מפגיעת ראש נדירה – להצלחה עם התלמידים

סיפורה המופלא של כרמית מימון, סטודנטית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך, שחוותה נס מיוחד: מפגועת ראש קשה כילדה, למורה ומחנכת בישראל. אל תפספסו

המוטו של כרמית מיימון הוא להביא את הילדים שהיא מלמדת ללמידה משמעותית, וביחד איתם לממש יצירתיות וחוויות.

כרמית, אמא לשבעה ילדים, שהגדול מביניהם בן 24, נשוי ואב לבת. הקטנה בת 4. היא מחנכת את ילדיה במוסדות של תורה ומודה לה' על כל הטוב שסובב אותה.

"אני מרגישה כל יום שזכיתי להיות בריאה, אמא לילדים, סבתא ולהמשיך לחנך את ילדי ישראל כשאני מחנכת אותם בהמון שמחה ואהבה".

ספרי לנו על הנס שלך?

"גדלתי במושב בדרום למשפחה ברוכת ילדים, עם הורים בעלי אישיות אצילית מיוחדת, אשר הורו לנו דרך חינוך לשאיפות גבוהות וחתירה למיצוי הכישורים והיכולות. ערכים אלו החדירו לנו ההורים גם דרך עבודה חקלאית מתקדמת וחדשנית, כשתוך כדי עבודה היו נוהגים לשמח אותנו, לספר לנו סיפורי תנ"ך, לעודד ולהחדיר בנו מוטיבציה.

"נהגנו לצאת מהישיבות ומהפנימיות ולסייע להורים בחופשות בעבודה החקלאית. בין היתר עבודה עם מכונות של קטיף ירקות ושטיפה. בערב אחד, בהיותי בת 15, בסוף כתה ט', יצאתי לסייע להוריי בשטיפת גזר במכונה העומדת בסמוך לבית. כדרכי התחלתי להרים את הגזר שנשפך מחוץ לשקיות ולא שמתי לב שהשיער שלי (היה לי קוקו ארוך) נתפס בצינור שמסתובב. התכופפתי להרים עוד גזר ועוד גזר מאילו שנפלו והשערות נגעו בצינור שמונע בחוזקה ולמעשה תוך שניות ספורות השיער הסתובב מסביב לצינור במשיכה חזקה ונמשך עם כל הקרקפת בשלמותה… לצורך המחשה אדגיש שמדובר בתלישה מלאה של השיער, הקרקפת, המצח והגבות. הכל נותר תלוי מסביב הצינור. מדובר במקרה שני בעולם, הייתה אישה אחת באחד מהמפעלים בארץ עם אותו מקרה שלא שרדה.

"אמרתי שמע ישראל"

"ברגעי האימה ליטפתי את הראש בשתי ידיי כדי לנסות להבין מה קרה, הן התמלאו בדם שנשפך כמו שעווה חמה, ריח בשר שחוט מילא את המקום. ניסיתי להבין מה קרה לי, אך מה שהטריד אותי היה זה מחזה נדיר בו ראיתי את הוריי צועקים וזועקים באופן לא שגרתי, כיאה להורים עדינים ורגועים. תפסתי שמדובר באירוע טראומתי עם סיכון חיים ועל כן קראתי קריאת שמע בעודי יושבת ליד המכונה. אחי הגדול רץ מיד לכבות את המכונה, אבי ניגש להרים אותי כשהוא קורא שוב ושוב: "בתי, כרמית, אל תמותי!" הגישו לי טיפול ראשוני והזעיקו עזרה. לפני שעליתי לאמבולנס הרגעתי את אמי ואמרתי לה: "אל תדאגי, הכול יהיה בסדר". חשתי תעצומות נפש אדירות ברגעים אלו. עוצמה שאותה קיבלתי מבית הילדות, בו אפשרו לנו לבטא יצירתיות ברחבי המושב על חולות האדמה- לבנות, ליצור, לשיר ותמיד מחאו לנו כפיים ונטעו בנו חוסן וביטחון עצמי לכל החיים.

"הגענו באמבולנס לבית החולים תל השומר, שם כבר חיכו לנו כמה צוותים רפואיים של פלסטיקה ובראשם המומחית ד"ר בתיה יפה, שעשו עבודת קודש ובמלאכת אומנות השתילו לי בחזרה את הקרקפת, המצח והגבות, זו עבודה מאומצת של 23 שעות בניתוח הראשון מתוך סדרה שבאו אחריו. האירוע פורסם בעיתונות ותפילות נשמעו בכל הארץ. ב"ה הניתוח הצליח מעל המשוער! מדובר בהצלחה עולמית, הגיעו רופאים מרחבי העולם לראות וללמוד את הנושא וכל שלב ושלב מתועד בתמונות ושקופיות. דאגו שלא אכנס למקלחת עם מראה כדי שחלילה לא אפגוש את עצמי במראה החדש והמזעזע. כל מי שנכנס לבקר בחדר נבהל עד עמקי נפשו היה זה מרתיע. בשל הנפיחות הגדולה שהייתה לי בראש, למעשה הצליחו להכיר אותי רק דרך השיניים.. הרגשתי בסתר ליבי את העיניים המבוהלות של הנכנסים לחדר, אבל רבש"ע נתן לי כוח וכולם יצאו מחדרי בביה"ח מחוזקים, כי תמיד שידרתי אווירה של שמחה ועוצמה שפרצה מתוכי, רציתי שהסיפור שלי יהווה מקור להשראה ולחיזוק באמונה לחברות ולקרובים… ומעל הכל חיפשתי לחזור לעצמי ולהרגיש כמו כולם".

