מסעיר את הרשת • נכד האדמו"ר מסאטמר מסביר: למה התגרשתי

בפוסט מסביר מייזלס כי עזב את אשתו והילדים כדי לעלות לישראל ולהתגייס לצה״ל

פוסט שכתב קצין בצה״ל חיים מייזלס ונכדו של האדמו״ר מסאטמר -מעורר סערה ברשת. בפוסט מסביר מייזלס כי עזב את אשתו והילדים כדי לעלות לישראל ולהתגייס לצה״ל.

בפוסט מתאר החייל את השתלשלות האירועים, בין השאר הוא מספר כי שוכנע להתחתן "למרות שכבר לא שמר תורה ומצוות בזמן האירוסים", וכי "כיום נמנע ממנו לראות את ביתו כיוון שאינו דתי".

מעיון בדף הפייסבוק של הקצין נראה כי אכן המשפחה ברובה ניתקה עימו קשר ובחתונות אחותו לקח חופשה מהצבא טס לארצות הברית כדי להשתתף – אך גם זאת נמנע הימנו.

את הפוסט הבא כתב היום חיים מייסלס בסיום קורס קצינים: לא נגענו.

למה עזבתי אישה, ילדה, משפחה, חברים, ועבודה מוצלחת והחלטתי להתגייס לקרבי.

גדלתי בתור ילד חרדי בברוקלין, ארצות הברית. הייתה לי הרגשה שמשהו חסר לי, לא ידעתי מה. הביקור הראשון שלי בארץ היה בגיל 11. גיליתי את מדינת ישראל, מדינה יהודית. עוד לא ידעתי איך זה ישפיע, אבל הרגשתי שמצאתי את הבית.

כשחזרנו לברוקלין אחרי כמה ימים, הרגשתי בן אדם אחר. פתאום יש משהו שאני מתחבר אליו, מדינת ישראל. בגלל שאני נכד של האדמו"ר מסאטמר, והקהילה בה גדלתי לא תומכת במדינה לא היה לי עם מי לדבר על זה.

בגיל 15 הגעתי לארץ שוב, הפעם כדי ללמוד בישיבה בבני ברק, במטרה לראות את המדינה ואיך הדברים מתנהלים פה. השפה היחידה שדיברתי באותו זמן הייתה יידיש, ולא הצלחתי לתקשר עם העולם בחוץ כמו שרציתי.

כשחזרתי לארה"ב שנה אחר כך, קניתי טלפון עם אינטרנט (היה אסור לנו בישיבה), החלטתי ללמוד אנגלית, ללמוד על ישראל וקצת על העולם הגדול.

בגיל 17 הבנתי שאני רוצה לעזוב את העולם החרדי אבל רוב האנשים שהכרתי שעזבו, לא הצליחו. הפער החברתי והשפה הקשו עליהם להתמודד עם חיים מסוג אחר.

החלטתי לפנות לרב, לספר לו ששנים אני כבר לא שומר שבת, שאני לא מתחבר.

התשובה שלו הייתה, שהגעתי לאן שהגעתי בגלל שאני עוד לא נשוי, שברגע שתהיה לי אישה משלי אני כבר לא ארצה לעזוב, כי בנות כבר לא ישמחו אותי. הוא הסביר שכשאהיה נשוי אוכל לעשות יותר ולעזור מחוץ לישיבה – אהיה יותר חופשי.

שבועיים אחר כך, אני בפגישה עם ההורים של הבחורה, שואלים אותי שאלות בגמרא וכו'.. עברתי את המבחן. פגישה עם הבחורה,

ההורים של שנינו בחדר ליד. שיחה של 50 דק' בינינו, הסכמתי. התארסנו באותו הלילה.
אחרי כמה חודשים הגיעה החתונה. מיד אחרי החתונה הבנתי שאני ממש לא מתחבר אליה. אני חושב על מדינת ישראל, היא חושבת על הדברים שאמר הרב.

6 שבועות אחרי, אני מגיע הביתה ואשתי מספרת לי שהיא בהריון. הייתי שמח, התרגשתי מאוד, עד שלאט לאט התחלתי לחשוב מה עשיתי.. איך אני הולך לגדל ילד חרדי בעולם שאני לא מסכים איתו.

ידעתי שמאוחר מדי , שעוד שניה מגיעה ילדה לעולם, עוד שניה אהיה אבא.

לא יכולתי להישאר יותר, חשבתי על זה המון, ניסיתי לדבר עם אנשים מבחוץ, חברים שעזבו וכאלה שנשארו. עזבתי. נפרדתי מאשתי והקהילה ורוב המשפחה עזבו אותי.

מצאתי עבודה טובה. התחלתי את החיים מאפס וכמו ילד קטן למדתי איך להתלבש (בגדים שהם לא שחור ולבן), איך לדבר עם אנשים.

