מגזין סוכות • איך חיים היהודיים באיראן? הצצה מרתקת מפי שלושה יהודים איראנים • מיוחד

את השנה היהודית החדשה פתח המנהיג הטרי של איראן, חסן רוחאני, בברכת "שנה טובה" ליהודי העולם, ובפרט ליהודי איראן. בישראל, לעומת זאת, לא ממש "קנו" את הברכה הזו. "איראן תימדד במעשים, לא בדיבורים", הגיב בנימין נתניהו לברכתו של רוחאני.

אך השאלה המסקרנת מכל, היא מה חושבים יהודי איראן עצמם. הם חיים, בצל המשטר שעד לפני חודשים ספורים היה בידיו של מחמוד אחמדיניג'אד, שונא ישראל מובהק, וגם כעת אינו בידי אוהב-ישראל מפורסם. האם בכלל ניתן לנהל היום חיים יהודיים כראוי באיראן? על השאלות הללו, בדרך כלל, קשה מאד לענות, שכן התקשורת עם יהודי איראן לקויה מאד, עד לא קיימת. אך כעת, חג הסוכות, ניתנה לנו הזדמנות נדירה להציץ אל תוככי החיים היהודיים האיראניים ולשמוע על התחושות היהודיות המקומיות.

תושבי איראן היהודים, כך הסתבר לנו, גם לאחר גל המהפכות במדינות הערביות בכל השנתיים האחרונות, רגועים. מבחינתם, המדינה בה הם חיים אידיאלית עבורם: אין התנכלויות מיוחדות, יש בתי-כנסת, יש שיעורי תורה והמצב פנטסטי. ההתבטאויות החריפות של המנהיג הקודם, אחמדניג'אד? זה כלום, הם אומרים, זה רק נגד ישראל, לא נגד היהודים. עם יהודי איראן לא הייתה לו אף-פעם בעיה.

תמימות ונאיביות, או שזו האמת? נראה כמובן שהתשובה הראשונה היא הנכונה, אך את התושבים היהודיים באיראן, קשה לשכנע. מבחינתם, יש להם את האמת שלהם.

בשבועות האחרונים, הגיעו מספר יהודים מהקהילה המקומית באיראן לישראל, לחופשה. נפגשנו עם כמה מהם בניסיון להבין מעט על החיים היהודיים שזרמו עד עתה (או שלא), בצילו של הצורר המודרני, אחמדניג'אד, שתוכניות מדויקות, ממוקדות והרסניות נגד ישראל היו תחת ידיו והוא רק חיכה לרגע המתאים. כמעט כל הזמנה לנאום שלו ברחבי העולם, הפכה לגיבוב ארוך של משפטים נגד העם היושב בישראל ונגד מנהיגיו. וגם יתר השרים בממשלה האיראנית, גם בתקופה שאחרי אחמדיניג'אד, עדיין מתבטאים בחריפות יתירה נגד ישראל, ומדברים בקול על הרצון למחוק את המדינה היהודית מהמפה.

אך עם כל זאת, קבוצת היהודים מאיראן איתם שוחחנו, נשמעת שאננה לגמרי. בכל מה שנוגע אליהם, הם רגועים לגמרי, ואין להם מילה אחת נגד השלטון. למרות זאת, הראיון איתם מתחיל לא לפני אלף אזהרות כי שמם ותמונתם לא יופיעו בשום פנים ואופן בעיתון. הסיבה: הם חוששים, אבל זאת הם לא יוציאו מפיהם. לישראל הם לא נחתו כמובן בטיסה ישירה מאיראן, ואם בכלל ייוודע באיראן שהם הגיעו לישראל סביר להניח שמר יהיה גורלם.

חופשה שנתית בארץ

אנחנו יושבים איתם בדירה בשכונת קריית-משה בירושלים, שם חלק מהם התארחו בשבועות האחרונים. לבד ממילים ספורות בעברית, הם לא דוברים את השפה העברית (רק מבינים אותה), והם יודעים בעיקר פרסית. מתורגמן שהבאנו מבעוד מועד, מתרגם עבורנו את השיחה. המתורגמן עצמו עלה ארצה מאיראן לפני עשרות שנים, והוא כבר מפוכח מהם, ומידי פעם הוא מסביר את מה ש"בין השורות" של המשפטים שהם אומרים לנו.

"בשביל לעבור לגור בארץ או במקומות אחרים, צריך לעזוב אצלנו הכל", פותח י', אחד מהיהודים האיראנים. "כאשר פה בישראל נצטרך לעבוד מאד קשה, כי בקושי יש כאן פרנסה. אף אחד לא מרוצה בישראל, הכל 'יבש'. יש לי קרובים בישראל שהם אברכים, וקשה להם מאד, במיוחד אחרי הגזירות הכלכליות האחרונות בישראל שכוונו נגד החרדים".

