מרן הראשל"צ הרב עמאר קורא במכתב: "להיקהל ולעמוד על נפשינו"

מרן הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א במכתב התחזקות בעקבות המצב הקשה השורר על העם היהודי בכלל, ועולם התורה בפרט.

נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה, עד ה'.
נחפשה דרכינו להבין להשכיל על מה
אנחנו מוכים, בגשמיות וברוחניות, דרך
כלל ופרט, לדעת מה ה' א-ל-הינו דורש
מעמנו, איזה חטאים צריכים לתקן ומיד,
שהרי אין יסורים בלא חטא, ועוננו הטו
אלה, והן הם שמיסרים אותנו בדוחק
ובצער, ולא עת להחריש.
ויש חטאים שנוכל לראותם ולגלותם
בחיפוש ופשפוש, ויש דברים עמוקים
שצריכים חקירה ודרישה עם עיון עמוק
כדי לגלות מצפוני הלב. להסיר כל חמיר'א וחמיע'א בבחינת סור מרע, להתרחק מהם
כמטחוי קשת, ויותר מהמה עלינו לחקור גם במה שאנו לומדים ומקיימים מצוות השם
יתברך, לדעת אם עבודתנו עבודה נקיה היא, בלי שום פניות ומחשבות זרות, אלא בטהרת
הלב וזכות הנשמה. וזה חייב לכלול כל הענינים שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו.
והעולה על כולנה לחקור במצות תלמוד תורה, אם אנו לומדים בטהרה, ובעמל וביגיעה
כראוי לתורת א-ל-הים חיים.
סור מרע להרחיק ולהתרחק מכל דבר רע הן במחשבה והן במעשה, בל יראה ובל ימצא
שום איסור כלל, גם מאלה שאדם דש בעקביו, עד שנעשו כהיתר בעוה"ר, כגון השיחה
בבתי כנסיות, והדבור בתוך זמן שלומדים תורה, והרכילות שפשטה והתפשטה דרך כלל
ופרט, ולא נמנעים גם מהלבנת פנים רח"ל, ולא נזהרים שלא להתכבד בקלון חברו, ולא
מצטערים ולא נשבר לבנו בקרבנו כשמבטלים תורה שעות וימים, וקל בעינינו לעזוב את
לימודנו בשביל כל שטות ודבר כזב,
וגם כשמתעוררים ומחפשים בדרכינו, שבים ומשקיטים את מצפוננו בקלות ומיד מעלימים
עינינו מן "האמת" כי כבדה היא, ואנו מתרשלים לשאתה על שכמנו, ולשוותה נגד עינינו
תמיד, להיות לאות ומופת בדרכינו, ובמקום להתעמק בהתבוננות ובעיון, מסתפקים
בראיה קלה ובמבט רופף ומרחף, רואים ולא רואים, נוגעים עד הענין ולא נוגעים, ומורים
היתר לעצמנו גם בדברים חמורים וקשים, ואולת זאת היא שמסלפת את דרכנו ומכהה
את ראייתנו, ומונעת את אור האמת שלא יחדור אל מול עינינו, וכשבאים צרות וגזרות
ברוחניות ובגשמיות, אשר רבו כמו רבו, ונעשו קשים ותכופים תמידין כסדרן, שאין לך יום
שאין וכו'.
על השם יזעף לבנו, ובעזות מצח ובחוסר הבנה וחוסר התבוננות, נושאים אנו את
פנינו ושואלים למה כל זה בא עלינו, למה השם תעלים עיניך ממנו, ובמקום
להפנות את הטענות כלפי עצמנו, ולהתמרמר על התרשלותנו, ועל הזלזול שאנו
מזלזלים בדברים העומדים ברומו של עולם, אנו מוסיפים לסרור ולפשוע, ולכוון
תלונתנו כלפי שמיא.
אוי מה היה לנו, שגם דברים ברורים שאין בהם מחלוקת, וברי איסורייהו, אין אנו
אוזרים חיל וגבורה לכבוש בהם את יצרנו, שומעים וקוראים דברי כל גדולי הדור
החכמים והצדיקים, אשר פה אחד יעדון יגידון, איסורם של מכשירים שונים
ומשונים, ושהוא חמור וגורם פשעים חמורים, לצעירים ולמבוגרים, ושובר
משפחות, ומרבה אנחות, ומרחיק שמחות, ואומרים בפה מלא ובשפה ברורה,
שאכן זאת חוקת התורה, שזו עוולה חמורה, חשיכה ואין בה אורה, ולא נמנעים,
ולא מזדעזעים, ומתחזקים על ידי רעים, חטאים ורעים,
ובמקום לעשות תשובה, אם מיראה או מאהבה, מחפשים תשובות, כנטיית
הלבבות, לרדוף אחר תאוות, שנראות עריבות, והן פוצעות וצורבות, ומתפלפלים
בתירוצים, לתלות בהכרח ובאילוצים, בהברקות נוצצים, לחזק עריצים, והצעיר
יאמר, שכל זה לא נאמר, אלא למבוגרים, שהם חייבים, להיות קרובים, לתורה
ולמסורה, ועליהם מוטל עול לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ולשקוד על תיקון הדור במרץ,
אבל אנחנו קטנים, דלים ואביונים, מה ילך מאתנו, אם נתאמץ בכל כוחנו, לחדול
מקלקול מעשינו, ואין לנו שום השפעה, לא טובה ולא רעה, וכל אחד תולה הדברים
בשכנגדו, ומצדיק עצמו לבדו, וזה וזה לא חדלים מאיסורים ותעלולים, ובדברי הבל
נתלים, בדרכים מקולקלים, ויורדים ולא עולים, והימים והחודשים, עוברים וניטשים,
והחסרונות משתרשים, גם בענפים מקודשים.
ונא אחי האהובים, עורו והתעוררו, פקחו עיניכם וראו, כמה גזירות רעות,
משתוללות בעולם, וטורפות נפשות של אנשים ונשים, כמה שכול ויתמות, כמה
צערים וכמה פחדי, ויום ליום מגיעות שמועות, מי באש ומי במים, מי בחולאים ומי
בתאונות, גם בדברים חדשים לא שערום אבותיכם, ואין לי ספק שהחזיוק שלנו
בכללות, ובפרט בעמל התורה, ירבה אורה ויתבטלו הגזרות, וגם אותה גזירה
קשה וארורה, שבאה לעקור תורה מישראל תתבטל ותחלוף מהרה, וליהודים
הייתה אורה, ושמחה במהרה, ככתר ועטרה, וחיים עד העולם אמן.
המצפה לישועת ה' ברחמים רבים

עבד השם

שלמה משה עמאר

הראשון לציון

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.