הימנית… והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר… (פרק י"ד פסוקים א' – י"ח)

תהליך טהרת המצורע איתו פותחת פרשתנו הינו מורכב ביותר ומלא פרטים. הוא מורכב בעצם משלושה שלבים, היום הראשון הכולל הזיות גילוח וטבילה המתירים לו לחזור אל המחנה, היום השביעי הכולל תגלחת וטבילה נוספים המטהרים אותו מן הטומאה החברתית, והיום השמיני על קורבנותיו המתיר לו לבא גם אל המקדש. קשה מאד להסביר את כל הפרטים ממנה מורכבת הטהרה הזו, ברור שלכל אחד מן הפרטים ובוודאי לתמונה השלמה יש הרבה מסר אך מדימוי אחד קטן לא ניתן להתעלם. הדימוי לימי המילואים בהם נתחנכו הכוהנים בפעם הראשונה לעבודת המשכן המופיע בספר ויקרא בפרשת צו.

בשני המקרים שלבי הטהרה מורכבים משלושה חלקים: יום ראשון הממשיך לשבעה ימים ויום שמיני בו מביאים קרבנות מיוחדים. גם הכוהנים טבלו ביום הראשון לשבעת ימי המילואים. הדמיון הבולט ביותר זו הזאת הדם על התנוך הימנית ובהונות הרגלים והידיים הימניות המופיעה בכל התורה רק אצל הכוהנים בשבעת ימי המילואים שלהם ובטהרת המצורע. גם על הכוהנים הזה משה שמן כפי שמזים על ראשו של המטהר, ועוד דימויים שונים.  האם ניתן ללמוד מהשוואה זו משהו?

הצרעת אינה מחלה המגיעה מבעיות פיזיולוגיות של הגוף. הצרעת עליה מדברת התורה אינה נבדקת כלל וכלל אצל הרופא, היא נבדקת אצל הכהן. אין ספק שבתפיסת היהדות כל דבר שקורה לאדם הוא תוצאה של התנהגות רוחנית שלו. כלומר במידה ואדם חולה הוא צריך לשאול את עצמו היכן הוא צריך לתקן. אבל בכל זאת בכל מחלה מעבר לכך שאדם עושה חשבון נפש עם עצמו הוא גם הולך לרופא שייתן לו דיאגנוזה טבעית. ואדרבה, ניתנה רשות לרופא לרפאות. ההתייחסות שלנו לכל מקרה כוללת בתוכה גם היבטים טבעיים לחלוטין. שונה מכך מחלת הצרעת עליה התורה מדברת, כאן אין הולכים לרופא כלל וכלל. כאן אין לרופא מה להוסיף או מה לגרוע. היחיד שיכול לטפל במחלה זו הוא איש הרוח, הכהן.

בעקבות מה מגיעה מחלת הצרעת? חכמים מלמדים אותנו שהצרעת מגיעה על חטאי הדבור. אדם שדיבר לשון הרע על חברו נענש בצרעת. לשון הרע הוא חטא חברתי ממדרגה ראשונה, הוא משחית את החברה ומעכיר את מערכות היחסים שבתוכה למרות שהוא נראה תמים לחלוטין. ניתן לומר משפט ולחשוב מה כבר עשיתי, אך בפועל משפט זה מתפרסם ועלול לגרום נזקים גדולים לזולת. מכיוון שבדרך כלל לשון הרע נאמר בסתר, הבורא מפרסם את הדובר ברבים על ידי המחלה האיומה הזו. לא רק שהוא מתפרסם ברבים אלא שהוא משלם את המחיר החברתי. אדם כזה לא יכול להיות בתוך המחנה. עליו להכריז לכולם על טומאתו ולנהוג כמנודה. רק לאחר שהוא יעשה תשובה יוכל הוא לחזור בשלבים לחיות את חיי החברה בחזרה.

והחברה? האם היא תהיה מסוגלת לקבל אותו חזרה? האם היא תהיה מסוגלת לתת לו צ'אנס אמיתי ולהבין שהוא באמת עשה תשובה והוא ישתדל שלא לחזור יותר על שגיאותיו? התורה מבקשת מאיתנו שכן.

תחשבו על זה, איזה יחס גרוע יש לנו כלפי הרכלנים. הרי אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות בחברתם, כל טעות הכי קטנה שלנו הם ירוצו לפרסם לכולם, כל סוד הכי קטן שלנו מחר יהיה כתוב בכותרות הראשיות. מי רוצה להיות בחברתו של בעל הלשון הרע? כנראה שאף אחד. אבל הנה הוא עשה תשובה. הוא קיבל על הראש והבין את המסר. השבועות שהוא היה מחוץ למחנה בבידוד מוחלט גרמו לו לעשות את חשבון הנפש שלו ולתקן את מעשיו, עובדה שהוא נרפא. האם נוכל לסלוח לו ולהתחיל מחדש כאילו כלום לא היה? האם נוכל לקבל אותו חזרה כאחד מן המנין? התורה מבקשת שכן.

לא בכדי ערכה התורה את ההשוואה בין הכוהנים קדושי העם לבין בעל התשובה. לאחר שתיקן האדם את מעשיו, אנחנו מבחינתנו נהיה מוכנים לתת לו משרה של שר בכיר. כשהוא עבר את כל התהליכים והוא מוכשר לחזור ולחיות חיי קהילה מלאים, מבחינתנו נתייחס אליו כמו אל הכוהנים קדושי העם. כי במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים!

