מרלין וניג: "הספר של החפץ חיים הביא אותי לחזור בתשובה"

מבקרת הקולנוע החרדית (כן, יש דבר כזה), בראיון מיוחד על השילוב המעניין בין עולם הקולנוע לבין חסידות. ומדוע יש מבקר קולנוע שמחרים אותה?

'אקטואליק' מציג – פרויקט חגיגי לחג הסוכות תשע"ט: "החיים שלי". אישי ציבור, עיתונאים, יח"צנים ידועים, זמרים ואמנים, משתפים את הסודות הכי אישיים מהחיים שלהם, בפעם הראשונה, ובכנות מלאה. לאורך ימי חול המועד נארח כאן בכל פעם אישיות ידועה אחרת, בראיון אישי יוצא דופן.

 

והפעם: מרלין וניג, אשת קולנוע ומבקרת קולנוע חרדית. חסידת בעלזא

 

זיכרון ילדות עוצמתי?

"זיכרון הילדות הראשון שלי, הוא שמיכה צהובה. מצחיק, אה? אבל אני ממש זוכרת אותה והיא זו שגרמה לי לאהוב צבע צהוב. יש לי אותה עד היום ואפילו כתבתי עליה שיר. מעבר לזה, יש לי המון זיכרונות ילדות. הרבה בזכות אבא שלי, שכילדה השקיע בי מאוד, סיפר לי סיפורים מהמיתולוגיה היוונית ומספרי הדתות השונות וכמובן המון מתוך התנ"ך. אבא שלי צייר מדהים. מעבר לציורי השמן הנפלאים שלו הוא רושם בעיפרון ותמיד הייתי מבקשת ממנו לאייר לי דמויות לשיעורי הבית בתנ"ך. זכורים לי טיולים שלנו בסמטאות הירושלמיות. הוא תמיד היה מלמד אותי על הפרחים המיוחדים שמסתתרים ברחבי העיר, זכורים לי במיוחד ריח היסמין ומרקם השעונית. ירושלים היא עיר של ציפורים וחתולים. להורים שלי הייתה חתולה בשם פסטה. אני זוכרת את האבל הנורא שלהם אחרי מותה. שם הבנתי שקשר ליצור חי, יכול להתפתח לרגש עמוק".

מי הרב/דמות רוחנית שהשפיע על חייך?

"על השאלה הזו יש לי יותר מתשובה אחת. קודם כל, הספר הראשון שבזכותו בחרתי בתשובה הוא "הלכות לשון הרע" של החפץ חיים זצ"ל. אני זוכרת שכחילונית מאוד הפריע לי הקטע הזה, שמדברים על אחרים מאחורי הגב… גם סלדתי מאוד מהחלוקה ל'מקובלים' ו'לא מקובלים' כפי שהיה פופולרי בתקופתי בתיכון. תמיד היו לי חברים מכאן ומכאן כמו שעד עצם היום הזה, יש לי חברים מכאן ומשם. החבר'ה היו אומרים לי שאני תמימה אבל באמת שלא הבנתי מה מצחיק בחולשות של בן אדם אחר. ואז נחשפתי לספר הזה והתחלתי ללמוד ממנו הלכות והתפעלתי עמוקות. אני זוכרת שאמרתי לעצמי, וואו. יש עוד אנשים שדוגלים בתפיסה הזו כדרך חיים. זה הפעים אותי, שיכולים להיות ערכים נשגבים שמנוגדים לטבע אבל טבעי לשאוף אליהם. ואדרבנ, ראוי לשאוף אליהם. דמות נוספת, הוא הרב אריה לוין זצ"ל. עוד בזמן שלמדתי בתיכון, כמה מחברותיי הטובות התחילו כל אחת בדרכה לחזור בתשובה. ולרב אריה לוין נחשפתי בעקבות ספר שהן קנו לי מתנה ליום ההולדת. הן כתבו הקדשה ארוכה מאוד אבל נימקו את הבחירה ברב אריה לוין, בזה שאנחנו דומים באהבת האדם שלנו. עד היום דמותו הנשקפת מהסיפורים ומההקדשה המרגשת שלהן, מלווה אותי".

