"מלבישים על גור סטריאוטיפים והכללות"(וידאו)

בצל הסערה סביב מותה הטראגי של אסתי וינשטיין לשעבר מחסידות גור, עולים תהיות רבות בתקשורת באשר להתנהלותם של חסידות גור. {מומחית לגור}

בצל הסערה סביב מותה הטראגי של אסתי וינשטיין לשעבר מחסידות גור, עולים תהיות רבות בתקשורת באשר להתנהלותם של חסידות גור.

נאוה וסרמן מומחית לחסידות גור מחברת הספר "מימיי לא קראתי לאשתי — מחקר על זוגיות בחסידות גור", התראיינה לאתר 'הארץ' בעקבות הפרשה.

המומחית הסבירה את העובדה המוחשית בין חסידות גור לציבור הליטאי ואף הבדל גדול משאר החסידויות, "אחד הדברים שמשותפים לכל התפיסות היהודיות היא שהייעוד של האדם הוא להפוך ליותר ויותר רוחני, להתעלות. אלא מה, שאדם גם בנוי מגוף ומחומר ומיצרים. מה עושים במפגש הזה בין השניים? התשובה של העולם הליטאי ושל חלק גדול מהציונות הדתית הוא שאפשר לתת מקום לרוחניות על ידי זה שנותנים לחומר וליצרים את מה שהם צריכים ואז הם מקבלים את שלהם ולא ממשיכים לצעוק. הגישה השנייה, שנעוצה במחשבה החסידית, היא שעולם החומר יכול להפוך לסולם לעולם הרוח".

"הגישה השלישית של חסידות גור גורסת שהרוח והחומר הם שני עולמות תוכן שמתנגשים אחד בשני והם לא יכולים לחיות ביחד. ולכן כדי לקדם את הצד הרוחני, יש למזער את החומר למינימום האפשרי. הרבי מקוצק אמר שאהבת הקב"ה ודיני אישות לא יכולים ללכת יחד, חסידות גור אימצה את התפיסה הזאת, שצריך למזער את העולם הגופני, כדי לאפשר לרוח להתקיים. זה הרציונל שמסתתר מאחורי כל השיטה הגוראית, הרצון למגר את החומר".

גור

"תפיסת העולם של חסידי גור מנוגדת לזה. אתה לא משחרר, אתה לא יורד מהמשמרת. אתה שם כל הזמן, כי זה הייעוד שלך וזו הדרך הנכונה לחיות את העולם. הם לא בהכרח מרגישים מסכנות או קורבנות". אומרת המומחית.

בהתייחסות לפרשת וינשטיין המארה המומחית: "המידע שמגיע לציבור על חסידות גור הוא מהעוזבים אותה. כבודם במקומם מונח, אבל צריך לזכור שהגרעין הקשה של החסידות לא מיוצג ואנשים לא יודעים בדרך כלל מה באמת קורה שם ורק מלבישים עליהם סטריאוטיפים והכללות".

המומחית נשאלה: "היית מוכנה לחיות ככה? שבתך תינשא כך?

"אני מאוד לא אוהבת את השאלה הזאת. אני לא מזדהה עם זה, זו לא הדרך שלי, אבל אני מוכנה לגייס את כל הכלים האמפתיים שיש לי כדי לנסות להבין את החברה הזאת. אני מוכנה להבין מאיפה זה בא ומוכנה לתת לזה מקום בעולם הפנימי שלי".

מוקדם יותר התייחס השר ליצמן לסערה סביב התקנות בגור ומותה של וינשטיין בראיון לאתר 'מאקו': "אין לאף אחד מושג איך מתנהגים חסידי גור וכל ההכפשות באות מבורות ושנאה. ובכלל, זכותה של כל קהילה לנהוג כרצונה. שלום בית וכבוד הדדי טוב אצלנו יותר מאשר אצל כל החילוניים יחד. אחוז הגירושים אצלנו נמוך מאוד. אז זה לא עניין שלכם איך אנחנו מתנהגים. לא נקבל הטפת מוסר מחברה מתירנית שאיבדה כל ערך בנושאים שהיא עכשיו מטיפה עליהם לאחרים".

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. "זבל מי שמלכלך"

    הנה הם.
    הגיחו ממאורותיהם העשנות וחמקו החוצה מחוריהם, יצורים מאופרים ואפורים, נטולי חמלה סביבתית ועקורי כל רגש אנושי, שאמללו את ה ציערו את קרוביהם והתאכזרו לנפשות הכי קרובות אליהם – לטובת פורקני יצרים.

    פרח להם ביד. פרחים ושירים. אוי, אוי, אוי.
    מצוה לקיים דברי המת. אז יש מצוות שכן מקיימים. תלוי מי ציווה. מתאבדת שציוותה, מקיימים את מצוותיה. פרח להם ביד, למעלה עלי כותרות, מתחתיהם עלי גביע, ובגבעולו הקוצים. או, הקוצים, דוקרים עד זוב דם. נסתרים, מכוסים, מגיחים בהפתעה ודוקרים בפתאומיות ומיד בוכים בדמעות תנין למה שונאים אותנו. הרי אנחנו פרחים כה ריחניים וכל כך חינניים.

