מדוע ביקש מנהל 'הידברות' סליחה מקרן פלס?

דודו כהן מנהל הידברות ששימש בעברו כעורך מגזין "רייטינג", קרא את הפוסט של הזמרת החילונית קרן פלס שבו כתבה על החלטתה לכבות האייפון בשבת החליט לענות לה בפוסט עוצמתי ומרגש. { פוסט מרגש}

דודו כהן מנהל הידברות ששימש בעברו כעורך מגזין "רייטינג", קרא את הפוסט של הזמרת החילונית קרן פלס שבו כתבה על החלטתה לכבות האייפון בשבת החליט לענות לה בפוסט עוצמתי ומרגש וכן, הוא גם מבקש סליחה על הטור שכתב נגדה כשכיהן כעורך במגזין החילוני "סתם היום אפשר להודות: זה היה ללא סיבה אמיתית. בעולם הערכים שלי באותה תקופה, סתם לא באת לי בטוב. חשבתי שהתקשורת מפרגנת לך יותר מדי, ורציתי "לאזן" את התמונה".

וכך כותב דודו כהן, "לא, אני לא מתחזקת. אפשר לחזור לנשום" – כך נפתח אחד הטורים האחרונים של קרן פלס ב"ידיעות אחרונות". בטור מספרת פלס על החלטתה להפסיק לעבוד בשבת, שגרמה לרבים מחבריה לחשוב שמשהו אצלה השתבש, ובאותה נשימה הכריזה על צעד נוסף: כיבוי האייפון בשבת.

היינו יכולים להכין מזה אייטם צבעוני ונחמד לאתר הידברות, אבל פלס המחישה לאורך הטור שלא, היא לא בכיוון של חזרה בתשובה. היא שללה הופעות של זמרים בלבד ("זה מכוער, אני לא האויב"), מבטיחה שלא תצביע יהדות התורה בבחירות הבאות, מסבירה שאף צנזור לא יישב לה על האף ויפקח מה יוצא לה מהפה, ומבהירה ש"תמיד האמנתי באלוקים, ואת זה אף מתווך מתחזה שעומד בינינו לא יקח ממני".

אז קרן, אחרי שהבהרת בכל פה שאת לא בעניין, ואפילו יהדות התורה לא תקבל את הקול שלך – הנקודה הובנה. אבל מה שלא הובן הוא ההיכרות שלך עם היהדות. אם את חושבת שיהדות היא מתווכים מתחזים, צנזורים ומדירי נשים – אז גם אני לא בעד יהדות כזו. אבל, אפעס, העניין הוא שזו בכלל לא היהדות. לפחות לא כפי שאני מכיר אותה.

בדיוק כמו שאת לא מבינה מדוע חבריך החילונים רועדים באימה מכך שהתחברת ליום השבת באופן מסוים, רחמנא ליצלן – כך את צריכה להבין שאף אחד, גם לא העיפרון המחודד שבחבורה, לא חף מדעות קדומות. את השתחררת מחלקן, ואפילו רואה בעין טובה את זה שרבים מחבריך החלו להתפלל שחרית ולהניח תפילין. אם נראה לך שהיהדות היא צנזורים חמורי סבר וקפוצי מבט, שמטרתם בעולם היא לשכנע אותך שאלוקים כועס עליך – אז צר לי, האמת הרבה יותר מורכבת. היא גם הרבה יותר נעימה.

וכאן מסביר דודו כהן לזמרת מהי יהדות אמיתית ולמה הוא מבקש ממנה סליחה: "היהדות שאני מכיר היא יהדות של אהבה. של חמלה. של חיבור למי שברא את העולם ונתן לנו את החיים. של "ואהבת לרעך כמוך". של כבוד האדם. של הימנעות מלשון הרע. של כיבוד הורים. של שורשים. של חיבור למהות ולתפקיד שלנו בעולם (וכן, גם לך יש תפקיד בעולם. את לא סתם עו"שית ללא תכלית). וכן, זו יהדות של מגבלות שאנחנו שמים מסביבנו – ודווקא נותנות טעם מיוחד לחיים, כפי שנוכחת מהמגבלות ה"מאיימות" שהטלת על עצמך ביום האהוב עליך בשבוע.

והיהדות, קרן, היא זו שגם גורמת לי לבקש ממך סליחה פומבית כרגע. לפני עשור התנגחתי בך מעל דפי מגזין "רייטינג" יותר מפעם אחת – והיום אפשר להודות: זה היה ללא סיבה אמיתית. בעולם הערכים שלי באותה תקופה, סתם לא באת לי בטוב. חשבתי שהתקשורת מפרגנת לך יותר מדי, ורציתי "לאזן" את התמונה. חלק מהשירים שלך היו מתוקים מדי בעיניי, ולכן היית ראויה לביקורות מעליבות. זה היה טפשי, ולפרקים גם מרושע.

