מה למד הרב גלינסקי מהגוי עם האזניות

ואז סיפרתי לרב על הגוי עטוי האוזניות והתגובה שלו על נגינת המפוחית שלא תשווה לנגינת התזמורת הצרפתית וממנו למדתי בחיים שאין מה להשוות בין עוה"ז לעוה"ב בין חיים רוחניים לחיי גשמיות של רדיפה בלתי נפסקת אחר הממון .

עומדים אנו בעיצומו של חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות. זהו זמן שבו אנו מתעוררים מהתרדמה בה היינו שקועים, מנערים את הבוץ והלכלוך מעלינו, הולכים לאמירת סליחות ומבקשים סליחה מאבא שבשמיים. על כן מן הראוי לכתוב על העבודה שהבורא יתברך דורש מאתנו בפרט בימים אלו, ונראה איזו השלכה יש לקחת לתוך הקן המשפחתי שלנו.

כתוב בפרשת כי תצא "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (פרק כ"ד). פשט הפסוק מדבר על אדם שנשא אשה ולאחר זמן היא איננה מוצאת חן בעיניו כיון שמצא בה ערוות דבר ולכן גרש אותה ע"י ספר כריתות שהוא הגט ושילח אותה מביתו. ובמשנה מסכת גיטין (פרק ט' משנה י') הובאו שלש דעות מתי יכול לגרשה- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ {שרפה את האוכל או שמה יותר מידי מלח}, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו"- ואין הלכה כר' עקיבא. והנה הרב גלינסקי זצ"ל מביא את קושיית ה"שפתי כהן" ששואל הכיצד יתכן שלב"ה בגלל שהאשה שרפה את תבשילו הוא יגרשנה, ולר"ע אם מצא אשה יותר יפה ילך אחר מארה עיניו ויגרשנה?! והנה נאמרו לכך כמה תירוצים אבל הרב מביא את התירוץ של ספר "בחינות עולם"- על דרך הדרש יש לבאר שאדם צריך לתת גט כריתות לעוה"ז וותאוותיו, ומאידך לעשות קידושין עם העוה"ב שהוא עולם הרוחניות. והנה ג' שלבים יש בכדי להתנתק מהיצר הרע: א. שאדם מגלה שהגשמיות בעוה"ז מדרדרת אותו לחטאים שגורמים לו לאבד העוה"ב שלו וזהו- "כי מצא בה ערוות דבר" שמוצא בעוה"ז שריבוי הנאות העולם יורידו אותו בעבודת ה'. ב. הקדיחה תבשילו- שהעוה"ז המשילו הגר"א מוילנא לאדם שצמא מאוד ושותה מים מלוחים וחושב שהם הרוו את צמאונו, ולאכזבתו הוא מגלה שהוא צמא יותר…. ג. מצא נאה ממנה- עוה"ב רוחני יותר ויפה יותר ואי אפשר להשוותו לעוה"ז! וכנגד שלושת הדברים אנו מתוודים "וסרנו ממצוותיך ומשפטיך הטובים ולא שווה לנו"- סרנו ממצוותיך ומשפטיך… ואיזה משפטים? טובים! וכל זה לא שווה לנו- כי אין אפשרות בכלל להשוות בין משפטיך הטובים לשאר המשפטים. סיפר הרב גלינסקי זצ"ל- שבזמן מלחמת העולם השניה הזדמן לי לנסוע ברכבת במחלקה ראשונה בה היו שטיחים מקיר לקיר ומושבים מרופדי קטיפה והמצאת המאה של הדור ההוא אזניות עם כפתור לקליטת תחנות הרדיו השונות. ישבתי בקרון ופתחתי ספר לימוד ומולי ישב גוי אשר הרכיב אזניות לאוזניו והיה כולו שקוע בתוך המכשיר. לפתע נכנס לקרון הסמוך אמן המנגן במפוחית כנראה בכדי להעלות את מורל הקהל המפוחד. ברגע אחד כל הקרון התרוקן. כולם נהרו לשמוע את נגינתו, חוץ ממני שהמשכתי ללמוד, וחוץ מהגוי שהיה עם האוזניות. והנה נכנס מבקר הרכבת ושאל "מה אתם עושים פה? כולם בקרון הסמוך". הגוי הסיר את האוזניות ושאל "מה אמרת? לא שמעתי!" חזר המבקר על דבריו. מששמע זאת הגוי, שרבב שפתיו בבוז ואמר: "אני שומע פה את נגינת התזמורת של פריז ואתה מציע לי נגינת מפוחית?!" ושב להרכיב את האוזניות. כאשר חזרתי לישיבה סיפרתי לראש הישיבה ששמעתי שיחת מוסר בדרך. שאלני רה"י: "ממי שמעת?" והשבתי: "מגוי אחד" ואז סיפרתי לרב על הגוי עטוי האוזניות והתגובה שלו על נגינת המפוחית שלא תשווה לנגינת התזמורת הצרפתית וממנו למדתי בחיים שאין מה להשוות בין עוה"ז לעוה"ב בין חיים רוחניים לחיי גשמיות של רדיפה בלתי נפסקת אחר הממון וכמ"ש "יש לו מנה רוצה מאתיים"- ועל זה אנו מתוודים "סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שווה לנו". על דרך זו ביאר בספר "מרכבות ארגמן" את הפסוק הבא: " נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת" – שביתו האמיתי של האדם זה בעולם האמת והעולם הזה הינו רק הפרוזדור שלפני טרקלין ובאה התורה לומר לנו שאדם צריך להיות נקי מכל עניינים גשמיים ולהיות דבוק ברוחניות לפחות שנה אחת כדי שיהיה ביתו בעולם האמת נאה וטוב {וכידוע שבעים פנים לתורה}.

