מ'טיפקס' ליהדות: סיפורו של המתופף תמיר ימיני חבר הלהקה הישראלית המפורסמת שחזר ליהדות וכיום מנגן בקדושה

זה קרה לפני מספר שנים, על אחת המרפסות ברובע היהודי בירושלים הצופות על מקום המקדש החרב. דווקא שם, הקליט הזמר החסידי מרדכי בן-דוד קומזיץ מיוחד שלווה על ידי מקהלה גדולה של בחורי-ישיבה, ועל ידי כמה נגנים. הושרו שם בעיקר שירי רגש באווירה מאוד מיוחדת, שהצליחה לעבור כפי שהייתה במקום – גם אל אלבומו של בן-דוד שנקרא בשם 'קומזיץ', שיצא לאור כמה חודשים מאוחר יותר.

ואז, בשיאו של הערב ולפני שהתחילו הזמר והמקהלה את השיר הבא, ניגש בן-דוד והצביע על אחד מהנגנים שליוו את הערב. הוא הזכיר בחיבה את שמו, 'תמיר', והוסיף וסיפר למשתתפים שתמיר חזר בתשובה לפני כמה שנים, לאחר שהשתתף בלהקה שעם שמה התבלבל בן-דוד, כשהזכיר שם של להקה אחרת בה תמיר לא היה חבר מעולם…

היה זה המתופף המוכשר, תמיר ימיני. בני-הישיבה שהיו שם והביטו בו כשהוא מבויש מתשומת הלב שלפתע הופנתה רק אליו, לא הכירו אותו, וברור למה – הם מעולם לא שמעו את שמה של הלהקה עימה ניגן ימיני לפני חזרתו בתשובה, ובוודאי שלא את שיריה. ומשכך, לא ידעו על ההכרה וההערכה לה זכה תמיר בקרב אנשי המוזיקה הישראלים.

השבוע, לרגל הוצאתם לאחרונה של שני אלבומים חדשים מפרי יצירתו, שיתף אותנו תמיר ימיני בסיפורו האישי המרתק. "כל חיי היו סביב המוזיקה", הוא מספר. "והיא הייתה עיקר חיי בעצם, עד שמצאתי את הדת וגיליתי מה זה אומר שאני יהודי. מנרגע שאני זוכר את עצמי הייתי עם מוזיקה, שמאוד משכה אותי. בגיל קטן מאוד למדתי פסנתר, מנדולינה וחליליות ובגיל 11 התחלתי ללמוד תופים" – כלי שיותר מאוחר נהיה לכלי הנגינה שהכי מזוהה איתו.

הוא גדל בקיבוץ רוחמה של השומר הצעיר, וכבר בשנות בית הספר-תיכון, השתתף בהרכב כלי הקשה שניגן בהופעות בקיבוצים. עם הלהקה – שאת שמה לא זכר מרדכי בן-דוד – להקת 'טיפקס', שהייתה להקה מצליחה מאוד בציבור הכללי (עד להתפרקותה לפני מספר שנים), התחיל ימיני לנגן עוד לפני שירותו בצבא – כשהתחילה הלהקה להתגבש, עוד לפני הפריצה הגדולה שלה לקהל הישראלי שהייתה רק כמה שנים אחר כך, עם האלבום השלישי של הלהקה. "בזמן הצבא עזבתי את הלהקה, והיא המשיכה בלעדיי. כשהשתחררתי, הם שאלו אותי אם אני רוצה לחזור ללהקה, והחלטתי לחזור אליה, למרות שתכננתי לנסוע אחרי הצבא לניו-יורק". חברי הלהקה אמנם לא 'חיכו' לו כל העת ששירת בצבא, אבל נשארו לו בה זכויות משום שהם היו חבריו. לבד מזאת הוא גם היה מהמקימים, ולכן הם צלצלו אליו לשאול אם הוא רוצה לחזור ולנגן איתם.

שותפות ב'טיפקס'

תמיר החליט לדחות את הנסיעה לניו-יורק בשנה, ולהתמקד בינתיים בנגינה עם הלהקה. אך אחרי שאותה שנה עברה, הציעו לו שותפות בלהקה והוא החליט להמשיך, משום שאז הלהקה הייתה בשיא הצלחתה. זאת למרות שמעולם לא ראה בתיפוף בלהקה את שאיפתו המוזיקלית. "אף פעם הלהקה לא הייתה ממש הקטע שלי בנגינה", הוא אומר, "אלא הייתה זו רק העבודה שלי, והשתתפות עם נגנים אחרים. את העניין המרכזי שלי במוזיקה ראיתי ב'מוזיקה מאולתרת' כמו מוזיקה שחורה (לא הכוונה למוזיקה של כושים, אלא על סוג מוזיקה מסוים שמגיע במקורו מאפריקה – ח.ב.), מוזיקת ג'אז ומוזיקה אפריקאית". כבר בתור ילד הוא למד מוזיקה אפריקאית, ובאפריקה עצמה ביקר מאוחר יותר, אך בל נקדים את המאוחר.