על פי עולם הערכים הקודם שלי, הייתי בסדר. מבקר צריך לעשות את תפקידו, אמרתי לעצמי. מבקר צריך לכתוב את מה שהוא מרגיש. אף אחד בעיתון לא בדק את שורש ההרגשה השלילית שהיתה לי כלפיך, ובשם הליברליות והפלורליזם ניתנה לי יד חופשית לפגוע בך על לא עוול בכפך. בכלל, בעיתונות התפיסה של רבים היא "האמן בחר להיות אמן? יופי, עכשיו שיידע שכללי המשחק כוללים גם ביקורת וחשיפה גם כשהכי לא מתאים לו". התפיסה הזו נוסחה על ידי בני אדם, ומי כמוך יודע עד כמה היא בעייתית. לא נותנים היום למפורסמים את הפרטיות שלהם, את הכבוד המינימלי שלהם בביקורת או בחשיפות. מעמידים אותם בכיכר השוק, כדי לשאול האם הלבוש שלהם או שיק או שוק. אין דין ואין דיין. אין שום סמכות מוסרית עליונה ומחייבת. אז מה הפלא שהמוסר הוא בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה"?

לולא התורה והיהדות, לא הייתי מבין את מה שאני מבין היום. יכול להיות שהייתי ממשיך לפגוע באנשים שכל חטאם הוא יצירה שלא באה לי בטוב, מתוך אצטלה של מבקר מוזיקה שהולך עם האמת שלו עד הסוף (ואם אפשר עוד קצת רייטינג, מה טוב). אז נו, איזו אמת ואיזה קשקוש. מבקרים רבים תולים אמנים בכיכר העיר, מעליבים אותם ופוגעים בהם, והכל מותר. בעיקר הדם מותר. איפה המוסר שכולם מרבים כל כך לדבר עליו? איפה הכבוד המינימלי בין בני אדם?

אז הנה, קרן. מסיים עורך הידברות את הבלוג המרגש: "הרי לך דבר אחד נוסף שהיהדות מביאה. אנושיות, חמלה ורצון להימנע מלשון הרע ומרכילות. זה לא קורה לכל מי ששם כיפה על הראש, אלא למי שבאמת מפנים את ערכי היהדות, ומבין שהם מחייבים. הם לא סתם פולקלור שעושה נעים על הלב. היהדות מחייבת, מאירה את העיניים, פותחת את הלב לכיוונים שונים. ממני, ומכל בעלי התשובה שאני מכיר, היא עשתה בן אדם טוב יותר, מבין יותר, מעמיק יותר. אני חושב.

אז קרן, תפסיקי להתנצל. זכותך לעשות מה שאת רוצה ולהאמין במה שאת רוצה, למרות המצקצקים למיניהם. כמו שבאמנות שלך את הולכת עם האמת שלך עד הסוף, אין שום סיבה שבאמונה שלך לא תלכי עם האמת שלך, מבלי לתת דין וחשבון. וכמובן, תנסי להכיר קצת יותר את היהדות האמיתית. תנסי להתנתק מהדעות הקדומות. היא הרבה יותר יפה, מכילה, מחבקת ומעשירה מכפי שנראה לך. גם אם יש בה קצת פחות רייטינג". עד כאן דבריו.

 

כזכור,  הזמרת הישראלית קרן פלס התייחסה בטורה השבועי ב'ידיעות אחרונות' לכך שהחליטה לסגור את הפלאפון בשבת, ועל הקרבה שלה למסורת ישראל. בפתח טורה היא מבהירה, "אני לא מתחזקת. אפשר לחזור לנשום. אבל מה נורא כל כך בלשנות פרספקטיבה? לרכך? לעבוד קצת על גמישות? מי שלא זז הרי מתנוון".

וכך כותבת פלס, "אז זהו. לא עובדת יותר על חשבון קבלת שבת. כי אם אני לא אפנה לילדים שלי זמן — ההפסד יהיה כולו שלי. אישה לא צריכה לבטל את עצמה ברגע שהיא הופכת לאמא, אבל יש אמצע. גם האמא חשובה. גם בת הזוג. כבר הסכמנו שלהיות קיצוני זה לא דבר טוב". כותבת פלס.

