מכורים לאישורם של אחרים? / חגית אמאייב

פעמים אינספור מבקשים אנו לקבל "אישור" לעצם קיומנו. החל מציפייה דרוכה לשמוע מילה טובה על כל צעד ושעל שאנו עושים, דרך דריכות מתוחה שמא נשמע מילים שאיננו מעוניינים לשמוע, ועד למצב בו אנו מתאכזבים לחלוטין, ממצב בו נשמעת כלפינו ביקורת כזו או אחרת, הגורמת לליבנו להתכווץ. אז מה עושים?

הטלפון מצלצל כשעל הקו נשמעת אישה כבת  שלושים. לאחר שיח קצר והחלפת נתונים בסיסיים אנו קובעות תאריך למפגש. ביום ובשעה המיועדת מגיעה אלי גברת הנראית צעירה בהרבה מגילה, פניה יפות ועדינות ועיניה עצובות עד מאוד. היא מתיישבת ומספרת את סיפור חייה המורכב כשמתוך דבריה, הבולט ביותר הינו חוסר הערך העצמי המשווע כלפי עצמה, מה שממילא מושך יחס דומה מסביבתה. היא שעברה חיים לא פשוטים, בלשון המעטה, רואה בעצמה אך ורק את המגרעות ולחלוטין מתעלמת מכל המעלות שישנן. כחלק מהתהליך הטיפולי אני מלמדת אותה להביט בכל הטוב והיפה שאני כאדם ניטרלי, רואה בה. העצמה ועוד העצמה.

אישה זו הינה אחת מיני רבים וטובים אשר כלל לא משכילים להבין עד כמה רב הוא ערכם, ועד כמה הטוב שבהם הוא בעצם מהותם ותכליתם, כאשר הרע הינו מעטפת חיצונית בלבד, אשר אינה מייצגת את תוכנה. זמן רב לקח עד אשר הצלחתי להאיר את עיני אותה מטופלת, להבין את עצם היותה בריה מיוחדת, אחת במינה, שאין כדוגמתה, ולעולם לא תהא. היא כמו כלל עם ישראל, אהובה ללא תנאים, בכל זמן ובכל מצב שנאמר: "אהבתי אתכם אמר ה'" (מלאכי א ב).

פעמים אינספור מבקשים אנו לקבל "אישור" לעצם קיומנו. החל מציפייה דרוכה לשמוע מילה טובה על כל צעד ושעל שאנו עושים, דרך דריכות מתוחה שמא נשמע מילים שאיננו מעוניינים לשמוע, ועד למצב בו אנו מתאכזבים לחלוטין, ממצב בו נשמעת כלפינו ביקורת כזו או אחרת, הגורמת לליבנו להתכווץ. מצב זה הינו מצב טבעי מעצם היותנו יצורים חברתיים. אומנם בדורנו זה, בו עניין ההחצנה תופס מקום כה מרכזי בחייו של האדם, עד כי הגענו למצב, בו הוא כבר איננו מתאמצים יתר על המידה לנסות להוציא מתוכנו את הטוב הקיים, בכדי לתת לעצמנו טפיחה רגשית כנה על השכם כשצריך, כמו גם איננו מוצאים פניות להכלה ומחילה עצמית, כאשר אנו מגלים לדאבונו, שהיננו רחוקים עד מאוד מלהיות מושלמים. לעומת זאת, אנרגיות רבות מבוזבזות בניסיון לתור, כמעט ללא הפסקה, אחר דעתם ואישורם של אחרים. בטוחים שהתשובות לשאלותינו השטחיות, כמו גם המהותיות, מצויות אצלם. מצב זה מזכיר לי את ההגיג שאומר שאם כולם חושבים אותו הדבר, סימן שאף אחד לא חושב…

אם כן, מה עלינו לעשות בכדי להשתחרר מן התלות הרגשית החיצונית הזאת, אתם בוודאי שואלים?

