מנהיגי הפייסבוק • המבקר בטור על התופעה החדשה

בזמן האחרון מתברר כי כמעט כל פוליטיקאי שמכבד את עצמו, מחזיק לעצמו דף ב'פייסבוק' ובו הוא מתכתב עם תומכיו ובוחריו, אוהדיו ומעריציו, ומדווח להם על פעולותיו הברוכות ועל תוכניותיו לעתיד.
פעם היו אומרים: "לפני הבחירות הקיר מדבר אליך (במודעות) – אחרי הבחירות אתה מדבר אל הקיר". היום הקיר הפך להיות הקיר של הפייסבוק. שאר העובדות לא השתנו בהרבה.
במבט ראשון זה נראה יפה. תאמרו, מה רע בלרדת אל העם. כמה נחמד שיש מנהיג בגובה העיניים. אולי הוא אפילו בודק, פה ושם, הערות בונות מהעם. למה לא.
אבל כשמסתכלים על זה קצת יותר מקרוב, מתגלה התמונה המדוייקת יותר, והיא לא בהכרח מרנינה. תופעת פוליטיקאי-הפייסבוק היא המחשה חריפה יותר של אקסיומה מוכרת, ולפיה הפוליטיקאים חדלו מכבר להנהיג והפכו למונהגים.
בעלי המוסר רומזים זאת במאמר הגמרא הידוע, כי בעיקבתא דמשיחא "פני הדור כפני הכלב". ומבארים גדולי המוסר, כי הכלב רץ קדימה, ונראה כאילו הוא המוביל, ואולם בפרשת דרכים ניתן לראות אותו עומד בקוצר רוח ומחכה להוראת אדוניו המתנהל מאחריו. כך הם "פני הדור", כלומר מנהיגי הדור, ההולכים לכאורה לפנים, ונראים כקובעי המדיניות, אולם בפועל בכל מקום שדרושה החלטה הם מתבוננים על הציבור ובודקים מה הוא ירצה יותר.

התופעה ידועה, כאמור, עוד מזמן רב. לפני כל מהלך חשוב, נעשים סקרים בקרב קבוצות מיקוד נבחרות על מנת לנחש מה ציבור הבוחרים אוהב יותר ואיזו פעולה תגרום לעלייה בדעת הקהל לטובת המנהיג. כך מתקבלות החלטות, בסופו של דבר, והסקרים האלה, למרבית החרפה, נחשבים כתקציב ראוי בתוך סל התקציב של המפלגה או הממשלה.
עידן הפייסבוק רק החריף את התופעה, וחידד את העליבות של מנהיגים שראשם ורובם בפייסבוק, ממנו הם ניזונים ועל פיו הם חיים ופועלים. במקום להנהיג הם הפכו לקבלני קולות, שחקני במה, שכל יכולתם היא להחניף לבוחרים שלהם. אין להם משלהם דבר, לא ערכים ולא יושרה ולא מנהיגות ולא כלום.
הם לא ינסו להנחיל שום חזון, כי פשוט אין להם, וכאשר העדר מוסת הם ימהרו להרים את הגלשן ויגלשו על הגל. העיקר שהציבור יאהב אותם. והם אפילו לא מתביישים בכך. בעיניהם זה סמל להצלחה מנהיגותית.
וכך עומד לו הפוליטיקאי על בימת הכנסת ונואם בפאתוס, כשלא ברור אם הוא שומע את עצמו ומבין מה הוא מדבר, או שהוא פשוט חושב על העידכון הבא של הפייסבוק שלו, כמה זה ייראה שם יפה. המציאות והפייסבוק שלובות זו בזו כביצה ותרנגולת, והמנהיגים הפכו לכלבים. הם יודעים לעשות רושם, לנבוח ואפילו לנשוך, אבל בני אדם הם לא.

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אם זה היה פייסבוק היית מקבל ממני ליייייק ענקקקקקקקקקקקקקקקק.
    כל הכבו ד.

    אבי הכוכב |
    הגב