ספר שהשפיע עלייך?

"הרבה ספרים השפיעו עלי ומשפיעים עלי כל הזמן. אין ספק שאני תולעת ספרים רצינית. אבל פרקי אבות היה אחד הספרים שהצליחו לפתוח לי את הלב באופן יוצא דופן. תמיד הרגיש לי שהם כאילו מכוונים אלי… אני כמובן גם מאוד מחוברת למשלי וקהלת ולספר תהילים. ובעמקות לבעל התניא, לרמח"ל ולרמב"ם. סיפורי הבעש"ט הם גם מבחינתי, כפנינים מאירי דרך. גם 'עלי שור', מדהים אותי בכל פעם מחדש… אני חושבת שאם אני אמשיך לענות על התשובה הזאת, נשב כאן עד אור הבוקר. ואגב, אם את שואלת על ספרות חול, אז ש"י עגנון – צלח אצלי את מבחן הזמן. וכמובן, אליס מונרו, שאני לעיתים מצוטטת ממנה, בביקורות הקולנוע שלי. בכל מה שקשור לתאוריה, אני מאוד אוהבת את כל כתביו של רולאן בארת ותמיד חוזרת לעיין בהם. אלו ספרי היסוד הכי שימושיים שלי ובארת עצמו, כך גיליתי לפני כמה שנים, נפטר ביום שבו נולדתי – באותה שנה ובאותו תאריך עברי ולועזי".

שיר אהוב?

"וואו, זה קשה. יש המון. אז אולי אסכם את זה בזה שאני מאוד אוהבת את קרול קינג את זלדה ואת דליה רביקוביץ".

הרגע הכי שמח בחייך?

"הרגע הזה הוא עכשיו. אני בן אדם דינמי ולכן משתדלת להסתכל תמיד קדימה. הרגע הזה שבו אני למעשה אוספת את עצמי ומתעמקת בשיחה או סוגיה כלשהי, מאפשר לי להרגיש חיוניות וחיות ועל כן, הוא נשגב מבינתי. לעד, כל רגע חדש יהיה עבורי, השמח ביותר בחיי".

מקום אהוב במיוחד?

"אני מאוד אוהבת את הכותל שהוא מבחינת הים הרוחני, ואת הים הגשמי עם הגלים, החול והרוח. שניהם כמקומות, מאפשרים לי מפגש עמוק עם עצמי, להתחבר לרוחניות שלי, להשתחרר, ולנתק אותי מהרעשים, לפרק זמן ממושך. ואני אוהבת את זה מאוד. זו מבחינתי הזדמנות, להרגיש את הנשמה, להתחבר לסוד הקיום".

מה נותן לך סיפוק ביומיום?

"אני חושבת שאני מתייחסת אל כל יום כהרפתקה בפני עצמה ומשתדלת מאוד לחיות את הרגע. אבל לא אכחיש ששיחות עם הילדים שלי, ממלאות אותי סיפוק אחר, כי אני מרגישה את האש שלי יוקדת בהם וזו תחושה עמוקה של מימוש עצמי. מעבר לזה, ב"ה, הזכות לעסוק בתחום שאני אוהבת, מסייע לי להטעין את עצמי, בכל יום מחדש".

מה מרגש/משמח אותך?

"אני אדם מאוד רומנטי ולכן מחוות של אהבה מצד המשפחה, החברים, התלמידים והקולגות, מאוד מרגשות אותי. כנות אף היא מצליחה לרגש ולשמח אותי. רגעים של קדושה, מסייעים לי להרגיש לרגע מרחפת, וזו תחושת עונג עילאי. ומעבר לכך, המון דברים מרגשים ומשמחים אותי. רגע שבו אני נחשפת לאלמנט הכי טריוויאלי בטבע, למשל, תמיד יצליח להפתיע ולמלא אותי שמחה"…

משהו בקריירה שאת מתחרטת עליו?

