מה חושבת יעל מזרחי על עו"ד עומר ינקלביץ' כחברת כנסת חרדית

יעל מזרחי | פובלציסטית, אמא ל-11 ילדים ו-4 נכדים. פעילה חברתית – בטור שנון על בחירתה של עו"ד עומר ינקלביץ' שתכנס לכנסת ה-21 במפלגת כחול לבן // טור דעה

לבשתי את שמלת השבת השלי, ונסעתי לגלריה ביפו Art&wine לפתיחת תערוכת הקונספט: ״איה מקום כבודו״
של אחת עומר ינקלביץ, מייסדת  המיזם ״אומנות ואמונה". היה גשם מטורף וידעתי שלא הייתי צריכה לשלוח את הפאה לסירוק,
הלכו מאה שקלים. הגעתי היישר מהעבודה  ואני שוב אגיע מאוחר הביתה, הילדים יסלחו לי,
מגיע לעומר. מוזגת לי כוס תה לואיזה ונענע להתחמם, בפינת הגלריה, נורית סירקיס המהממת (שותפתה, מיוזמת קרן ״רק התחלנו״ -אומנות ואמונה) מקבצת סביבה בהערצה קבוצת מבקרים, מספרת ומתארת בעיניים נוצצות תוך הסבר על כל תמונה,
סליחה. על כל יצירה, אומנות ברוח יהודית.
 אני מחפשת את כלת השמחה בגלריה
היא איננה. מסמסת לה: ״היכן את יקירתי״?
עכשיו בואו, אני לא מבינה גדולה באומנות ובתמונות. סליחה. יצירות.
ותמיד העדפתי ויטרינות של קניון ולא של מוזיאון. ענין של סדר עדיפויות בחיים.
(יואו אני לא מתאפקת. צ׳מעו בדיחה: מרוקאית אחת מגיעה למוזיאון של לואי ה-14 בפריז. נכנסת. מתיישבת על הכסא שהונח שם אחר כבוד כמיצג אומנותי כמובן.
מגיע מיד בבהילות אחד משומרי הסף וגוער בה: ״מדמוזל! אסור פה לשבת".
״למה מה קרה ״??היא שואלת, ״זה כסא של לואי ה-14!״ הוא נוזף.
״אבל אני תפסתי ראשונה ״היא מתעקשת, ״מדמוזל זה אסור!  זה של של לואי ה-14!!
המרוקאית:״ איוווו׳ה  פסדרר פסדרר כשהוא יבוא אני אקום״.
בחזרה אלי:
אני עוטה  על פניי את הפנים החכמות, הכאילו מבינות בגלריות מצטרפת לקבוצת הההערצה  שיודעת ומבינה  טוב ממני
וחוצמיזה  שאני פה בשביל עומר. עומר לא עונה לי,  אני מבררת בקהל הקדוש,
היא לא תגיע אומרים לי. אני קצת מאוכזבת, פייר הגעתי במיוחד בשבילה, להרים לה.
מכינה לי עוד כוס תה  לדרך  מעיפה מבט אחרון  ביצירות. ביצירות ,ועוזבת.
למחרת שמעתי: ״מועמדת חרדית ראשונה לכנסת, עומר ינקלביץ".
איך אני יודעת? אמרו את זה בחדשות.
לא התקשרתי לברך אותה.
עכשיו בואו נניח את זה כאן:
מודה. אני מקנאה.
גם אני רוצה.
למה אלי לא פנו? לפחות בכובע החברתי.
אין ראויה ממני!
אני אישה, אני חרדית , אני מהפרפרייה
היתה לי ילדות עשוקה
ואין לי תעודת בגרות.
ואחרי שפירקנו את הקנאה שלי לעומר
אנסה גם לפרגן:
עומר היא אחות ליבי, גאוות המגזר, ראויה בכל קנה מידה לכל תפקיד ציבורי
היא  רהוטה, מוכשרת, מסבירנית מהשורה הראשונה, משפטנית מצוינת וכאילו זה לא מספיק אז המעצבנת הזאת גם יפה.
ורזה.
אין ספק, הבני בני הזה לא פרייאר בכלל.
שיחק אותה בליהוק.
אני מתה לסמס לה;
״ברכות יקירתי״
״סיבה טובה להבריז מהתערוכה״
״שיחקת אותה. יא אלופה״
״יא תותחית״
מקלידה ומוחקת, מקלידה ומוחקת.
כי פתאם המחנכת האהובה מהסמינר מופיעה לי, השיעור המאלף ההוא של ״דעת  גדולים״  ״ואמונת חכמים ״ וקידוש ה׳ ״ ואמונה,
והרמב״ן המפורסם של פרשת בא של המחנכת האגדתית שרה קוק עליה השלום.
זוכרות?
ולווית המיליון  של הרב  עובדיה יוסף ועשרות האלפים  בלוויה של הרב שטיינמן
עם ילדים בני 9 שממררים אחרי מיטת הישיש בן ה-104, ולימדו את רזי ברקאי שיעור באמונת חכמים ובגיבורי תרבות.
והרב אליישיב שפסק בזמנו על איסור חבישת פיאות מחשש עבודה זרה בהודו או בסין
ואיך כולנו כמו גדולות, יצאנו לרחובות ולאולמות השמחה עם המטפחת שפפה עם האוקונומיקה
כי כך פסקו ולא שואלים.
עד שהודו וסין  לה׳ כי טוב והגזירה בוטלה וניקינו חרפתינו וחבשנו את הקאסטם והוחזרה עטרה ליושנה.
זוכרות?
אל תענו לי! בטח שאתן שזוכרות
והכל צף  ועולה בדיוק עכשיו. לא יכולתם לחכות עד אחרי החדשות??
והרי אנחנו ראויות, ומזמן יצאנו מהמטבח והגטו והתקדמנו  והשתדרגנו  והתערבלנו ואפילו עברנו ללק ג׳ל ואקדמיה ותקשורת
ויש לנו מדליקות משואה, (תוכרז מושקי לנדא הנפלאה למדליקת משואה לאלתר!!)
ולמה תקרת הזכוכית שלנו היא  רק רבקי רביץ (עוד מעצבנת אחת שנואמת עכשיו בועידת אייפא״ק. מי ישמע.)
קבלו אותנו במחיאות כפיים סוערות.
ויש לי וידוי: אני מתה מתה להצטרף למיזם קולולם ולשיר.
כי למה כולם ואני לא?
ככה. כי כך חונכתי וכך אמות.
לא מבינה. לא מסכימה. לא שואלת.
מבט אחרון על התכתובת בינינו:
הזמנה לשיח גלריה :״איה כבודו״.
״ היכן את יקירה״?

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.