מה הקשר בין שמן זרעי רימונים, לסטארטאפ ירושלמי חדש?

"יחד עם המעבדה של פרופ' מגדסי מהמרכז לננוטכנולוגיה של האוניברסיטה העברית הצלחנו לייצר תוסף טבעי בבליעה, בעל נוסחה ייחודית". מאמר מיוחד על נפלאות שמן זרעי הרימונים, מאת רות גביזון

איגוד האלצהיימר הבינלאומי מדווח כי עד שנת 2030 יוכפל מספר חולי הדמנציה ויגיע לכ-70 מיליון איש ברחבי העולם. עוד מעלה הדו"ח כי עלות הטיפול הגלובלית בחולים עומדת היום על 600 מיליארד דולרים – 70% מהם באירופה המערבית וצפון אמריקה בלבד.

בישראל חיים כיום כ-120 אלף חולי דמנציה; בקרב בני 60 שכיחות הדמנציה היא 1%, ושכיחות זו מוכפלת בכל חמש שנים עם העלייה בגיל, עד לנתון אודות בני85-90 ששכיחות הדמנציה בקרבם היא כ-30%, ומעל גיל 90 כשני שלישים.

נתון מדאיג זה הופך למוחשי ככל שהתמיד מדע הרפואה לפתור בעיות שכיחות (הנראות לנו כיום כזניחות – בינהן תזונה, כולסטרול, סוכרת, בעיות לחץ דם, היגיינה ועוד) שהעלו את ממוצע תוחלת החיים ויצרו מציאות דמוגרפית חדשה.

בשני העשורים האחרונים ישנה התגיסות מאסיבית של טובי חוקרי המח באיתור הסיבות ודרכי ההתמודדות עם מחלות דמנטיות על סוגן, מתוך ההבנה שפיתרון דחוף והכרחי לפחות כניסיון להציל חיי אדם ולהאריך את תוחלת חיי המין האנושי.

אם כך מה הוא הזרז להתפרצות מחלת מח ניוונית? האם יש דרך להמנע מלהיכלל בסטטיסטיקה?

את כל החולים במחלות מוח ניווניות ניתן לחלק בחלוקה גסה  – לבעלי מוטציה גנטית הגורמת לאחת ממחלות אלה אשר  גורלם היה  ידוע מראש,  ומי שאינו בעל מוטציה מובהקת, והמחלה התפרצה אצלו באופן ספונטאני, תחת הכותרת "כמחלת מוח ניווניות המתחילות בגיל מבוגר". ההבדל בין בעלי מוטציה ומי שאינו נשא – הינו בגיל התפרצות המחלה ומעבר לכך – בהיבט הפסיכולוגי של חיים תחת איום התפרצות המחלה, כשעון חול, בקרב הנשאים.

מה בעצם משמעות הדבר?

באו ניתן דוגמא קונקרטית באחת ממחלות אלה, קרויצפלט-גקוב תורשתי.   גבר צעיר או אשה, בני 30 לערך, בתחילת חייהם. לא מזמן סיימו את לימודיהם והחלו לפתח קרירה, נישאו, הקימו משפחה – אולי כבר נולד ילד ובתוך כל העשיה האינטנסיבית הזו ושגרת היום יום לפתע חלה האב או האם, אפשרות גם לדוד מאחד הצדדים. החולים אינם מבוגרים במיוחד בני 50-60 ועדיין מאופיינים בעשייה אינטנסיבית, תוכניות לעתיד, מטרות שלא מימשו, אך המחלה כבר הופיעה וצוברת תאוצה באופן בלתי נתפס. ראשית, החולה לא זוכר פרטים קטנים או לא מדבר באופן משובש. הולך לאיבוד בדרך שגרתית מוכרת וידועה, מאבד שיווי משקל…משהו קורה. משהו מקנן. עם ההגעה לרופא משפחה ומשם לנאורולוג בין התורים השונים לבדיקות ה CT או  MRI המצב של החולה ממשיך להתדרדר בלי שליטה ואוטוטו קרוב המשפחה האהוב כבר לא באמת אתנו, גם אם לכאורה עדיין בחיים לעוד זמן קצר. כל זה כמובן מאוד עצוב ומזעזע. אבל כאן הספור רק מתחיל.

באמצע כל הטרוף הזה מגיעות שאלות הרופא המומחה – אתם ממוצא לובי טוניסאי? ולאחריהן  הבדיקה התורשתית. כך נודע לבחור/ה שלנו (עדיין בני 30) ולכל המשפחה שהמחלה של בן המשפחה תורשתית. שקימת מוטציה שגורמת לחלבון חשוב במח (בשם – PRP) לשנות את צורתו באופן שבמקום להתפרק כשהוא מסיים את תפקידו, הוא מתחמצן ונאגר בתאי המח  בצורת צברים הנקראים אמילואידים.

תופעת לוואי להצטברות החלבונים הפגומים באשכולות צברים, הינה הווצרות "רדיקלים חופשים" הרסניים, הפוגעים ב"איכות" תאי המח. תהליך משולב זה הכרוך האחד בשני (העדר פירוק החלבון, הצטברותו בצברים היוצרים רדיקלים חופשיים הפוגעים באיכות תאי המח ) יוצרת לבסוף תהליך של השמדה והרס מואץ של תאי המח.