אז ראשית חשוב שנזכור שעיקר עבודת המידות של האדם היא על עצמו ולא על אחרים. אני תמיד אומרת בסדנאותיי שכל מי ששומעת את דבריי ואומרת לעצמה "חבל שבעלי/אמי/גיסתי לא שומע/ת את הדברים האלה", דבריי אלה מיועדים בעיקר לה!  כלומר, אחד הדברים שהאדם עושה בצורה אוטומטית זה להשליך אחריות על האחר, לגבי כל מה שהיה רוצה לתקן אך עוד לא הצליח. שהוא יעשה את העבודה ואז אני…. אז זהו שזה פשוט לא עובד כך. כל ניסיון שלא עמדתי בו יחזור על עצמו שוב ושוב, בחזקת "אותה הגברת בשינוי אדרת", עד שאתקן עצמי באותו העניין. על כן, בכדי שנזכה לחיות חיים טובים ומלאים יותר, אל לנו לחכות שמישהו יעשה בעבורנו את השינוי או התיקון, משום שמעל לכל דימיון, המציאות היא שמלמדת שזה פשוט לא קורה. עלינו לקחת אחריות על הובלת חיינו אל היעד אליו שואפים אנו להגיע, וכן לעשות עבודה מאומצת, בכדי "לצלול" לתוך עבודה פנימית כנה ומועילה מול עצמנו. אחת מן הערכות הביתיות הטיפוליות שפיתחתי, פותחה בדיוק למטרה זו.

שנית עלינו לדעת שהמהות הפנימית שלנו, שהיא הנשמה, היא חלק אלוק ממעל, וזה כלל לא משנה מה "אחרים" חושבים. כל הרע שנראה שיש בי הינו בגדר פחם המכסה יהלום יקר מפז. על כך כתב שלמה המלך, כמובא בשיר השירים: "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש". כלומר כל השחור שניכר שיש בי, הינו בחזקת שיזוף, שעתיד להיעלם כלא היה. לעומת זאת, אומר לנו הקב"ה: "יפה את רעיתי ומום אין בך". זוהי האמת לאמיתה, תפקידנו הוא להכיר ביופי הנדיר הזה שבתוכנו, מבלי לתת לשום "קול" זר לספר לנו אחרת. זוהי אמת הנוגעת לכל יהודי באשר הוא.

דבר שלישי ואחרון לעת עתה, עלינו לזכור שאנו בני מלך מלכי המלכים, הקב"ה, שנאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים יד א). ורק בשל עובדה זו אנו ראויים וחשובים עד למאוד מאוד. משום כך, רק מי שלא מבין ומכיר את עצם היותו מורם מעם כיאה לבן מלך, מסוגל להתייחס לעצמו כאל בן שפחה זנוחה, ולשוות לעצמו דעות והתנהגויות בלתי הולמות.

לסיכומו של עניין, בכדי להכיר בערך האמיתי שלנו ולהתחבר לעצמנו, על מנת שנוכל להתחבר לאחרים בכלל, ולקב"ה בפרט, מוטלת עלינו האחריות, לשמה ירדנו לעולם, לחקור, לברר ולהתאמץ בכדי להגיע אל האוצר הגלום בקרבנו, מונח לו תחת אפינו, ולעשות כל שביכולתנו על מנת להוציאו מן הכח אל הפועל. שנזכה!

 

חגית אמאייב, יועצת משפחתית ופסיכותרפיסטית חרדית מוכרת. מפתחת ערכות הייעוץ והעצמה המקצועיות לעבודה ביתית:

"בשניים" – לתיקון התקשורת, מניעת שחיקה והעצמה זוגית.

"בשניים ויותר" – להעצמת שולחן השבת ומציאת שפה משותפת ומחברת בין הורים לילדים בכל הגילאים.

"מה עובר עלי?!" – להעצמה רגשית ופתרון הפרעות דיכאון, חרדות ומשברים רגשיים.

כנסו לאתר הבית  "בשניים ויותר" או כיתבו לי למייל bshnaeem@gmail.com

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.