מאידך, פלס מביעה ביקורת על הדרת נשים, "כשמעלים בירושלים מופע מיוחד לחג הסוכות ולא משלבים בו אף אישה אחת, זה מכוער. כי אני לא האויב, והקול שלי הוא לא טיל נ"ט. אז אל תפחדו כל כך, כי גם את המוזיקה שבוקעת ממני יצר השם יתברך. והיא טהורה. והיא מלוכלכת. ויש לה זכות קיום גם בחג הסוכות".למרות זאת, בחיים לא תראו אותי מניפה דגלים אדומים או קוראת לנפץ שמשות. כי אולי בכל זאת פיספסתי משהו. אולי גם אני חוטאת ביוהרה?

פלס מרגיעה את אוהדיה החילונים וכותבת, "אמא'לה! אז כתבו שגם אני מתחזקת. מה יש? קחו אוויר. אין פה באמת מחנות, ואני בסך הכל הפסקתי לעבוד בשבת. ומדי פעם גם יש לי תפילה קטנה בלב. יודעים למה אני מתפללת? לשיר דואט עם אביתר בנאי"..

בטורה מספרת פלס על חבר חרדי  שמת מפחד. "רוצה לעזוב את מאה שערים אבל לא יכול. הוא מספר לי במכתבים, כמו פעם, כאלה עם בול ומעטפה, שמאיימים עליו שם שאם יעז לצאת בשאלה — הוא יכול לשכוח מלראות אי פעם את הילדים שלו. שאלוקים ישמור. אבל באמת. שישמור עליו בבקשה.

פלס מתארת  בטורה על החברים שלה שהתחזקו,  "לא מעט חברים שלי התחילו להתפלל שחרית ולהניח תפילין. שזה מקסים בעיניי. אז למה אצלנו בחבר'ה מדברים על זה בערך כך: "איבדנו עוד אחד", "גם הוא נפל?" או: "גם קרן מתחזקת". אין חילונית ממני בעולם, ועם זאת, שמור אצלי מקום חמים למסורת. עוד מהימים שגרתי בבית הוריי ועשינו קידוש, אהבתי את הניגון היהודי. הדת שלי לא מאיימת עליי, להפך. קצת אמונה לא תהפוך אותי לאישה שצנזור יושב לה על האף ומפקח על מה שיוצא לה מהשפתיים".

לסיום היא מרגיעה את  הקוראים  החילונים ומצהירה ,"לא אצביע יהדות התורה בבחירות הבאות. אני אמשיך להאמין שאדמה פחות חשובה מאדם, למרות שאין לי אחרת, ולא אחליף את המלתחה שלי. גם חוף מכמורת הוא לא נושא לדיון, ושם אני לא לובשת מעיל".

פלס מצהירה כי "הפסקתי לעבוד בשבת", ומסבירה, "אבל אל תיבהלו מזה, אחיי החילונים. לרגל השנה החדשה אפילו קיבלתי על עצמי החלטה נוספת. עכשיו אני מפסיקה גם להיות מחוברת לאייפון בשבתות. לאפשר לילדים שלי כמה שעות של אמא עם עיניים. הבנתי את זה פתאום ביום כיפור, כשהתנתקתי, כמה אני מחוברת כל הזמן. נהייתי מין יצור כזה שעיניו שקועות במלבן עם וויי־פיי ותפוח. הולכת לישון עם פייסבוק וקמה עם אינסטגרם. לא בדיוק המתכון לזוגיות בריאה".

פלס מצביעה על הבעיה של האייפונים, "פיתחתי הפרעת קשב וריכוז מסוג חדש. מרוב שעות גלישה, אני כבר לא באמת יודעת מתי העולם החיצוני נגמר ומתי הבית מתחיל, ואיפה אני בכל הסיפור? חייבת לגייס כמה חוקים בריאים לטובת בני משפחתי, ומצאתי אותם בזרועות המסורת".

פלס מתוודה כי "תמיד האמנתי באלוקים", ואת זה אף מתווך מתחזה שעומד בינינו לא ייקח ממני. יש לי ים טענות לכל מיני מתורגמנים לא מוכשרים שמנסים לשכנע אותי שהוא כועס עליי. פלס מוסיפה כי , "לאחרונה להדליק פה ושם נר. זה יוצר אווירה טובה בבית ומאפשר לי להתייחד לכמה רגעים עם המחשבות שלי. בלי אייפון. לנעול את האולפן. לסגור את המחשב. ולהיפתח לבני משפחתי האהובים. גיליתי שדברים טובים קורים לי מאז".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.