"אנחנו לא מפלצות": גרסת מנהלי הסמינרים

שורה של מנהלי ומנהלות סמינרים, מציגים לראשונה את הצד שלהם. מתנערים מגזענות, קובלים על מצוקת מקום וטוענים: הכל משיקולים מקצועיים וענייניים. האמנם?

הצד שלהם: כבר תקופה ארוכה שמצטברות במערכת 'אקטואליק' עוד ועוד עדויות על תלמידות ותלמידים רבים שלא מתקבלים לבתי הספר ולאו דווקא על רקע עדתי, כאשר מנהלי ומנהלות הסמינרים משיבים מכתבים עם מגוון התחמקויות.

לרוב, הסיבות שנמסרות הן חוסר התאמה, או העובדה שהתלמידה, לדוגמא, למדה בגן מסוים שאליו בית הספר לא מחוייב, כאשר שלא לציטוט הם מודים להורים שהסיבה האמיתית היא צפיפות איומה בכיתות שמחייבת אותם ליצור קריטריוניים דרקוניים ולפעמים הזויים כדי להתחמק מרישום.

בשיחת ועידה גלויה ונטולת כפפות ניסינו להבין ממנהלי הסמינרים מה באמת קורה איתם, איך הפכו ל"מפלצות" ו"מנהל סמינר" הפך לתואר הגנאי, מילה נרדפת לאדם רע, בעל התפקיד הכי מושמץ בציבור החרדי.

חנה, מנהלת סמינר באזור ירושלים (כל שמות המעורבים בשיחה – בדויים), אומרת לנו כי "האמת הפשוטה והלא נעימה היא שאין מקום, ואנחנו מוצאים את עצמנו דנים בדיני נפשות בגלל מצוקה אדירה של צפיפות. אני לא יודעת מי אשם, ההורים, או אולי משרד החינוך שלא מעמיד מספיק תקציבים ומוסדות חינוך לציבור החרדי, אנחנו בטוח לא אשמים".

מנחם מנהל מוסד בירושלים מסביר: "אם היו עוד שלושים ארבעים סמינרים לציבור החרדי, היית רואה את המנהלים רצים אחרי ההורים כמו קופות החולים וחברות מסחריות ומתחננים בפניהם לרשום את ילדיהם במוסד שלהם".

"יותר מזה", מצטרף שלמה, מנהל תלמוד תורה במרכז הארץ. "אם ההורים לא היו מתעקשים על מוסדות ספציפיים שאין להם שום ייחודיות על פני מוסדות אחרים, כל המצוקה לא היתה נבראת מלכתחילה.

 

מבחן הקבלה ל"חרדיות"

"התפיסה כאילו הקבלה למוסד כזה או אחר על פי מיתוסים שנוצרו סביב המוסד היא מבחן קבלה לחברה החרדית, היא שפסולה ויוצרת את הצפיפות הזאת במוסד אחר ובמקביל באמת מחלישה את המוסד השני", חושב שלמה לרגע ומנסה לסכם: "אני חושב שמדובר בשילוב של עדריות ותפיסה מעוותת את כל נושא החינוך של הילד.

"במקום שכל מה שיעמוד בעיני ההורים היא טובת הילדים, הם דואגים ל'שמם הטוב' ונוצר מצב אבסורדי שהורים מעדיפים לרשום את הבת שלהם לבית ספר שבו תלמד עם עוד ארבעים תלמידות בכיתה, ולא בבית ספר אחר שבו לומדים כעשרים וחמש-שלושים תלמידות בכיתה"("זה נחשב קצת, אתה מבין את המצב?!" הוא מעיר בהערת אגב).

"האשם הנוסף ואולי העיקרי הוא משרד החינוך", מתעקש מנחם. "חייבים לתת לחרדים יותר מוסדות ויותר תקציבים. לא הגיוני שילד חרדי ילמד עם עוד ארבעים תלמידים לכיתה, מעבר לאפליה הנוראית שזה יוצר, אי אפשר באמת ללמד או ללמוד משהו ככה"

חיה מצטרפת לטענות של מנחם וקובלת על כך שהם, המנהלים והמנהלות סופגים את האש על לא עוול בכפם. "אי אפשר לתאר את הגיהנום שמנהלת או מנהל סמינר ומשפחתו עוברים בתקופת רישום. מעבר לשיחות הבלתי פוסקות של עיתונאים, פוליטיקאים וסתם הורים נזעמים, יש גם את הרגשות שלנו, כבני אדם, כשאנחנו נאלצים לסרב למשפחה".

"אתם חושבים שאנחנו לא מודעים למשמעות של סירוב", שלמה מתערב, "אנחנו יודעים טוב מאוד מה הם חושבים עלינו, מה הם 'מאחלים' לנו, בהרבה מקרים הם בכלל לא טורחים להסתיר זאת, לא מאיתנו ולא מהילדים שלנו, ואם נעזוב לרגע את מה שאנחנו עוברים מהם, יש בנו גם לב שבאמת כואב את המצוקה של ההורים. רואה את חוסר האונים שלהם, אבל החוסר האונים הזה הוא גם  נחלת מנהלי הסמינרים".