"כמו לכולם, היו לי המון טעויות. ממש המון. אני חושבת שכבעלת תשובה היו לי כפל כפליים טעויות מאדם ממוצא כי יש שתי קבוצות גדולות בחיי, שעלי לישר אליהן מבט. אבל יחד עם זאת, את מרבית הקריירה שלי בניתי על הטעויות הנפלאות ממני. למדתי מהן והתבגרתי מתוכן והן מה שהפכו אותי למי שאני. אם יש משהו שגורם לי חרטה, זה אולי חלק מהשירים שלי. כבר אמרתי פעם, שלו יכולתי הייתי שורפת את כולם אבל כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. והנה קוריוז, בערב ראש השנה החדשה, קיבלתי טלפון מאישה זרה, שהצליחה לאתר את המספר שלי. היא סיפרה שהיא קראה את שני ספרי השירה שלי והתחברה אליהם מאוד. זה מאוד עזר לי להבין, שעכשיו השירים האלה כבר לא שלי. הם שם והם עומדים בפני עצמם.

"אני יכולה גם לספר, וזה סיפור כאוב, שבתחילת הדרך שלי כמבקרת קולנוע, לא ידעתי שהשדה כל כך קוצני ורגיש, ואולי גם עוד לא כל כך התגבשה בי הזהות של מבקרת קולנוע ואפילו לא כל כך ידעתי, מיהי המרלין שאני היום. אז יצא שהיה לי אקסידנט ומכל האנשים בעולם, התנגשתי ופגעתי במבקר קולנוע ידוע שם. אני חושבת שבתקופה ההיא, בפן האישי ובפן המקצועי, לא כל כך ידעתי מה אני עושה ובאמת שזה היה בתום לב. אני אדם מאוד ישיר, לפעמים זה פועל לטובתי, במקרה שלו זו הייתה טעות חיי. בסוף יצא, שהוא לא התכוון לנקום אבל נקם בי כפל כפליים, בהתעלמות שלו מהנוכחות שלי כחלק מהשיח. ניסיתי כמובן פה ושם לתקן אבל זה רק הוסיף קלקול ובסוף עזבתי את זה ככה. הבנתי שזה מסוג הדברים הרגישים שאסורים בנגיעה, כי כל נגיעה מקלקלת אותם יותר. במצב הזה, שנינו יצאנו נפסדים. אז כן, יש פה ושם הרהורי חרטה על איך זה, שאחד ממבקרי הקולנוע שאני מעריכה או לפחות הערכתי, לא מחבב אותי ואפילו ממדר אותי, אבל אני אדם מספיק בוגר כדי להתמודד עם הכישלונות שלו. יחד עם זאת, חשוב לי לציין, שלמדתי מאז דבר או שניים, ושאני מודה לה', שלא הייתי תלויה בו מקצועית ושבזה נגמר כל הנזק".

מה בעינייך השיא המקצועי שלך עד היום?

"זהו, שלדאבוני עוד לא הגעתי לשיא הזה… אבל ב"ה אני עובדת מאוד קשה כדי, בעז"ה, להגיע אליו".

הסוד האישי שלך להצלחה?

"להיות מי שאת. כל ניסיון אחר הוא לזייף. ומעבר לזה, לא להתפשר. לשאוף להכי טוב. ואם אפשר, אז לעוד יותר טוב, מהכי טוב שנדמה לך שאת יכולה".

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. המרלין האחת ןוהיחידה

    מרלין, גם אם באופן תפישתי יש בינינו חילוקי דעות שתמיד ינועו בקווים מקבילים,אני מוכרחה להודות שזה פשוט בלתי ניתן שלא לאהוב אותך כאדם.
    ןתאמיני לי- זה הכי הכי חשוב בחיים.

    אביגיל הרכבי |
    הגב