מה הכי ישראלי בעיניכן? בדקנו!

ביקשנו מכמה נשים מובילות לומר לנו מה מסמל עבורן ישראליות. קיבלנו טקסטים מרגשים שקולעים בול לישראליות והעצמאות שלנו בארץ הזו

מרלין וינג – חוקרת ומבקרת קולנוע

מרלין וינג – חוקרת ומבקרת קולנוע

 

הכי מסמלת את הישראליות בעיני, היא חוויית השפה והמנטליות, שמשתקפות מעצם הגדילה כאן, בארץ שעונות השנה בה אף פעם לא צפויות ועונות על הכל, במקום בו הכל אף פעם לא צפוי ובו מצטופפים יחדיו גלויות תבל. חוויות השפה והמנטליות, משתקפות גם בתרבות ובכללן יצירות הקולנוע ולא משנה אם הייצוג בהן הוא חייל במדים או חייל בצבא ה׳. כולם מקריבים משהו בשביל להיות נוכחים בחבילה הזאת, יוצרים קוטביות משלימה ושותפות גורל. ככל שיוצאים לרחבי תבל, ישראל נדמית כפצפונת. ואם קיימת תאוריית שש דרגות ההפרדה- על פיה כל אדם מופרד מכל אדם אחר בעולם, רק על ידי ששה אנשים, הרי שישראל מקבצת את שש הדרגות למשהו כמו אדם אחד, מקסימום שני אנשים- שמפרידים את האחד מהשני. וכך, נורא מרגש לפגוש ישראלי אחר בחו״ל, זה תמיד כמו לפגוש קרוב משפחה רחוק. מרגישים תחושת שייכות. המנטליות הישראלית שמורה למי שמכיר את הקודים המוצפנים, השפה הקיומית, יומיומית, המתחים, הקונפליקטים, הזהויות, אלה יוצרים תבנית ישראלית, שבחו״ל, לא משנה איזו ישראלית את או לאיזה סטריאוטיפ את משתייכת, את מצטופפת לתבנית אחת.

 

ריקי רט – כתבת במגזין "מקור ראשון"

ריקי רט – כותבת במגזין "מקור ראשון"

 

ישראליות בעיני הן השעות האלו שבין עצב לשמחה, הראש כבר עסוק בחישובים. בשנה שמארחים – למה שוב הוא קנה כל כך הרבה פיתות, כולם בדיאטה. נראה לי שלא קנינו מספיק פרגיות. בשנה שמתארחים – רק קינוח אמרו לי להביא וגם אתזה אני לא מסוגלת לעשות טוב. העוגה נפלה, יש לי זמן להכניס חדשה לתנור?

אבל הלב, הלב עדיין שם – בנער מהשכונה שלנצח יישאר גולנצ'יק בן 20 מחייך, בבחור יפה התואר שרק רצה לחזור הביתה בשלום, אבל מכוניתו רוססה על ידי מרצחים, בנערה שהייתה בדרך לחגוג יום הולדת, אבל האוטובוס שבו נסעה התפוצץ, והיא לעולם כבר לא תחגוג יום הולדת. והלב מתכווץ נוכח עיני ההורים השכולים ובני המשפחות, אלו שעבורם כל יום, כל דקה ושעה הוא יום הזכרון.

לובשים כחול לבן, רצים לבית הכנסת לתפילה חגיגית ומרוממת, מגניבים מבט אל השעון אולי השנה נספיק לראות עוד את טקס המשואות? ואז כשנכנסים הביתה, ניחוחות המנגל כבר מתחילים לעלות באוויר, המועקה בלב מתחילה להתפזר, ואז, רק אז אפשר לברך בהתרגשות, שמחה וגאווה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש"

 

נועה מלכה – מעצבת גרפית נבחרה לקחת חלק בפרוייקט 70 מעצבות, מעצבות 70 שנות. 

נועה מלכה – מעצבת גרפית

 

ישראליות בעיניי היא הביחד. הביחד של העם הזה לטוב ולרע. כשצריך תרומת מח עצם או תרומת דם, כשצריך תרומה כלכלית למשפחה שנשרף לה הבית או שאין לה מה לאכול. העם שלנו תמיד נמצא אחד בשביל השני. החיים שלנו מורכבים מצרוף של נקודות שיוצרות חוויה אחת שלמה.

הפרוייקט הזה הצליח לחבר את החוויה שלי בתוך פסיפס של חוויות ישראליות, חוויות יפות, מעוצבות עם אמירה אישית ומשמעותית של כל אחת, ולכולנו יחד כעם אחד. המשימה היתה לבחור שנה ולעצב עבורה כרזה. הכרזה שלי נבחרה והיא תוצג בבנייני האומה בטקס פרסי ישראל.

 

ענהאל שמואלי – כתבת / עיתונאית 

ענהאל שמואלי – עיתונאית

 

ישראליות בעיני הוא כל דבר שריגש אותי מהיום שעליתי לארץ. הייתי בת 12 וכל דבר ריגש אותי החל מלאכול בכל מקום אוכל כשר, לאכול פלאפל וסביח בכל מקום. כל דבר קטן היה משמעותי עבורי, העובדה שכל הכיתה שלי היו ישראליים ושכולם חגגו את החגים וצחקו ובכו יחד. בין כל הדברים מה שבעיניי היה ועדיין הכי ישראלי זה העובדה שאני מרגישה חופשייה ובטוחה בארץ שלנו. לרובנו זה ברור מאליו, לי זאת התרגשות כל יום מחדש. בצרפת אבא שלי עבר לינץ' ולא פעם הציקו לנו כי אנחנו יהודים. בארץ אני הולכת ברחוב, מטיילת, עובדת והכל בחופשיות ובבטחון. להיות ישראלי משמע להיות חופשי!

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.