כמה חודשים לפני צוק איתן, כמעט שנה אחרי שעזבתי את הקהילה בה גדלתי, החלטתי שאני רוצה להתגייס. נרשמתי דרך גרעין צבר כדי לעלות לארץ, אבל אחרי 2 פגישות אמרו לי שבגלל שאני בן 19, גרוש פלוס אחת, אני לא מתאים לצבא.

גם החברים סביבי אמרו שאני לא אצליח בצבא. שאין לי סיכוי בכלל.

קניתי כרטיס טיסה והגעתי לבד לארץ. בהתחלה חבר קישר אותי לארגון חייל אל חייל, למרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין ולציקי אוד שעוזר לי המון.

באוגוסט 2014, התגייסתי לקורס עברית במחו"ה אלון. אחרי 3 חודשים של טירונות וקורס הגעתי לגולני, עברתי גיבוש והתקבלתי ליחידת אגוז. לא סיפרתי לאף אחד את הסיפור שלי, פחדתי שכמו בגרעין צבר, יחשבו שאני לא מתאים.

בתחילת המסלול פיתחתי פער מהחברים בצוות ולא הצלחתי להיות מהמובילים, לכן אחרי שנה במסלול, כשרציתי לצאת לפיקוד לא התאפשר לי. אחרי התייעצות עם הרב הושע פרידמן אדמו"ר מפאשקאן (אז הקמל"ר תת אלוף), בחרתי לעזוב את היחידה ולהגיע לגדוד.

יצאתי לקורס מ"כים ואחרי עצירה קטנה בר"מ 2, חזרתי לפקד על לוחמים בגדוד 13. הייתי בתפקיד כמה חודשים ויצאתי לקורס קצינים, שם למדתי במשך שמונה חודשים איך להיות מפקד טוב ומקצועי, איך לעמוד בכל משימה שתדרש כדי להגן על מדינת ישראל.

אני גר לבד, בקרית היובל בירושלים. בבית גיורא, בניין שכל הדיירים בו חיילים בודדים בשירות או לשעבר.
רבקה, הבת שלי, כבר בת 4. המשפחה שלה לא מסכימה שנהיה בקשר בגלל שאני לא חרדי. אני מקווה שיום אחד כשהיא תגדל, אוכל לחדש איתה את הקשר ולהסביר לה למה הייתי חייב לעזוב אותה ולעלות לארץ. להסביר לה שבחרתי בדרך שונה ממה שהיא מכירה, אני כל כך אוהב את משפחתי שפשוט לא מבינה ולא מקבלת את הזוית שלי על העולם, בחרתי בדרך ביהדות ששונה מהם – יהדות שבה להקים ולהגן על מדינת העם היהודי זה דבר עצום וחשוב לא פחות מללמוד תורה.

היום אני מסיים את קורס הקצינים בבה"ד אחד, ומקבל דרגות. משבוע הבא, אהיה מפקד מחלקה בקורס מ"כים, אשקיע בלבנות את המפקדים החדשים של צה"ל.

הסיבה שאני מספר לכם את זה, היא כדי שתלמדו שאם יש רצון יש דרך. לא משנה מה אומרים לך או מי אומר לך – אם אתה באמת רוצה להצליח ומוכן להשקיע, בסוף תצליח. יש לנו את הצבא הכי טוב בעולם, וזה לא משנה מאיפה באת ומה עשית עד עכשיו, אם תיתן את המאה אחוז שלך, אתה תמצא את הדרך".

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אולי תתעסק פחות בעצמך ידידי חבל על ילדיך

    הילדים שלך יגדלו בלי אבא כי אכפת לך מעצמך ותו לא! חבל מאוד שבמקום להמתין וללמד את ילדיך ערכים שאתה מעונין להעביר להם ותמצא את הדרך לעבור לקהילה פתוחה יותר או כל דרך אחרת מלבד לעזוב אותם ולברוח לתוך עצמך פשוט חבל

    אנשיל |
    הגב
  2. מסכן מתייסר וכריז שהוא "מצליח"

    אומלל נקווה שלא יתאבד פתאום ושיידע שתמיד הוא רצוי בבית השם

    שמעון רוני |
    הגב
  3. באמת שהגזמתם הפעם עם הכתבה המבישה הזאת

    אוי ואבוי אם מרן הגר"מ מאזוז יראה את כתבת הכפירה הנ"ל.

    אוהד של אקטואליק |
    הגב
  4. אכן, כתבה ראויה לאתר חרדי...

    מה אני אמור ללמוד מזה, שלהגיע לצה"ל וללמוד להלחם, יותר חשוב מלימוד תורה?

    יוני |
    הגב