מיומנה של גברת B: (איך לא) החופש הגדול

למה חשבתי להתעלם מהחופש בגדול, ומה בכל זאת גורם לי הערצה בימים האלה, יומן האושר (ואיך לא) על החופש הגדול . מיומנה של גברת B

למעשה, התכוונתי להתעלם בטורי זה מהחופש הגדול. ולא לכתוב עליו. אלא פשוט לשרוד אותו. או לפחות לנסות.

אבל כשישבה מולי בתי בת ה-17 צוהלת ושמחה על בואו של החופש הגדול. הבנתי שיש "כמה" דברים קטנים המבדילים בין התחושות שלי לשלה– ואלו "כמה" שנים טובות. שנים בהן היא תהפוך בעזרת השם לאמא בעצמה ותעמוד בפני אותן בעיות לוגיסטיקה נטולות פתרון של אחסון ילדים מלאי תזוזה וחיות למשך חודשיים ימים.

אמנם אני הייתי חכמה. ילדתי קודם את הבייבי-סיטרים של המשפחה ורק אחר כך את הטעונים שמרטפות. אבל זה רק עניין של זמן שהנכדים ינקמו את נקמתם של ילדיי הבוגרים ויהפכו אותי למעון יום פעיל.

חכמינו כבר לימדונו שאם אתה לא יכול לאויב-תחבור אליו. לכן החלטתי לדבר בשבחו של החופש הגדול. לתת לכם שתי נקודות לזכותו ולהאהיב אותו על כולנו למרות הקשיים. אז אני מצדיעה לך "החופש הגדול"

כי: כל השנה אנחנו מוצאים את עצמנו מתרוצצים חסרי נשימה בין העבודה התובענית שתופסת את מרבית יומנו, לבין ארגון הבית, הסידורים וגידול הילדים. והנה בא החופש הגדול וטורף את כל הקלפים. הוא דוחס ליומנו העמוס גם כך, מנה גדושה של יצירתיות וגמישות על מנת לספק לילדינו המתוקים הפעלות ואטרקציות אין קץ. הודפים יום אחר יום מתקפות "משעמם לי" בכל מיני דרכים יצירתיות, שהטובות ביניהן יוכתרו ככאלה אם הן גם לא יעלו ממון רב. ואז, לאחר חודשיים תמימים מפציע לו ה-1 בספטמבר. יום חג לא מוכרז. ובו אנו ההורים צוללים פנימה בדיוק לאותה שגרה אותה תיארתי קודם.

אך הפעם עטורי פרופורציות, בנפש חפצה ובלב שמח. כי זו מעלתו של החופש הגדול. הוא מביא אותנו אל הקצה. מותח לנו את הגבולות. כל זאת רק כדי שכשנחזור לדרך המלך נוכל גם ליהנות ממנה. ואני מצדיעה לך "החופש הגדול"

גם כי: אני מודה שכל השנה קשה לי לשמוע עובדי הוראה המתלוננים על עבודתם הקשה. בחשבון פשוט אם מורידים שבתות וחגים, צומות, טיולים וימי עיון,חצאי ימי ראש חודש ושיעורי שמש, שעות חלון וימי שביתה, יום זיכרון ויום עצמאות, ימי "גשר" וכמובן את החופש הגדול. הרי שעובדי הוראה איך לומר את זה בעדינות? מאותגרי עבודה….

אלא מה? בא החופש הגדול ומציף בי גלים של הכרת הטוב. כי אם אני לוקחת את בני יחידי אשר אהבתי, מנתחת את התנהגותו, בקשותיו, דרישותיו וגחמותיו במהלך כל החופש הגדול. ומכפילה את התוצאה ב-35 תלמידים. אין לי אלא להוריד את כובע השמש בפני כל אותם חסידי אומות העולם שבחרו במקצוע ההוראה ואשר מקריבים נפשם יום יום על מזבח חינוך ילדנו.

בעוד אנו צועדים למשרד ממוזג עם מוזיקה ברקע ושפה תרבותית סביבנו. הם נכונים לקרב על חינוך והשכלת ילדנו. אז תודה לכם גננות, מורים ומנהלים מכל הלב. עבודתכם עבודת קודש היא.

רק אם אפשר, אבקש בקשה קטנה אחת. בשנת הלימודים הבאה אל תתקשרו לדווח לי שהבן שלי לא התנהג יפה בבית הספר. במשך כל הקיץ הוא היה איתי ואני לא התקשרתי להתלונן אפילו פעם אחת!.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.