מגזין סוכות • איך הפך הקלרינט לשם השני של חיליק פרנק? מרתק

לחיליק פרנק, הנגן הנודע, שלוש ידיים. טוב, אולי לא במובן הפיזי של הביטוי, אבל אם תזכרו את העובדה שקשה לתפוס אותו מבלי הכלי שכל-כך מזוהה אתו הרבה שנים – הקלרינט – כשהוא תפוס בידו, תסכימו גם אתם עם הקביעה הזו.

מאז שגילה את נפלאותיו של הכלי הכל-כך יהודי הזה (שאגב, ממש אינו יהודי במקורו ומגיע דווקא מהכיוון הפרסי של המפה), הוא לא מפסיק להתלהב ממנו ולמצוא בו פנים חדשות, של ניגונים חדשים שהוא מבצע, ושל ביצועים מחודשים לשירים עתיקים מאד, שזו בעיקר העבודה שלו בשנים האחרונות.

"האהבה הגדולה שלי לקלרינט", הוא מספר לנו, "התחילה בהילולת הרשב"י במירון בל"ג בעומר. הייתי ילד קטן ואבי היה לוקח אותי למירון, ושם הייתי מוקסם מהנגינה של הכליזמרים ובפרט מהקלרינט, ואחרי כמה שנים, כשקצת גדלתי, ביקשתי מההורים שלי להתחיל לנגן. זה היה נראה להם קצת מוזר, אבל הם קנו לי קלרינט וכל השאר היסטוריה, ובפעם הראשונה נגעתי בזה בגיל 15".

פרנק, כיום ירושלמי בנשמתו, דווקא גדל בב"ב. סבא רבה שלו הוא רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק. אביו תמיד נהג לספר על דמותו של הסבא, ועל סיפורים אלו חיליק הקטן גדל. כיום, אגב, אביו עוסק בחינוך ויש לו ישיבה בכפר-זיתים שבצפון המיועדת לנוער 'טרום-נושר'.

קבוע בחסידויות ה'תולדות'יתם

מי שמביט על עטיפות האלבומים של פרנק, ישייך אותו מיד לפי התמונה עם כתונת הפסים, לאיש תולדות אהרן, אך לא כך היא. "במשפחה המקורית אנחנו ליטאים אשכנזיים כבר 1,000 שנה, ומתייחסים ממש לרש"י ולרבינו גרשום, אך אבי התקרב לברסלב והיום אנחנו ברסלב". אז מה זה אם-כן הלבוש שהוא לובש? הוא מסביר: "סבא רבה שלי, הגרצ"פ פרנק, היה ליטאי בלי שמץ של חסידות והלך עם הלבוש הזה, שמזוהה היום עם 'תולדות אהרן', כי הפרושים הלכו עם הלבוש הזה. החסידים החלו ללבוש את הבגדים האלה הרבה אחרי הליטאים. כשה'תולדות אהרן' הראשון בא לארץ, ניגש אליו אחד מחשובי העסקנים שהיו בעיר העתיקה, וביקשו ממנו לקבל את המסורת של הירושלמים וללבוש את הבגדים האלה. אבל היום אנשים לא זוכרים את ההיסטוריה וחושבים שזה לבוש של ר' אהרל'ך. וזה לא נכון, זה לבוש ירושלמי עתיק מאד, בן כ-200 שנה, מאז שעלו תלמידי הגר"א. אחר-כך, היו שקיבלו אותו והיו שלא, כמו חסידי גור למשל שלא קיבלו. ואילו אנשי 'תולדות אהרן' שבאו מהונגריה והיו לבושים שחור כמו סאטמר, קיבלו על עצמם את הלבוש הזה".

בכל זאת, קשר הדוק יש לו לתולדות אהרן, והוא מנגן שם מידי שנה בסוכות, בשמחות בית השואבה. "אני מופיע אצלם באירועים, בשמחות בית השואבה ובחתונות, וגם יש לי הרבה מאד חברים שם. בדיסקים האחרונים שלי אף לקחתי את המקהלה של תולדות אהרן. אני תמיד אומר ששמחת בית השואבה שלהם היא מעין מה שהיה בבית-המקדש, טעימה קטנה. זו חסידות מאד קטנה ושמרנית ופתאום הם פותחים את השערים בלב רחב ודתיים לאומיים וחסידי גור, סאטמר וברסלב וליטאיים רוקדים שם כתף לצד כתף ,וזה מדהים ומרגש. היית מצפה שלכאורה הם יהיו יותר שמרניים, ופתאום אתה מגלה שהם מאד פתוחים".

ובחזרה לקלרינט. "הקטע, החובבני, הראשון שניגנתי בציבור היה בחתונות במשפחה. בתחילה למדתי לבד את הנגינה על הקלרינט עם כמה חברים, ואחרי זה התחלתי ללמוד באופן מקצועי אצל מורה מוזיקאי ענק, רומן קונסמן ז"ל, שהיה מוזיקאי גדול בעל תשובה, שעלה מרוסיה וגר בבני-ברק כמה בתים לידינו. הוא היה ענק שבענקים, ואצלו למדתי כמעט 3 שנים, שכבר בד בבד התחלתי כאמור להופיע בחתונות של המשפחה הופעות קטנות. אחר כך, חברים מהישיבה לקחו אותי כתזמורת שלהם. למדתי בישיבת ברסלב בב"ב, ושם היה בעל תזמורת ידוע חסיד ברסלב – שעד היום אני חייב לו הכרת הטוב – אברהם בנדר שהוא ברסלבר כמה דורות (סבו היה לוי יצחק בנדר מנהיג חסידי ברסלב בדור האחרון). הוא היה מתקשר אליי לישיבה ואומר: יש פה חתונה ושם חתונה, ובערבים הייתי הולך לנגן בחתונות במשך כמעט שנתיים. היה זה לפני כמעט 20 שנה, כשהקלרינט עוד היה פופולרי בחתונות. גם אברהם חיים חשין וחיים קירשנבוים עזרו לי בתחילת הדרך, וכן מוסא ברלין שהיה המורה שלי הרבה זמן ואצלו למדתי את מסורת הנגינה, כולם עזרו לי, היום אני שומע שיש הרבה תחרות, אך בזמן שלי זה לא היה. אולי כי הייתי ראשון או היחיד כולם עזרו לי בהתלהבות".

מה שקרה שהיום הקלרינט כמעט ולא נראה בחתונות?

"בציבור הדתי לאומי הוא עדיין מאד דומיננטי ופופולרי, אך בחרדי אכן קצת פחות, אבל עדיין יש לו מקום של כבוד בשמחות בית השואבה, בל"ג בעומר או אצל חובבי הכלייזמר למיניהם, שהם ציבור די גדול. אני לא מספיד את הכלי הזה. לאנשים מבחוץ זה נראה שרוב הצעירים אוהבים 'פופ' ו'רוק' אבל יש הרבה שמחפשים את המקוריות והעדינות של המוזיקה היהודית".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.