מי הזיז את הגבינה שלי

יחיאל פליישמן שלנו הלך לסופר במצוות רעייתו כדי להביא הביתה מלא הטנא מוצרי חלב. כשהוא ראה את החשבונית חמתו בערה בו להשחית ותאמינו לנו, הוא לא חיכה שש שעות בשביל לכתוב את הטור הזה…

חג השבועות המתקרב ובא עלינו לטובה, נועד אומנם כדי לציין את קבלת התורה, אך כפי שכולכם יודעים לא פחות מכך הוא נועד כדי לאפשר לחברות הענק בתחום החלב, לעשות עלינו קופה. בהתאם לכלל לפיו "שלושים יום קודם החג, שואלין ודורשין בענייניו", הופצו וצורפו  לכל העיתונים חוברות כרומו צבעוניות, גדושות בשלל מתכונים ותיאורים מפתים.

נראה שתנובה, טרה, יטבתה, מחלבות גד, משק צוריאל ועוד חברות הז'אנר, הצליחו בכישרון רב להפוך את המנהג של אכילת מוצרי חלב בחג לפסטיבל החלב הלאומי. הם מאכילים אותנו במנות גדושות  ויקרות ממגוון מוצריהם, לדאבונם של כרסנו התופחת וכיסנו המתרוקן.

אם פעם לפחות יכלנו להתנחם בכך שאנו מסייעים לכלכלת ישראל ולחיזוק שוק התעסוקה, הרי שבאה עסקת מכירת חברת תנובה החולשת על כ 70% משוק החלב, לאימפריה הסינית. "משלנו" היא כבר לא.

מוצרי החלב  במדינת ישראל יקרים ב 34% ממוצרי החלב בחו"ל, אז אם אתם מרגישים פרייארים יש על מה.  בעיני רוחי  אני מוצא את עצמי מהרהר במחשבות על ערב שבועות של השנה הבאה, מקבל פתק בתיבת הדואר המזמין אותי לסניף הדואר הקרוב בכדי להמתין שלוש שעות בתור לגבינת סקי 3 אחוז מסין, בתיבת קירור מיוחדת יחד עם שאר המוצרים שרעייתי מזמינה משם כל שני וחמישי. (בהזדמנות זו אני פונה לאשתי ואומר לה, "החלוקה הזו שאת מזמינה במחשב ואני צריך להמתין בדואר לא מקובלת עלי יותר!!! מה את אומרת? את תשמחי ללכת אם אשמור בינתיים על הילדים, שכחי מזה. אני אלך לדואר. אני מת על לחכות שם בתור".)

גילוי נאות:  את שורות אלו  אני כותב  חצי שעה  בדיוק לאחר שחזרתי מהסופר השכונתי עם עגלה מלאה בכל טוב מוצרי גבינה וחלב, שלא נתפס חס וחלילה  לא מוכנים לפסטיבל. אף סוג של גבינה גלידה ופשטידה לא יפקד משולחן ביתי. ידי המקלידות עדיין כחולות מסחיבת שקיות מלאות בגבינות צפתיות, גבינות עיזים, כבשים, מוצרלה ופרמזן בעלות של קרוב לאלף שקלים!!!

כל שנותר  לי בימים חלביים אלו הוא  להתגעגע לעוגת הגבינה היחידה  והפשוטה בחג השבועות של ילדותי. לקנקן השוקו הביתי  ולמעדן היחיד שאכלנו אז בחרדת קודש. להתגעגע לימים פשוטים  וצנועים יותר בהם רכשנו רק לפי צרכנו ורצוננו ולא לפי רצונם של בעלי המניות במפעלי החלב ומשרדי הפרסום  ששולטים לנו בהרגלי הצריכה.

אני חייב לסיים  את הטור,  בכדי לרוץ בחזרה לסופר לפני שסוגרים. שכחתי לקנות מהרשימה את גבינת הקשקבל שאשתי ממש חייבת כדי להכין את הלזנייה לסעודת הבוקר של החג.

חג שבועות שמח!

 

 

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. חח מעולה …הוצאת לי את המילים מהפה(:

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  2. לא ברור, טור בלי פואנטה
    זה הכל חוץ ממצחיק

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב