אחדות? לא בבית ספרם / מנחם רהט

אחדות הלבבות בעקבות חטיפת תלמידי הישיבה, נתפוגגה חיש מהר והפלגנות חזרה לשלוט בכיפה. התייצבותו של הציבור הישראלי על כל שדרותיו – שומרי מצוות ושאינם, ימין ושמאל, מנער ועד זקן, טף ונשים – מאחורי משפחות יפרח, פרנקל ושאער, בימים הנוראים שעברו עליהן, ותחושות אחדות הלבבות והתפילות שהקיפו את כלל ישראל, עוררו תקוות לנפילת המחיצות בציבור הישראלי, ולפחות בקרב שומרי המצוות. ביטוי לתקווה זו ניתן גם כאן, בטור זה (18.6.14): "תגובותיהם הנאצלות של החרדים לחטיפה האכזרית, ביטאו אחדות ישראל אמיתית".

הקריאה לאחדות, לפחות בקרב ציבור המאמינים, מנסרת בחלל עולמן של נשמות טובות ותמימות בציבור הסרוג, עוד מן הימים שלפני החטיפה והרצח האכזריים. "למה הביקורת החריפה?", טענו לא אחת קוראי טור זה. "למה לא נלך כולנו יחד, יד ביד? הרי אנשים אחים אנחנו, כולנו שומרי תורה ומצוות. איפה אחדות ישראל?"

וואלה, צודקים!!! – אמרנו. למה לא לשלב ידיים ולהוות מכפיל כוח במערכה הציבורית על דמותה הרוחנית של מדינת ישראל? זה רעיון!

'השקופע' קנטרנית

אבל עוד בטרם יבשה הדיו על הדברים שנכתבו לפני שלושה שבועות – התבדינו. לא הציבור הסרוג הוא זה שדוחה את היד המושטת, אלא דווקא מנהיגיו ולבלריו של הציבור החרדי. הם שבו לשגרת השנאה. לא שכחו דבר ולא למדו דבר.
וכך, בשטף השנאה, בתגובה לאמירה שהועלתה כאן ביוני 2014, כי הגיעה העת להתקרבות, וזאת מפני ש"רב המשותף על המפריד" וכי הגיעה העת "לחדש את השותפות ההיסטורית" עם העולם החרדי, דחה היומון החרדי 'יתד נאמן' את היד המושטת. במאמר מערכת רשמי, שכותרתו היא לאו אחד גדול: "רב המפריד על המשותף", נכתב בין היתר: "שלא תהיה טעות. לא היתה מעולם ברית ישנה שיש לחדש. תהום של השקפה רבצה ורובצת בין שני הציבורים". במלים אחרות, לא רוצים אחדות.

מסתבר שעמדה זו של 'השקופע' קנטרנית, בדלנית, אינה נחלתו של יומון הליטאים בלבד. ההתבדלות התחדשה ברגע שפסקו התפילות ונסגרו ספרי התהילים. מי שציפה שרבני הציבור החרדי, ליטאים וחסידים, אשכנזים וספרדים, יגיעו לחלוק כבוד אחרון להרוגי מלכות אלה, שכידוע אין שום ברייה עומדת במחיצתם ומקומם אצל כסא הכבוד, נתבדה. האדמו"ר היחיד שטרח להגיע ולחלוק כבוד אחרון להרוגי מלכות אלה, היה האדמו"ר מקרלין-סטולין, רבי ברוך מאיר יעקב שוחט. השאר החרימו.

ולא זו בלבד שהדירו רגליהם מן ההלוויה. היו שאסרו זאת גם על אחרים. למשל הרב זבולון שוב, ראש ישיבת 'דברי אמת' במודיעין, רב קהילה בשכונת רמות בירושלים, הזהיר את תלמידיו מהצטרפות להלוויית הקדושים, אף שהתקיימה ממש בסמוך, בעירם מודיעין. "אין שום היתר לצאת להלוויה", הזהיר את תלמידיו בחדר האוכל. "החיבור בין הציבור החרדי לדתי-לאומי הוא אסון והוא פגע… צריך שתהיה חומה שתפריד בינינו, בין הציבור החרדי לדתי-לאומי".

שנאת חינם

סוף סוף מתברר לעין השמש דווקא עכשיו, דווקא לקראת תקופת 'תלתא דפורענותא' – ימי האבל על חורבן הבית – מיהם העוסקים בהתלהבות נוסח למהדרין מן המהדרין בהפצת שנאת חינם. כאילו היתה זו מצוות עשה מדאורייתא. מן הסתם נשתכחה מהם, כנראה מחמת רוב גאוניותם, גמרא מפורסמת: "בית שני מפני מה חרב? – מפני שהיתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים" (יומא ע', ב'). ופירש רבינו הנצי"ב: "שהקב"ה ישר הוא, ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות, אע"ג שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ" (בפתיחה לפירושו לספר בראשית). ורבי צדוק הכהן מלובלין ביאר: "שנאת חינם היינו היעדר אהבת ישראל" ('צדקת הצדיק', אות קצ"ו).

פעם ריקד שטן הפלגנות רק בקרב השוליים הקנאיים המטורפים. אנשי ה'מיין סטרים' בציבור החרדי מצאו בעבר שפה משותפת עם הציבור הדת"ל, שפה שמובנת על ידי כלל שומרי המצוות. אבל מאז שהציבור הדת"ל הפך ברוב התנשאות חלולה בפי מחרחרי המחלוקת ל"ציבור הד"ל", הותרה הרצועה ופשטה תאוות המחלוקת כבימי קורח ועדתו.

והשוליים הקיצוניים, כמובן, חוגגים את איוולתם. משלחת מטעם 'העדה החרדית' בירושלים, הגיעה לביקור תנחומים בבית קרבן הטרור מוחמד אבו חדייר, והביאה עימה איגרת רשמית של הבד"ץ, על נייר מכתבים מודפס עם לוגו הבג"ץ, ועליו הכותרת: "בושנו מכל עם". למותר לציין שאיגרת דומה לא נכתבה בעקבות רצח החטופים, ושהקנאים הגלותיים מהעדה החרדית, לא מצאו לנכון לקיים מצוות ניחום אבלים בבתי משפחות בחורי החמד, קרבנות הטרור הפלשתיני. באיזה שולחן ערוך הם מצאו שתהא כוהנת כפונדקאית?! (לידיעת צרכני חותמת הבד"ץ שלהם!!).

והגדיל לעשות אחד ממנהיגיהם, הר' אהרון טייטלבאום, המכונה האדמו"ר מסטמאר 2 (אש המחלוקת במחנה סטמאר הולידה שני אדמו"רים מסטמאר), שבדרשה שנשא לאנשיו בוויליאמסבורג בעיצומם של ימי השבעה לרצח הנערים הי"ד, אמר כי משפחות החטופים "צריכות להכות על לב: אשמנו, בגדנו, גזלנו, מפני שיש להן חלק באסון המר. מי התיר להן ללכת לַגור, לעשות ישיבה, במקום סכנה שכזה, בין רוצחים חסרי צלם אנוש. האם אין בארץ ישראל מקום לגור? אין מקום לעשות ישיבה, רק בחברון??? מי התיר להן להכניס עצמן למקום סכנה נורא? הכל בגלל התאווה ויצר הרע הנקרא שלימות הארץ, ציונות למהדרין מן המהדרין. מוכרחים לומר שההורים, נעבעך, אשמים ברצח ילדיהם. הם גרמו".

אכן, נאים לו דברי הגמרא (חולין ס"ג, ב') לגבי העוף הטמא ושמו 'ראה', שייחודו בתכונתו המאוסה: "שעומד בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל". מכל התורה והחוכמה, החן והחסד, שיש בא"י, הצדיק בפעלץ רואה רק נבילות…

חסידי הבדלנות, מחרחרי המחלוקת, מאששים שוב את מה שאינו טעון אישוש. משה אמת: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (במדבר כ"ו, י"א), ודברי נביאים אמת: "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי" (ירמיהו ב', ח'). צאצאי קורח הבוגדני ו"וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה" המפוקפקים מאז, חיים וקיימים בינינו, עד עצם היום הזה. לפעמים הם גם מתהדרים, בשביל הרושם, באיצטלא דרבנן.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מה לעשות – 'אחדות' נקרא לאהוב אותו כיהודי, אבל לא להתנהג כמוהו – 'אחדות' לא אומר שמהיום והלאה ילדינו ילמדו בבית ספר שלהם בגלל האחדות, אנו אוהבים אותם אכן, ולכן אנו נזהרים לא ללמוד ממעשיהם, ואנו צריכים באמת לעמוד על המשמר, שלדינו לא ילמוד ממעשיהם להם יש חוקים אחרים – יש דברים שהם מקילים לגמרי ואנו לא רוצים את זה בין ילדינו, נכון.

    אף פעם לא נהיה 'יחד' תמיד יהיו הבדלים, שבגלל זה לא נוכל לחיות יחד, מה לעשות, זוהי התוצאה של 'המזרחי' שהתירו כל מיני דברים ועכשיו רוצים שנתחבר איתם, זה לא ילך –

    לשנוא? לא! להשתתף בצערם, לאהוב אותם כיהודים בדרך שלהם, אבל להתחבר בשום פנים ואופן.

    צריך להבין שיש הבדל דק בין אחדות לבין להתחבר ולהיות כמוהם – להתרועע איתם ולעשות כמעשיהם, משום מה הבנת אתה הכותב שיהיה "'אחדות"' שגם אנחנו נלך בדיוק כמוהם.

    כמו"כ מי אתה הכותב הנכבד שתחתחיל להשתלח ברבני ערים וראשי ישיבות, אנשים כמוך הרסו והורסים את היהדות החרדית, מה לעשות סבינו חיו תחת הרבנים ועשו מה שהם ציוו והיה להם טוב על הלב, אנחנו עם כל הכתבים למיניהם לא נחים לרגע מלדבר על ההוא ועל ההוא, והשני משיב לו ומדבר על הקדוש והיקר לו, ובכך נהיינו כחילונים.

    יעקב |
    הגב
  2. כן בלעם, לא יעזור לך, עם ישראל ימשיך ויחיה לנצח על אפך ועל חמתך ועל קיטרוגיך.

    חיים |
    הגב