על התקופה שלו בלהקה הישראלית המצליחה, 'טיפקס', הוא ממעט להרחיב יותר מדי. "אין מה לדבר על זה יותר, כבר דיברו על זה מספיק", הוא אומר. "אף פעם לא הייתי ממש בראש שלהם. יש נגנים כאלה שלא משנה להם היכן לנגן, כי הם יכולים להיות נגנים של מישהו וזהו. אבל אני לא כזה. יש לי מה להגיד במוזיקה, וכביכול היו לי שרשראות שמנעו ממני ליצור את שרציתי, למרות שברור שהשתתפתי בתפקידי הלהקה. מנהיג הלהקה ידע בדיוק מה הוא רוצה ומה תפקידו של כל אחד ולא היה לי קל, ומצד שני גם לא היה לי קל לעזוב. לקח לי זמן לצבור ביטחון, ואכן אחר כך הצטערתי שלא עזבתי מיד". העבודה עם הלהקה היא, כאמור, זו שמנעה ממנו לנסוע לניו-יורק, מה שהייתה שאיפתו זמן רב.

בנגינה עם מוזיקאים בטבע כאשר שהה מאוחר יותר באפריקה, החל את המסע ליהדות.

הארץ הבאה אליה 'צנח' לאחר מכן הייתה אוסטרליה, בה גר אחיו. "שם ירד לי האסימון שהתורה היא אמת. היה שם ספר מבוא לקבלה, שבתור חילוני – כך נכנס לי לראש – לא העזתי לגעת בו, כי ידעתי שלגעת בקבלה זה מסוכן, ויכולים לקרות כל מיני דברים כתוצאה מהתעסקות בקבלה". אנחנו מציינים לפניו שגם פחד מפני ספר תורני הוא כבר דבר רוחני, והוא אומר: "אכן הייתה בי רוחניות גם כחילוני. כשאתה מתעסק עם מוזיקה, גם בתור חילוני אתה מרגיש משהו רוחני, אבל ללא קשר ליהדות. היה כמין מסך ביני לבין היהדות, והיא לא משכה אותי. לא הייתי 'אנטי', אלא היהדות פשוט לא עניינה אותי. וכשחוויתי את כל מה שחוויתי באפריקה, זה כבר פתח בי משהו, וכשהייתי אצל אחי באוסטרליה קיבלתי את הביטחון והעניין לראות מה זה.

"הייתה לי הוכחה מהקב"ה שהתורה היא אמת: בתור ילד היו לי כל מיני אמונות תפלות על העולם ועל היקום. ואז, כששהיתי באוסטרליה, ראיתי פתאום שאת הבסיס לכל האמונות שלי כמו ההבדל בין צד ימין לשמאל ועוד, לא אני המצאתי, אלא יש לכך מקור – ואני בתור ילד התחברתי וכיוונתי לזה. ידעתי בבסיס דברים שאף אחד לא סיפר לי, ופתאום ראיתי שהם אמת, והתורה אמת. כשהבנתי שהתורה היא אמת, הייתה זו בשבילי תפנית מאוד גדולה. מה אהיה כעת, דתי? החלטתי לקרוא את התנ"ך מתחילתו, וכך עשיתי".

מוזיקה בניו-יורק

אחרי אותה תקופה באוסטרליה, הגיע תמיר סוף-סוף לניו-יורק אליה כה רצה לבוא. "חיכיתי לזה כל כך הרבה שנים, בשביל לעשות דברים שתמיד רציתי לעשות אותם במוזיקה שאני אוהב. וברקע כל זה היו לי טפטופים של תורה. התחלתי להדליק נרות שבת, וללכת לבית-הכנסת של …סאטמר בויליאמסבורג, ביום-כיפור. הם פשוט היו לידי, ואז לא הכרתי קהילות אחרות. הייתי גם שואל אותם כל מיני שאלות בהלכה. החזרה בתשובה הייתה תהליך מתנדנד שלקח לי הרבה זמן. זה לא פשוט. לאחר מכן חזרתי לארץ – גם בגלל תהליך החזרה בתשובה – לפני כ-11 שנים, בגיל 31, אחרי שנתיים בניו יורק". בשנתיים האלו הוא מילא את כל שאיפותיו המוזיקליות, וחבר ללהקות שמנגנות בסגנון שהוא אוהב, והרבה ליצור.

