מנגנון ההשלכה בחיי הנישואין • זוגיות לאור הפרשה

הערך העצמי של האדם הוא הדבר החשוב לו ביותר – בכדי להגן עליו הוא משתמש ב"מנגנוני הגנה" – קראו את מאמרו של הרב ליאור סיבי בנושא: "מנגנון ההשלכה בזוגיות" – מאמר מרתק ומקצועי

בספרות המקצועית העוסקת בנפש האדם ישנו מושג הנקרא 'מנגנוני הגנה'. פירוש: אחד הערכים היקרים ביותר לאדם הוא ערכו העצמי, וממילא אחת החרדות המהותיות ביותר המלוות את חייו היא החרדה מפני איבוד ערכו העצמי. כתוצאה מכך משתמש האדם – במהלך חייו בזמנים בהם כבודו העצמי נתון בסכנה – במנגנוני הגנה שונים המסייעים לו לשמור על ערכו העצמי.

דומה הדבר לעיר מבוצרת – על פי דימויו של הפסיכיאטר ויקטור פרנקל – ככל שהעיר חזקה מצד עצמה כך זקוקה היא פחות לחומות שיגנו עליה, בעוד שעיר חלשה זקוקה לחומות ולמבצרים רבים סביבה. כך גם אישיותו של האדם; תפקידם של מנגנוני ההגנה להגן על האישיות, ולכן אם יש באישיותו של האדם עוצמה פנימית וביטחון עצמי, הרי שיש בה כוח לעמוד מצד עצמה, אולם כאשר הביטחון העצמי רעוע, מקיפה האישיות את עצמה במנגנוני הגנה למכביר.

אחד ממנגנוני הגנה אלו נקרא "מנגנון ההשלכה"; האדם "משליך" את התחושה הקשה המפריעה לו לאדם אחר; "אתה לא מבין אותי לכן אני לא מצליח". או שהוא מייחס אותה לסיבה חיצונית; "כולם פה עצלנים, אין חשק להשקיע…" בשום אופן אינו תולה זאת בעצמו, מפני שזה מערער לו את הערך העצמי שלו והוא הרי חפץ לשמור עליו מכל משמר… מנגנון הגנה זה גורם לאדם לראות באחרים משהו שלמעשה קיים בו, אבל משום שקשה לו להתמודד עם הדבר, הוא "משליך" אותו על מישהו אחר.

לדוגמא: "האימהות של הדור הזה", מקוננת אמא של שלומי, "אין להן טיפת סבלנות לילדים שלהן. היכנסו לחנות הצעצועים ותראו איך כולם מחפשים משחקים שהילדים יוכלו לשחק בהם בעצמם…" בעוד שאם נשאל את אמא של שלומי עצמה איזה משחק קנתה היא שם בחנות, נגלה כי גם היא קנתה משהו למשחק עצמי של הילדים… מה קורה כאן? מנגנון ההשלכה גורם לה לסלק את התוכן המאיים, על ידי ייחוסו לאחרים.

אנו נפגשים ב'מנגנון' זה בפרשתנו: משה רבינו מוכיח את עם ישראל כשהוא מגולל לפניהם – ברמז – את כל המקומות שהכעיסו בהם את הקב"ה. הוא מפרט לפניהם את אשר אמרו בהיותם במדבר: "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים". כלומר, הם שנאו את ה' על שהוציאם ממצרים, ובתוכם ידעו כי זהו "תוכן מאיים" – לשנוא את הבורא, ולכן מה עשו? השליכו את התחושה וייחסו אותה לה', כפי שמבאר רש"י: "והוא היה אוהב אתכם אבל אתם שונאים אותו". ומבאר ה'שפתי חכמים': "היאך יודעים ישראל שהקב"ה שונאן? כיון שהם שונאים להקב"ה אמרו גם הוא שונאן".
לצערנו, גם בתוך התא המשפחתי אנו מוצאים את עצמנו מביאים מנגנון זה לידי ביטוי; כמה פעמים אנו נוטים "להשליך את האשמה" על כתפיו של בן זוגנו במקום שניקח אותה על עצמנו?! אנו עלולים להאשים את הוריו, את משפחתו, את מקום לימודיו, את מי לא… ואנחנו? אנחנו מוצלחים! "בגללו" לא הולך לנו… [בכלל, חשוב לדעת, כי כאשר מדברים באוזני בן הזוג כנגד הוריו, הוא עלול לפתח רגשות עלבון ויריבות עם בן זוגו, ודבר זה יגרום שתיווצר ברגשותיו "חסימה" רגשית כלפיו, שבסופו של דבר תמנע בעדו מלעשות את המעט שהוא כן עשה עד עתה. מה עוד שבכך סוגר בן הזוג "המאשים" כל אפשרות להקשבה אמתית בכל הקשור להערותיו].
מחקר מעניין בדק כיצד מגיבים בני זוג לאחר כישלון: זוגות קיבלו משימה "מכשילה" לביצוע, כשהכוונה למשימה בלתי אפשרית, כמו: לבנות פאזל כאשר חלק אחד חסר. נמצא, שזוגות מאושרים נטו להאשים את "המציאות החיצונית" בכישלון ולומר: "זה היה משחק קשה מדי", לעומת הזוגות הלא מאושרים שהאשימו זה את זה בכישלון במשחק, ואמרו: "אם הייתי משחק לבד הייתי מצליח, בגללה – נכשלנו". הביטוי המעשי לכך הוא שבעת התמודדות עם קשיים, ינסו בני הזוג למצוא את הסיבה או את הפתרון הרצוי לשניהם מבלי לראות אחד בשני כגורמיו.

בואו ונזכור כי "אף אחד לא השתנה לטובה משום שתלו בו חסרונות"! אם חפצים אנו לקחת את הזוגיות שלנו למקום טוב יותר – הגיע הזמן שנלמד לקחת אחריות על מעשינו ועל תוצאותיהם, ובמקרים של כשלון נתמודד עמו בגבורה ולא נזרוק את האשמה על בן זוגנו ו'שלום עלייך נפשי'…
ולוואי ונזכה להשתמש ב"מנגנון" זה רק באופן החיובי; נשליך את יצר הרע מתוכנו ונזכה להצלחה גדולה בבניית ביתנו ואישיותנו!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.