מפתיע: הרבנית שתומכת בקמפיין ההטרדות העולמי

הרבנית ימימה מזרחי התייחסה בשיעורה על פרשת השבוע לקמפיין האחרון #metoo ואמרה כי "הגאולה תבוא כשנשים יגידו ״עד כאן״

תמיכה ראשונה של דמות תורנית בקמפיין נגד הטרדות של בכירים בתעשיית התקשורת העולמית. הרבנית ימימה מזרחי, אחת הרבניות הנחשבות בתעשייה, הודיעה על תמיכתה בקמפיין בדעה שהטרדות אינן גזירה, ואפשר להתנגד ולמגר אותן.

בשיעור שמסרה הרבנית על פרשת השבוע במסגרת "פרשה ואישה" לחנוכה ולפרשת וישלח, התייחסה לקמפיין האחרון #metoo, באומרה כי "הגאולה תבוא כשנשים יגידו ״עד כאן״.

״כשאני מדברת על נושא ההטרדות, אני רואה תור ארוך להכאיב בסוף השיעור שלי.״ שיתפה הרבנית. ״צעירות וזקנות ודתיות וחילוניות וכולן מוטרדות ומותקפות: "נגע בי. עשה לי". בנות זוכרות מגיל ארבע-חמש. הן לא "נזכרו פתאום" – הן מעולם לא שכחו. זה נורא וזה בהיקפים עצומים ואדירים. ואולי זו פשוט גזירה שרובצת על המין הנשי?

בואו נדבר על גזירה. אחת הגזירות הבלתי נסבלות של היוונים היתה, שכל כלה יהודיה ערב חופתה, "תיבעל להגמון תחילה". וכך בשמלת כלולות היו הכלות היהודיות מובלות אל בית ההגמון. למה? כי גזירה.

עד שבתו של רבי יוחנן כהן גדול נהייתה לכלה ובדרכה לבית ההגמון, קרעה את שמלתה מעליה.
"מה את עושה? חוסר צניעות!" התחלחלו כולם.

"כן? ומה שאני עתידה לעבור בעוד דקות ספורות – זה בסדר?"

באותו רגע, אומרים חז"ל, החל המרד ביוונים. ההגמון, שחיכה בציפייה לבת הכהן הגדול, מת בדקירות סכין (היא זו שהרגה אותו – כך מסופר). פרוץ המלחמה היה בלתי נמנע.
וכך, חנוכת-הבת – זה חג החנוכה.

וחשבתי על הקמפיין הגדול הזה, קמפיין #me_too שבו נשים מכל העולם שיתפו ברשתות החברתיות הטרדות ותקיפות שעברו. וכולם צקצקו: "זה לא צנוע!" ואני אומרת לכל המצקצקים: נכון, מוטב היה לוותר על התיאורים המפורטים, אבל אתם – תפסיקו להתחסד. משהו חייב לזעזע אתכם! כמה, כמה אפשר לשתוק על מעשים כאלו?

נכון, זה לא צנוע. וגם בתו של יוחנן עשתה מעשה לא צנוע וכך גם יהודית, שהרגה את הליפורנס. ומהרגע שהאישה עצמה הבינה: "זה מעשה שלא יעשה, אני לא מסכינה יותר עם הגזירה הזו" – מסך ההכחשה וההתעלמות נקרע.

הצעקה הגדולה שעלתה מהקמפיין היא סוג של "פרסום הנס" – איזה? הנס הזה, שהבנו סוף סוף, שאפשר לעשות "וַיָּנוס". ואם הפגיעה של חנוכה היא פגיעה בבת ישראל, אז הרפואה של בת ישראל מתחילה גם היא כאן; כמה נפעמתי מכך שבהלכה הראשונה לחנוכה ב"שולחן ערוך" סימן תר"ע, בסעיף א' מזכירים אותנו, הנשים. כמעט ואף פעם לא מזכירים אותנו כבר בהלכה הראשונה אבל הנה: "ונשים לא עושות מלאכה מול הנרות, כי אף הן היו באותו הנס".

בעצם, ה"שולחן ערוך" אומר לנו: בנות, מיד אחרי הדלקת נרות החנוכה, חצי שעה אתן עוזבות הכל, הכל. מדרך הטבע, אחרי שדבר כזה חלילה קורה לך, את עסוקה בלהעסיק את עצמך. אז עכשיו – שבי. הפסיקי הכל. עכשיו יום זיכרון. את יושבת ושובתת מכל מלאכה ומסתכלת באור של החנוכייה – למה? אף הן היו באותו הנס. בחצי השעה הזו אנחנו זוכרות מה הנשים ההן עברו ומה הן עשו כדי לצאת מהחושך הזה. זו חצי שעה של הזדהות, התרעה וצעקה.

הגאולה תבוא כשבנות ונשים יקומו בעצמן ויגידו: "גזירה? לא עוד. עד כאן".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.