ג', יהודי נוסף, מספר: "לפני זמן מה ניסו שתי משפחות יהודיות מאיראן לעלות ארצה, ולהיכן שלחו אותם לגור? בבאר-שבע. הם כמובן לא רצו, כי אם כבר עולים לכאן, באים לגור במקום טוב. באיראן, שתי המשפחות הללו נחשבות למיליארדריות, אבל בישראל רצו לשכן אותם באיזו דירה מסכנה בבאר-שבע. למה שנרצה לעבור לכאן? שם יש לנו הכל: בית, ממון, מגרשים גדולים ועוד, ואילו כאשר נעבור לגור כאן, בשביל להמיר את הכסף האיראני לדולרים, נצטרך לתת מאות תומה ריאל (המטבע האיראני) בשביל דולר אחד, כאשר בישראל אפילו חלב אתה לא קונה בסכום כזה, ושם זה 1,000 מטבעות! אז אם נעבור לכאן עם הרכוש שיש שלנו, לא יהיה לנו כמעט כסף. זה לא משתלם לאף-אחד", הוא אומר.

נ', השלישי בשיחה, מוסיף ומספר כי בתו מתגוררת בעיר חולון בשנים האחרונות. "היא גרה כאן כבר 6 שנים, ועדיין קשה לה".

הם כאמור, הם לא הגיעו לישראל עם טיסה ישירה מאיראן, כי כמובן אין כזו. אז איך בכל זאת הם הגיעו? הם מספרים: "באנו דרך טורקיה, שם בקונסוליה הישראלית עזרו לנו, ומטורקיה באנו לכאן. בקונסוליה, שמודעים היטב לבעיה שחותמת 'ישראל' תופיע על הדרכון, חותמים על דף אחר מהדרכון הרשמי. הם יודעים שאם הם יחתמו על הדרכון עצמו – 'ישראל', אז מרה תהיה אחריתנו", אומר ג'.

י' מוסיף ואומר, כי לדעתו באיראן יודעים היטב את הדרך הזו אותה עושים יהודים מאיראן לישראל, אך מעדיפים להעלים עין. "הגויים באיראן יודעים מה היהודים עושים כדי לבוא לארץ. הם מבינים שכל המוני היהודים האיראנים שנוסעים לטורקיה, באים לטורקיה כדי לנסוע משם לישראל, הרי מה כבר יש לכל-כך לעשות בטורקיה כל-כך הרבה זמן?  מילא שבוע, אבל שבועות ארוכים בטורקיה? אז הם יודעים בוודאי שמשם אנחנו נוסעים לישראל, ואז חוזרים באותה הדרך".

כעת, מספרים שלושתם, הם באו לכאן למספר שבועות, כדרכם מידי שנה בשנה. המתורגמן אומר לנו, כי דיבר עם השלושה מוקדם יותר והציע להם שאולי יעשו עלייה לישראל. "אמרתי להם שאני מאד אוהב לגור כאן, ושלגור בארץ זה התקווה והעתיד שלנו, הרי אין לנו בית אחר. זה הבית ששייך לכל היהודים, ארץ ישראל. אבל הם בתגובה אמרו לי שכאן ממש קשה, שהכל יקר וכולם מסכנים… זה מה שהיהודים שם באיראן חושבים עלינו. זו גם הסיבה שרוב היהודים העשירים משם שעוזבים את איראן, לא באים לכאן אלא ללוס-אנג'לס, כי לדעתם שם יש חיים נורמליים יותר מפה. בעיניהם, בישראל כולם בוכים, ואילו בלוס-אנג'לס ניתן להשתכר יפה ולהצליח".

"למה שאני אעזוב את הבית שלי שם?", אומר באמת י', "שם יש לי בית של מלכים, יש לנו הכל, ואם נבוא לכאן אתחיל שוב מאפס? זה קשה! לכאן אנחנו כן מקפידים לבוא לכאן פעם בשנה, להסתובב מעט בארץ, ולחזור לביתנו באיראן".

שיקולים אחרים, כך נראה, פחות מטרידים אותם. אך יחד עם זאת אין להתבלבל: כל מי שהצליח וביקר באיראן בשנים האחרונות, מספר על קהילה יהודית בה רוב החברים יראי שמים מרבים ומקפידים במצוות קלה כבחמורה. לאחרונה, אף התבטא מרן הגר"ע יוסף לתלמידים מאיראן שהגיעו למעונו, כי הוא שם לבו שהתלמידים משם הם טובים וצדיקים, אך עדיין, שיקולים כלכליים הם אלה בעיקר שמשאירים אותם לגור באיראן.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.