נושאים המופיעים בפרשה:

  • טהרת המצורע – אדם שהכהן איבחן אותו כחולה בצרעת המטמאת יש לו סדר טהרה מיוחד כאשר הוא מבריא והכהן מאשר זאת. סדר הטהרה מורכב משלושה שלבים:

שלב א' –  עליו להביא שני ציפורים. צפור אחת שוחטים מעל כלי חרס אשר בו מים חיים, והדם מתערב במים. לאחר מכן לוקחים עץ ארז, שני תולעת ואזוב, טובלים את כולם יחד עם הצפור החיה בדם המעורב במים והכהן מזה על המיטהר שבע פעמים ואת הצפור החיה שולחים אל השדה. לאחר כבוס הבגדים, גלוח השער וטבילה יכול המטהר לחזור אל מקום הישוב אך לא להיכנס אל ביתו.

שלב ב' – ביום השביעי מגלח שוב המטהר את שערותיו אך הפעם הוא מגלח את כל השערות כולל הזקן והגבות ושוב הוא מכבס בגדיו וטובל.

שלב ג' – ביום השמיני מביא המטהר קורבנות, כבש לאשם כבש לעולה וכבשה לחטאת. במידה ואין לו כסף הוא יכול להביא לעולה ולחטאת שתי תורים או שני בני יונה. יחד עם הקרבנות הוא מביא את מנחתם. ועוד לוג של שמן. מדם האשם נותן הכהן על התנוך, בוהן היד והרגל הימניים של המטהר. לאחר מכן לוקח הכהן שמן בכפו השמאלית ובידו הימנית הוא מזה מן השמן לכוון אוהל מועד. מן השמן שנשאר הוא שם שוב על תנוך ובהונות היד והרגל הימניים, את יתר השמן בכף ידו הוא נותן על ראשו של המטהר. לאחר מכן הוא מקריב את החטאת והעולה כהלכתן ובזה נטהר המצורע לחלוטין.

  • צרעת בתים – גם בבתים יתכן ויהיו נגעי צרעת. אם נוצר כתם בצבעים ירוק או אדום חזק והכתם עושה רושם שהוא שקוע בתוך הקיר צריכים את אבחונו של הכהן. לפני שהכהן מגיע מוציאים את כל רהוט הבית בכדי שלא יטמאו במידה והכהן יחליט לטמא את הבית. אם הכתם נראה לכהן כמטמא הוא יוצא מן הבית וסוגר אותו לשבעה ימים. במידה והנגע גדל במהלך שבוע זה מוציאים את האבנים הנגועות עם תוספת קטנה של מה שמסביבם ואת כל העפר סביבם. את האבנים והעפר מוציאים אל מקום טמא מחוץ לעיר ובמקומן שמים אבנים חדשות ואת הבית סוגרים לשבוע נוסף. אם הכתם חזר מנתצים את כל הבית על כל החומרים המרכיבים אותו ומוציאים אותם אל מקום טמא מחוץ לעיר. אם הכתם לא חזר, הבית נרפא מהצרעת והוא עובר תהליך טהרה בדומה לאדם שנרפא מצרעתו.

בזמן ההסגר הבית מטמא את מה שבתוכו וגם את האנשים הנכנסים אליו.

  • טומאות נוספות – זב וזבה. גבר שיצא ממנו נוזל סמיך (שתי טיפות כבר מטמאות ואם יותר מכך הוא כבר חייב להביא קרבן) או אשה שדם נידתה המשיך יותר מן הזמן הרגיל או שראתה דם שלושה ימים שלא בזמן נידתה הרגיל נקראים זבים. טומאת הזבים היא טומאה חמורה. כל מגע עימם ואפילו רק הרוק שלהם מטמא עד הערב ומחייב כבוס בגדים. הכסא והמיטה שלהם נטמאים עד כדי כך שהם מטמאים את האנשים שנוגעים בהם, או אפילו ישבו או שכבו עליהם מבלי לגעת בהם באופן ישיר לדוגמא שישבו על השמיכה המונחת על המיטה ששכב עליה הזב. גם ידיות האחיזה שבהן אוחז הזב בשעת רכיבתו מטמאות. כל אדם שבא במגע עם אחד הדברים הללו נטמא עד הערב וצריך לכבס את בגדיו. אך המשכב חמור בכך שמי שנגע בו אף מטמא בני אדם אחרים ואילו המרכב קל בכך שמי שנגע בו אינו צריך לכבס את בגדיו. כלי חרס שהזב הזיז אותו אין לו יכולת להיטהר אלא בשבירתו.

טהרת הזבים – לאחר שבעת ימים בהם הם נקיים לחלוטין הם טובלים ומכבסים בגדיהם. ביום השמיני עליהם להביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת והשני לעולה ובכך הם טהורים.

נדה – אשה בזמן נדתה מטמאת כאשה זבה למשך שבעה ימים. במידה וגבר שכב איתה הוא נטמא למשך שבעה ימים מאז שהוא שכב עימה.

שכבת זרע – גבר שיצאה ממנו שכבת זרע נטמא הוא ואשתו עד הערב. עליהם לטבול ולכבס בגדיהם.

  • סכום דיני הטומאות – כל אדם הטמא באחת מן הטומאות עליהן למדנו בפרשה זו ובפרשיות קודמות אסור לו להיכנס אל המקדש כל זמן שטומאתו עליו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.