    תהיית חמלה גדולה נמרחת על שפתותיהם מתחת לעדשות הענק הכהות וחוסר הבנה מושאל מכרכם את פניהם הנוגות: איך? איך אפשר? איך אפשר ככה? איך אפשר ככה לאמלל אימא? איך אפשר להתנכר כל כך?
    ומיץ הזבל מתבייש, זב ונוטף בין פרקי אצבעותיהם האוחזות בפרח הסמוק מבושה.
    איך? איך אפשר?
    איך אפשר לאמלל ילדת חמד קטנטנה בת תשע שמתייתמת בן לילה בגלל שאמה רוצה לשתות קפה עיראקי בדיזנגוף כשהיא גלויית ראש? איך? איך אפשר להתעלם משאגות בוכיות של נערות אומללות המתביישות לצאת מביתם בבוקר? ועוד בוקר? ועוד בוקר? ועוד בוקר? איך אפשר להתנכר לאימהיות הטבעית הפועמת בתוכך ולתלוש באכזריות את כפות היד הקטנטנות המנסות לאחוז בשמלת האם לבל תמיט חורבן והתפרקות למען פורקנה?

    מאתיים אסתים מסוג זכר מתאבדים בכל שנה. לא כמו אצלנו, מתאבדת אחת פעם בארבעים שנה. מאתיים מתאבדים בכל שנה. אבות תלושי ילדים, שנושלו מאבהותם בכוח הכוח.
    ושום שדרן צרוד קול אינו מצקצק ושום יפה נפש מאופר-למצלמה אינו רץ להתיפייף על הדם וקצת לרקוד עליו כשלא ישימו לב. כי אין שם דם חרדי. כי אין שם צהבהבות אנטי-דתית. זה לא מעניין.
    הניכור המשפחתי אכפת לכם? קשקשו בקומקום. האטימות מבעירה אתכם?
    תספרו לסבתות. איכה מתעלמים אתם מממוצע כה מחריד של ארבעה אבות מתאבדים בשבוע? איפה הפרחים בהלוויותיהם המרובות?
    שמא דמעותיה של הפוקרת שהכאיבה לבנותיה שלא טעמו טעם חטא ולא עשו לה כל רע אדומות יותר מדמעותיהם של אבות אבודים הבוכים בנפש יוצאת אל בן ובת שנגזלו מהם?! שמא דין שונה לה למתאבדת ודין אחר להם למתאבדים?!
    זבל מי שמלכלך.

    תמשיכו לנסות לכלכך. זה לא נדבק בנו וגם לא יידבק. בדקו את ידיכם ותראו איך הכל נשאר אצלכם. דבוק לעד. לא יורד. פוי.
    מי שפחדה להתארש עם "הבן של הזבל" הפכה את עצמה לפח זבל משתכפל שמטנף את החשובים לה מכל. זאת אימא זאת?! איתה צריכים לשמור על קשר?! ככה לשחוט את בנותיה בשווקים?! ככה לרמוס את כבודן המתחלל?! את כבוד המשפחה?! למה, כי לא רצו לקבל אותך כשאת פרוצה ומופקרת?! כלום לא ידעה שהטינופת הנשפכת בראש חוצות תשרוט את נפשות הקרובים לה ביותר ותספיג את כריותיהן במעיינות של דמעות מעתה ועד עולם?!
    מצחיקים שכמותכם. עשרות דומים ודומות לה באו ללוותה בדרכה האחרונה, בידיהם זרי פרחים ועל שפתותיהם מילים מזויפות של חמלה ואצילות מזופתת. על מי אתם מנסים לעבוד על מי?! מי יקנה את ההצגה הזולה שלכם מי?! אתם אוהבי אדם? פחח. אתם חומלים? פחח.
    איה חמלתכם על אבא ואימא שלכם שנטשתם ובעטתם להם היישר לתוך הפנים המרוסקות?! איה רחמיכם על אחים ואחיות שלכם, ילדים רכים ובחורים נפלאים, שמתביישים להראות את פניהם ברחובות בגללכם סוררים ומורים?! עדיף היה שתכסו את כל פניכם בעדשות שחורות ולא רק את עיניהם החמדניות. בושה לכם.
    אל תמכרו לנו את עקרונותיכם השדופים הממוחזרים ואל תנסו לסחור ברגשותינו כי לא תצליחו. אנו בזים למניפולציות הרגשיות שלכם. סורו מעמנו ולכו הלאה. חזרו למאורות העשנות. אתם, הנוטשים, אכזריים עלי אדמות, אנשי דמים ומרמה. הותרתם עיי חרבות בלכתכם למילוי תאוותיכם ולא היה אכפת לכם. הותרתם יתומים חיים, בוכים ומרוסקים, ולא היה אכפת לכם. הותרתם הורים שכולים בלבבות קרועים לאלפי רסיסים. מה לכם בוכים כי גמלנוכם שכול תחת שכול? מה לכם מתייפחים כי מגנים אנו על עצמנו מפניכם?!

    שדרני ההסתה הנבערים והמבעירים לא יצליחו להסיט את האשמה הגדולה המרוחה על פניכם שלכם ולהטביעה כקלון על פנינו הזכים ומצפונינו הצחים. שדרני ההסתה מוזמנים ללכת לעשות לבתיהם פנימה ולדאוג למתאבדים מקרב ציבור האבות השכולים במגזר שלהם שילדיהם נתלשים מהם בגלל היותם אבות. שדרני ההסתה ימשיכו להסיח דעת מהמתרחש בחצרותיהם האחוריות ולהסית ולהצית ולהתסיס ולשכנע אתכם שפגעתם בנו.

    ולא היא.

    מהרגע הראשון ועד לאחרון וגם בזה שלאחריו – פגעתם בעיקר בעצמכם, עבדי התאוות ושפחות היצרים.

    אבי |
    הגב