עם בעלה

תהליך השיקום ארך כשלושה חודשים. "בחודשים האלה חוויתי ניסים רפואיים גלויים, כך שבכל הורדת תחבושות הצוות הרפואי עמד משתומם נוכח ההתקדמות וההתחדשות, כמו למשל היכולת להבדיל בין חום לקור, תחושה במצח ובכל האזור המנותח, ואפילו הצלחתי לעשות פרצוף כועס…

"אומר הרמח"ל: הקב"ה טוב וברצונו להיטיב, ואנו הברואים צריכים להידמות לו ולמידותיו… כלומר, להיות טובים בעצמנו, באישיותנו, לחפש תמיד אנרגיות טובות כמקור כוח ועוצמה, ובכל פעולה שאנו עושים לחפש להיטיב עם המשפחה והסביבה ועם האנושות כולה. גם במשברים הכי גדולים אני מאמינה שאם נעשה טוב ונייצר טוב, נהיה קבלנים של תוצרת טובה ומאירה, נוכל להפיץ אור גדול סביבנו ולכבוש כל אתגר שיעמוד לפנינו!

"הקב"ה הוא האור הגדול ואנו נשאבים אליו ומפיצים אור סביבנו , זהו אור החנוכה!".

והיום את בלימודים לתואר, במסגרת עבודתך בחינוך.

"עשיתי בחירה של תוספת לימודים שיתנו לי פרספקטיבה רחבה וטובה יותר על החיים, החל מתפיסת העולם, תפיסת האני ותוך כדי גם קבלת כלים לעבודתי בחינוך כמורה בביה"ס היסודי. לעיתים אני גם מבצעת פרויקטים גדולים ומאתגרים במסגרת עבודתי החינוכית. העבודה היא שליחות גדולה, אנו עוסקים בנשמות ואני רואה בכך שליחות- להשפיע על דרכו של הילד שיצא מוכן ובטוח לחיים ויצמח מתוך אהבה".

דברים שאת אוהבת לעשות מחוץ ללימודים?

"יש לי קשר אישי ובלתי רגיל עם הורי התלמידים גם מחוץ לשעות הלימודים. בנוסף, משתדלת לשמוח ולשמח, לייצר סביבי מעגלים של חדוות עשייה ושמחה. בין היתר חשוב לי לשמור על טיפוח אישי,  יוצאת להליכה של מעל 5 ק"מ מידי יום – חלק מהדרך עם מוזיקה ומשתדלת לשמור על משקל תקין ותזונה בריאה. פעם בשבוע אני נפגשת עם חברה ואנו מנהלות שיחה מלב אל לב.

"אשר אנוכי מצווך היום". בכל יום יהודי צריך להתחדש. אני מאמצת גישה זו. אנו כנשים עמוסות וגדושות במטלות בבית ומחוצה לו, צריכות לפנות  זמן לעצמנו ולמצוא בכל יום משהו משמח להתחדש בו. כשאישה  מתחדשת ומתרעננת -טוב לה עם עצמה ומכאן יש לה כוח לסביבה והקרובים, להשקיע ולתת. במסגרת הספורט וההליכה היומית אני מקפידה ללכת בשבילים ירוקים עם נוף שופע וססגוני, לשמוע את הקולות של הטבע, אני מוצאת הזדמנות "לשוח בשדה"- בבחינת שיחה עם הקב"ה שממנו הכוח להתחדש בכל יום ויום".

מה יש לך לומר לסיום לגולשות 'אקטואליק?

"אברהם אבינו הקריא את שם ה' לפני כל בריה ובריה, השמיע להם דברים של טעם והיה משיב רבים לאמונתו. בתחילה הוא רק קיבל הוראות: "לך לך מארצך"…"לזרעך אתן את הארץ הזאת"… ובהמשך אברהם כבר יוזם יותר אקטיבי – בונה מזבח לה' להודות על כל מה שקיבל ועוד. ובעצם אברהם העברי נמצא בצד אחד וכל העולם מהעבר השני.

"יש פה מסר אלינו כאנשים מתפתחים ומשכילים העומדים באתגרים בדורות האחרונים – שעם כל הרצון להגיע לעוצמה והצלחה אקדמית או ניהולית אנו צריכים לזכור להיות עבדי ה', מחוברים לתורה ולמצוות, לדעת לשים גבול ולא ללכת אחרי "הטרנד", אלא לפתח חשיבה ביקורתית ומיטבית לעשות את הבחירה- מה הכי טוב ומה הכי נכון על פי דעת תורה!".

 

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. ברכה

    כרמית! עברת הרבה בחיים ועשית רבות בתחום החינוך.
    שלוחה לך ברכת עלי והצליחי וה' יהיה עמך בכל אשר תפני.

    מוטי |
    הגב