תהליכים דומים לאילה שתוארו במחלת הקרוייצפלדט גיקוב, מככבים במחלות מח ניווניות אחרות, כמו אלצהיימר  פרקינסון  , ועוד.

חיפוש התרופה/טיפול למחלות אילה, התבסס על הניסיון למציאת נוגדנים או מולקולות אחרות שיפרקו את צברי החלבונים המקולקלים ויעלימו אותם.

לאור המבוי הסתום אליו הגיעו כל החוקרים בשטח באסטרטגיה המחקרית בטיפול במחלה, החלטנו במעבדה שלנו בהדסה, לתקוף את הנושא מכיוון אחר לגמרי. אם אין ביכולתנו "לנקות" את תאי המח מצברי חלבונים פגומים הרסניים ובכך לרפא את החולה, אולי נוכל לחזק את עמידותם, להאריך את תוחלת חייהם של התאים, לשפר את תפקודם גם בתנאים קשים אילה, בנוכחות  "הזבל הביולוגי" וכל אותם רדיקליים חופשיים מחמצנים הרסניים.

לצורך כך החלטנו לחקור את השפעות נוגדי החמצון דווקא על תאי המח, באמצעות עכברי מעבדה בהם הושתלה המוטציה הלובית של חלבון ה PRP. הנחת המחקר היתה –  אם נטפל בהם בנוגדי חימצון חזקים שביכולתם להגיע למח, אולי יגנו על התאים ויפצו על הנזק.

דרישה נוספת שהצבנו למחקר, היא שהתכשיר יהיה בטוח לחלוטין מתופעות לואי, במטרה להציע אותו לנשאים צעירים כאמצעי מניעה שניתן לצריכה לאורך שנים, ללא סיכון.

לשם כך נבחר מיצוי שמן רימונים – המכיל מרכיב ייחודי, חומצה פוניסית, אנטי מחמצן (אנטי אוקסידנט) מהחזקים בטבע באחוז גבוה ביותר. יחד עם המעבדה של פרופ מגדסי מהמרכז לננוטכנולוגיה של האוניברסיטה העברית הצלחנו לייצר תוסף טבעי בבליעה, בעל נוסחה ייחודית . בהגעתו לקיבה, ותודות למרכיבים הנוספים של הנוסחה, מתמוסס השמן לכדי מקרו-טיפות.  טיפות השמן הקטנטנות יכולות לחמוק מפרוק בכבד, שזהו גורלם של כל השמנים שאנו אוכלים,  ולהגיע  למחזור הדם ובאמצעותו אל מערכת העצבים המרכזית ולמח.

כבר בניסוי הראשון היה ברור שהתכשיר מצליח לשמר את חיות המעבדה בחיים זמן רב יותר מטיפול פלסבו.

בבדיקות מעבדה נוספות  מצאנו שהתוסף, שניתן לו השם GranaGard" " אכן מונע את חמצון ומוות של תאי מח. שהוא משחרר את התאים ממרכיבי האמילאויד שונים, ושפעילותו כנראה קשורה למערכת יצירת אנרגיה בתאים. בבדיקות ביוכימיות התגלה שטיפות השמן המיקרוסקופיות אכן מגיעות למח ומערכת העצבים המרכזית במינון ובאפקטיביות מוכחת,  שם הופכת החומצה הפוניסית שבמיצוי שמן זרעי הרימונים ל CLA – רכיב  הידוע כחומר ששומר על תאי המח בעצמו. בניסיונות נוספים מצאנו שהתכשיר יעיל גם במודל עכבר של תרשת נפוצה, מחלה שגם בא חימצון ליפידים הוא גורם חשוב.

עם תוצאות מעודדות אילה, התחלו שותפי למחקר -צוות המעבדה ואני לצרוך את התוסף שאושר בינתיים לציבור הרחב ע"י משרד הבריאות, בכדי להבין את השפעותיו. אלינו מהר מאד הצטרפו נשאי מוטציות מבין משפחות החולים ומהם למדנו מספר דברים נוספים על התכשיר – הוא ממריץ בצורה עדינה גם מנטלית וגם פיזית ומסייע קוגנטיבית. כל דיווח כזה "מהשטח" של הנסיינים מחזיר אותנו למעבדה לבנית ניסוי נוסף מתוך הבנה שההנחה שחיזוק התא והארכת תוחלת חייו אפשרית ויכולה להוות את פיתרון הביניים לנשאים וכאמצעי שיפור מצבם של חולים במחלות דמנטיות, עד למציאת תרופה מלאה למחלה.

בימים אילה אנחנו בעיצומם של תיכנון של כמה ניסיונות קלינים במחלות שונות ובראשם כמובן נשאי וחולי מחלת ה CJD  האכזרית. כולנו בתקווה שאולי נוכל להציל את דור החולים הבא.

מאת פרופ' רות גביזון – מחלקה נוירולוגית הדסה עין כרם מיסדת חברת Granalix

מפתחת תוסף תזונה GRANAGARD .

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.