בארץ, כבר החל להתקדם עוד ועוד בחזרה בתשובה. "ליווה אותי חבר שחזר בתשובה, וכשבאתי לחתונה שלו, פגשתי את הגאון רבי מרדכי אויערבך (בנו של הגרש"ז אויערבך זצוק"ל) שמאז הוא הרב שלי. הכרתי שם את הקהילה של הרב והתחברתי אליהם לאט-לאט. לקח לי אמנם זמן, אבל כבר באותו קיץ התחלתי להניח תפילין וללבוש ציצית, ובאתי לשבתות לקהילה, קהילת החוזרים בתשובה בראשותו של הרב אויערבך. לאחר שנה התחלתי גם ללמוד בישיבה ונכנסתי לעולם השידוכים". כיום תמיר נשוי לחוזרת בתשובה, כמוהו, והוא אב לארבעה ילדים.

"הדבר המדהים הוא", הוא מספר בהתפעמות, "שבתחילה היה הרבה פחד שכל כך הרבה דברים הולכים כעת לעניין של תורה: תפילות, לימוד, קיום מצוות – וזה כאילו סוגר עליי, כאילו לוקחים לך עוד ועוד זמן, וזה היה לי קשה בתור אמן. והמדהים הוא שדווקא כנשוי עם ילדים וצמצום הזמן, הצלחתי להתחיל לעבוד עם המוזיקה שאני אוהב". שנה אחרי החתונה הוא החל להתעסק עם המוזיקה הזו, ומאז הוא מוציא בכל שנה אלבום, פחות או יותר. "לפני כן היו לי כל מיני מניעות להוציא יצירות משלי מכל מיני כיוונים, ובעיקר בגלל עבודה עם הרבה להקות, ומאז שחזרתי בתשובה כבר הוצאתי 5 דיסקים, כשבתקופה האחרונה לבדה הוצאתי שני דיסקים לאור". אל תמהרו לחפש את אלבומיו בחנות המוזיקה החסידית הקרובה לביתכם, משום שכפי שהוא מספר לנו בהמשך, כמעט ואין למוזיקה שהוא יוצר ביקוש בציבור החרדי, ואלבומיו כמעט ולא נמכרים בריכוזים החרדיים.

"הקהילה הזו בת"א נוצרה מעוד ועוד אנשים שחזרו בתשובה. הרב אויערבך ואשתו באו בשליחות לשמר את בית המדרש של חסידות סדיגורא ועברו לכאן, וזה מה שפיתח בפועל את הקהילה שלנו. זו קהילה מגוונת, לא חסידים ולא ליטאים. הרב מאוד פתוח בעניין, דבר שנכון לחוזרים בתשובה". הוא מספר שהוא אף פעם לא עזב ולו לתקופה את המוזיקה, והרב אויערבך הוא שעודד אותו להמשיך בעשייתו. "הוא יודע טוב מה כל אדם מאיתנו צריך, ומה יעשה לו טוב ומה לא. אני כשלעצמי רוצה ללמוד תורה כמה שיותר. הלימוד עושה לי טוב". לא לכל אירוע הוא מגיע לנגן, ולאירוע בו תהיה הרקדה מעורבת הוא לא יגיע. ברזומה 'החסידי' שלו רשומה עבודה באירועים וחתונות עם כמה להקות, בהן של הזמר החוזר בתשובה יזהר שאבי, ירמיהו, שרוליק הרשטיק, יהודה גלנץ, שלמה כ"ץ, ועוד להקות חסידיות רבות, כמו גם תיפוף ב'קומזיץ' של מרדכי בן-דוד, כאמור.

כבר זמן רב שהוא רוצה לקיים הופעות בסגנון של 'ג'אז', אך לא יצא לו עד עתה כלל. "כעת זה הולך לקרות. אני הולך להתחיל להופיע עם המוזיקה שלי, אותה אני יוצר במהלך ההופעה עם תופים ומכונות, על-ידי מחשב, מופע מעניין". את המופע הוא מייעד בעיקר לקהל הכללי בו יש שמתעניינים בזה, וזה לאחר זמן רב שבו יצא לו לעבוד פחות ופחות עם הקהל הכללי. "בציבור החרדי לא יתחברו למוזיקה הזו משום שהם לא באים ממקום כזה של לשמוע אמנות, אלא באים ממקום של תורה. יש רק קהל מצומצם של צורכי המוזיקה שלי, ואם אני מצליח לכוון לקהל נכון ואיכותי על ידי מוצר איכותי – זה יכול להיות הצלחה גדולה. ואני עושה דברים איכותיים, כי אם לא – לא הייתי ממשיך לעשות את זה". כשאנחנו מתעניינים בתגובות הקהל החילוני למראה הנגן עטור הזקן שמנגן להם מוזיקה כה מיוחדת, הוא אומר: "הקהל שלי הוא מוזיקאי שמתעסקים במוזיקה הזו והיא חשובה להם מאוד, או מאזינים שבאים להאזין לזה, ולהם לא משנה אם אני עם זקן או לא".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.