קוראים יקרים! אנו עוסקים בענייני שלום בית ואי אפשר להתעלם מהשאלה הזועקת כיצד יתכן שבגלל ששרפה והקדיחה תבשילו הוא יגרש אותה, וכי כל אשה שתבשל אורז שרוף לבעלה הוא יגרשנה? ולכן מבארים המפרשים מספר ביאורים: 1. מדובר שהאשה יצאה לתרבות רעה. חז"ל נקטו לשון נקייה "הקדיחה תבשילו" וככתוב בתלמוד (סנהדרין קג.) "ונגע לא יקרב באהלך" – שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים {דימה התורה והמעשים למבשל, כמו שאמרו: מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת. וזה שקילקל לימודו ותורתו במעשיו, הרי הוא כמי שקלקל והקדיח תבשילו. מהרש"א}- ובאו לרמוז שכיון שבזה שלא מתנהגת כראוי היא מביישת את בעלה שאומרים הבריות "ראו אשתו של פלוני כיצד מתנהגת!" ולכן מובן מדוע מגרשה לבית הלל {כמובן שאין לסמוך על כך וכל מקרה לגופו- צריך לפנות לרב גדול מוסמך שיורה לו את הדרך הנכונה}. 2. הרב גלינסקי {פרשת עקב}מבאר שבאמת כרש"י ששרפה את האורז, כיון שהייתה שקועה בשיחה עם חברה ושכחה מהסיר עד שהריחה ריח שרוף, וגילתה לתדהמתה אורז שרוף בצדדי הסיר, אך במרכז עדיין אפשר להציל. והנה אם היא אשת חיל היא עורמת על הצלחת שלו את החלק הטוב ולוקחת לעצמה את השרוף. אך אשת חיל מי ימצא? ואם היא דוגלת בשוויון תחלק את האורז הטוב שווה בשווה, אך אם אנוכית היא, לוקחת לעצמה את החלק הטוב, ומשאירה לבעלה את החלק השרוף וזהו "הקדיחה תבשילו"- ולא תבשילה. – איי כמה שימת לב צריך! לחשוב על השני בלי הפסקה שלבן הזוג שלי יהא טוב ושמח בלב, "שלא אבייש את בעלי ברבים ע"י מעשי…", "שלא ירגיש בעלי רע…" וכן הבעל יחשוב על אשתו בלי הפסקה כמפורש בפסוק "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"- וביאר ספר החינוך שזוהי שטיפת מח חיובית לחשוב רק על האשה מה משמח אותה ומה יעציב אותה? מה היא אוהבת ומה שונאת? וכעבור שנה אחת כזו, וודאי שהאשה הראשונה שתעלה במחשבתו היא אשתו. ה' יזכנו לשלום בית אמיתי מלא אהבה ושמחה שבו תשרה הברכה והשכינה אמן כן יהי רצון!
בברכה – אליהו אלירן נגארי

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.