מה עליי ללמוד מבן הזוג • חיי הנישואין לאור הפרשה

מה דעתכם על גבר מבשל? על אשה חשמלאית? החלפת תפקידים? הרס לבית היהודי! מאמרו של הרב ליאור סיבי עושה סדר בתפקידי בן הזוג

פ' שמות – חלוקת תפקידים

גזירת השעבוד – שנגזרה עוד בברית בין הבתרים – יוצאת לדרך. קורמת היא עור וגידים ומגיעה לכלל מעשה. המצרים מעבידים את עם ישראל בפרך וממררים את חייהם 'בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה'. כחלק מעבודת הפרך מצאו המצרים 'רעיון מקורי': החליפו הם בין המלאכות; נתנו לאיש לעבוד את עבודת האשה, ולאשה – את עבודת האיש (סוטה יא:).

והדבר תמוה: מילא להחליף ולתת עבודת אנשים לנשים, קושי ושעבוד יש בה. אך מה 'עבודת הפרך' בהחלפת מלאכת נשים לאנשים, אדרבה, קלה היא יותר עבור הגבר עבודת האישה מעבודתו?

והביאור הוא כך: כל נסיון להסיר מעל האשה את צניעותה ומהותה הטבעיים, ובמקביל להעמיס עליה את תפקידיו של האיש – גורם עיוות דמותה, בדיוק כפי שתתעוות דמותו של האיש אם יוטלו עליו תפקידי אשה. משום כך חז"ל מגדירים 'החלפת תפקידים' זו כעבודת פרך.

ומכאן נלמד יסוד חשוב בכוחות נפשו של האדם: לכל אדם בעולם יש את התפקיד שלו בו הוא ימצא את עצמו, ובהתעסקו בו – יפרח וישגשג, ובו ברגע שיטלו ממנו את תפקידו זה – אף אם יביאו לו חלף זאת תפקיד פיזי קל יותר, הרי שבכך רק החמירו עליו וגרמו לו קושי נפשי רב ועצום, זאת מכיון שאין בכוחו ולא מוטבעת בתכונותיו היכולת לעסוק ולהצליח בתפקיד זה – ואף שמבחינה טכנית הוא קל יותר!

גם בבית היהודי, לכל אחד מבני הזוג יש את תפקידו שלו המיוחד אך ורק לו, ואל לבני הזוג לנסות ולהחליף בין התפקידים [דבר, שאגב, הוכח במרוצת השנים כהורס כל חלקה טובה, צא וראה מה קורה במשפחות 'החופשיות' רח"ל]. אולם, עם זאת, על כל אחד מבני הזוג לעזור ולסייע לבן זוגו בתחומיו שלו ובדברים בהם זקוק הוא לעזרה.
כלפי מה וכלפי מי הדברים אמורים?

בחיי הנישואין צריך כל אחד מבני הזוג 'ללמוד את הספר שלו' ולא להכניס את ראשו בספר של בן זוגו! ללמוד מה הם חובותיי כלפיו ומה מוטל עלי לעשות עבורו, ולא לחפש מה חובותיו ומה מוטל עליו לעשות עבורי!
בכך ירויחו בני הזוג שני דברים חשובים מאד:

א) בצורת חיים שכזו אין ציפיות. מדוע? מכיון שכשאתה עסוק בלשלם את חובותיך שלך ולא בהמתנה ל"מתי ישלמו לך את חובותיך", ממילא אין אתה פנוי כלל בלבדוק מה חייבים לך והאם אכן שילמו לך זאת…

ב) אם אין ציפיות – ממילא אין אכזבות. וכשאחד מבני הזוג מגיע הביתה ורואה שהדברים בבית אינם בדיוק כפי רצונו, אין הוא מתמלא בכעס – הוא כלל לא ציפה… "לא חייבים לי כלום, ומהיכן יש לי זכות בכלל לצפות…"

כשבבית שואפים ל'שוויון זכויות' בין הבעל לאשה – למה זה דומה? לכסא הזועק לשוויון עם השולחן הן בצורה והן במטרה. והיה, אם אכן יושוו זה לזה, יהיו אמנם בידינו שני שולחנות, אולם אף לא מערכת שלימה אחת… ומדוע? כי השלימות היא בהיות הכסא ליד השולחן, ובהכון אפשרות שימוש בשניהם כאחד. גם בבית אם תהיה האישה כמו האיש, או אם יהיה האיש כמו האישה, אזי יהיו בידינו 'שני גברים' או 'שתי נשים', אולם לא משפחה עם 'אבא ואמא'…

מספרים כי פעם העיד בנו של מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל, כי אינו זוכר את אימו מתפללת בילדותו, זאת מאחר ואביו הגדול הורה לה כי תפקידה אינו לעסוק בעבודה רוחנית – אלא להתמקד בטיפול הילדים, וליצור את הקרקע הפורייה בה יוכלו לנבוט זרעי הגדלות בנפשם.

נסיים ב'צידה לדרך' מקונטרסו של הגר"ח פרידלנדר זצ"ל: "אין הדדיות במצוות שבין אדם לחברו, וכן לא בהתנהגות בין איש לאשתו. אין לומר – אם אתה ממלא את החובות כלפי, אמלא אני את החובות כלפיך. כי מצוות בין אדם לחברו אינם עיסקא הדדית, אלא הם חובות התורה גם בין אדם למקום". כלומר, בזוגיות שני בני הזוג חייבים כלפי שמים. גם אם אחד מהם אינו עומד במחויבותו, עדיין מוטל על השני למלא את מחויבותו שלו, מכיון שהיא כלפי שמים!

יעזרנו ה' שנדע מהי דרך התורה הקדושה והישרה בענין זה, ועל ידי כך נזכה להקים משפחה לתפארת, עם כללים וגדרים ברורים שיסייעו לנו בהתפתחותנו הרוחנית, ולילדינו – בהתפתחותם הנפשית!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.