"רק כדי לסבר את האוזן", משתפת אותנו חיה בסוד מפתיע, "אני זוכרת כל תלמידה ומשפחה שסירבתי לה בכל שנות תפקידי כמנהלת במשך קרוב לשני עשורים. תלמידות שלמדו אצלי שנים כבר שכחתי ותלמידות ומשפחות שסירבתי להן, ויש הרבה כאלה, אני לא שוכחת אף פעם"

"אני ממליץ לכל העיתונאים שרודפים אותנו יומם ולילה, ולפוליטיקאים שמתקשרים בשביל השכן של השכנים, לפעול בצורה יותר חכמה ולהביא עוד תקציבים לעוד מוסדות במקום לראות בנו את האוייב.

"למה על הצפיפות במערכת הבריאות והתורים אף אחד לא מאשים את בתי החולים ואת קופות החולים, רק את משרד הבריאות? זה נורא פשוט", חוזר מנחם על הטענה שהושמעה קודם לכן. "אם היו יותר מוסדות, היית רואה מנהלים רודפים אחרי ההורים ולא להיפך. אנחנו בני אדם. לא מפלצות".

 

גזענות? נעבור על זה פוליגרף

"למשל, כל הסיפורים עם האפליה הגזענית", פותח שלמה את הנושא שכל כך רצינו לפתוח במהלך כל השיחה. באמת, מה איתם? "אלו שקרים וכזבים חצאי עובדות וחלק אמיתות, נוצר מצב שהיינו חייבים לקבל כל תלמידה מבית ספרדי למרות שהיא באמת לא מתאימה לבית הספר רק כדי שלא נואשם בגזענות".

"אני כמעט עשרים שנה בתפקיד, אומרת חנה. "לא היה מקרה של תלמידה ספרדית שסירבתי לה בשל היותה ספרדי. אני מוכנה לעבור על זה מבחן פוליגרף" היא התעקשה נוכח חוסר האמון שהבענו למשפט הזה.

"כל המיתוס על שלושים שבעים (שלושים אחוז ספרדים שבעים אחוז אשכנזים ד.א.), הוא שקר אחד גדול. אין לנו חוק כזה. המבחן היחיד שלנו הוא ההתאמה של המשפחה את חוקי וכללי בית הספר".

איך אתם יכולים לומר את זה, כשאנחנו במערכת נתקלנו ולא אחד ולא שניים שסורבו אך ורק בגלל צבע עורם, משפחות שבדקנו וראינו שבאמת אין בהן דופי. אין החי מכחיש את החי, התעקשנו.

"במה נתקלת?", מתעקש מנחם. שלפנו את המקרה שחשפנו כאן ב"אקטואליק" לפני כמה שבועות על משפחה ספרדית, אבא אברך כולל, אמא מורה, בעצם הבכורה כבר התקבלה לבית ספר מסויים בבית שמש לאחר מאבק ארוך ומתיש והבאה בתור אחריה סורבה, "מכירה את המנהלת שם, היא באמת לא גזענית", מתערבת חנה. "אולי המשפחה באמת לא מתאימה לבית הספר, והראשונה התקבלה רק בגלל הלחצים שאתה בעצמך מודה שהמשפחה הפעילה. אני לא יודעת, אני לא מכירה את הסיפור, אבל שואלת אותך".

ובכן, אנחנו כן מכירים את הסיפור. לא הפעלנו משרד חקירות, אבל משיחות רבות מאוד שערכנו התרשמנו שמדובר בהחלט במשפחה חרדית נורמטיבית, אני רוצה להאמין שגם מנהלת הסמינר לא הפעילה משרד חקירות ומצאה איזה פגם נסתר שאדם מהשורה לא יכול היה לעלות עליה.

"תתפלא, אנחנו אמנם לא מפעילים משרדי חקירות אבל יכולות הזיהוי שלנו עולות על כל משרד חקירות שרק תרצה", מוסיף שלמה, ספק מתרברב ספק מנסה להסביר.

"לא. אנחנו לא מחפשים פגמים נסתרים" חנה מסתייגת מדבריו של שלמה. "אנחנו באמת רואים לנגד עינינו את גם את טובת המוסד, מה זה טובת המוסד? טובת המוסד בסופו של דבר זה טובת התלמידים שלומדים בו, אבל בעיקר את טובת התלמידה המסורבת שלא תתאים למסגרת ולא תקבל את החינוך הטוב והמתאים ביותר שמגיע לה".

"וכן, זאת לא בושה להודות, אולי אנחנו לפעמים נוטים לדאוג יותר לדאוג לתלמידים במוסד, עם כל הרגישות, ישנם תלמידים שלא מתאימים לבית הספר, הסלקציה הזאת קיימת בכל מוסד לימודים. כל עוד זה ענייני ומקצועי אנחנו לא צריכים להתבייש שאנחנו עושים את התפקיד שלנו".

כל עוד זה ענייני ומקצועי.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.