מרתק ומרגש: סיפור יציאת מצרים של החילוני שהפך למשפיע

סיפור יציאת מצרים של החילוני שהפך למשפיע. כל יהודי מתמלא שמחה בחג הפסח על נס יציאת מצרים של עם ישראל, ישנו יציאת מצרים כללית ויציאת מצרים פרטית, לכבוד חג הפסח מספר לנו ר' יצחק (איז'ו) ליבוביץ את סיפור יציאת מצרים הפרטית שלו

כל יהודי מתמלא שמחה בחג הפסח על נס יציאת מצרים של עם ישראל, ישנו יציאת מצרים כללית ויציאת מצרים פרטית, לכבוד חג הפסח מספר לנו ר' יצחק (איז'ו) ליבוביץ את סיפור יציאת מצרים הפרטית שלו, הסיפור נפתח באירופה של לפני כחמישים שנה. הילד, בן לזוג יהודים רומנים, שכמו שאר מיליוני נתיניו של הרודן צ'אושסקו שר"י נאלצו להתנתק מכל מה שקשור לדת המסורתית. הילד מוכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, ונקרא על שם בנו – יצחק. בעגה המקומית הוא מכונה 'איז'ו', כינוי שלא יעזוב אותו גם בהמשך…

השנים והאירועים שהובילו אותו גורמים לו לצחוק. "כשבכיתה נערכו בחינות במסגרת לימודי תנ"ך, מצאתי את עצמי בוהה בחומר בלי קצה חוט של הבנה. נפגשתי פנים מול פנים עם המנהל הקשוח, וכמוצא אחרון ברחתי אל הדלת הראשונה שהייתה פתוחה. נפלתי על כיתת דרמה בעיצומן של הכנות לקראת המחזמר של התיכון. המורה חשב שבאתי לאודישן ומיד זימן אותי להציג את כישוריי. נשאלתי אם אני יודע לשיר והנהנתי בראש בלי להסס. האלטרנטיבה הייתה שולחן המנהל".

הדיאלוג זכור לו היטב. "מה אתה רוצה לשיר?", שואל הבוחן, והוא משיב: "לא יודע". הבוחן מציע שיר מתוך מחזה מוכר. "מעולם לא ממש שרתי", הוא משחזר, "הדו שיח התנהל באקראיות כזו, שהיום אני יודע לכנות כהשגחה. שרתי מתוך הזיכרון. המורה התלהב. התקבלתי מיד כזמר הראשי במחזמר".

בסיום הלימודים "חיפשתי מקוריות שתיתן ביטוי לרוח שלי והחלטתי להקים בית הצגות בעצמי. קראתי לו 'התעוררות' – עדיין הייתי רחוק מתשובה, וזו נקודה מעניינת. 'התעוררות' ביקש להעלות את המודעות לנושאים שלדעתי היו ראויים ליחס. דרך המשחק רציתי לעורר את התודעה לעניינים שבעיניי נחשבו לעקרוניים. לכן קראתי לו כך. למפרע, יש לו משמעות מיוחדת וכפולה"…

***

המסע אחר התשובה התחיל בתוך תל אביב, "זה היה תהליך ארוך ומורכב. הוא כלל עליות ומורדות. לא כל הרגעים היו שווים. לא 'זבנג' וגרמנו. התחלתי לגדל זקן ופאות, אבל בתחילה ניסיתי להסתיר אותם. הסברתי שהדמות בהצגה זקוקה לזיפים. הצנעתי את הפאות הקטנות מתחת לקסקט. היה חשוב לי לא להדאיג את צוות השחקנים שעבד איתי".

הוא לא באמת הצליח. "הצגת הבכורה של מופע מסוים נקבעה לשבת, אבל נאלצתי להודיע שלא השתתף בה.

"היום אני יודע שלמעלה ריחמו עליי והצעידו אותי בכיוון הנכון, אבל אז לא הבנתי מה קורה איתי. תמיד חיפשתי את האמת, חתרתי נגד הזרם וחיפשתי תשובות לשאלות המהותיות שאמורות להטריד את כל מי שנושם אוויר על הכדור הזה: למה? ולשם מה? קראתי המון ספרים, מכל המינים והסוגים. פילוסופיה, הינדואיזם ושאר הבלים. אחר כך נקלע לידי הספר האמיתי. ליקוטי מוהר"ן.

"אני לא מסוגל להסביר את התופעה הזאת. לא הבנתי מילה, ובכל זאת המשכתי לקרוא ולקרוא. משהו בתוכי נשאב אל המילים הקדושות".

גם עשרות שנים אחרי, כשהוא כבר מוסר שיעורים בספר וקטעים שלמים מתוכו שגורים על לשונו, הוא בטוח: "אני לא מתיימר לקלוט את עומק הכוונה של רבינו".

"את כל חיי מנהלת השגחה מופלאה", והא לכם סיפור לדוגמה: "היינו בטנדר בדרך להצגה. בסביבות מחלף שפירים אמרתי לצוות: חבר'ה, בואו נגיד תפילת הדרך. חלק סירבו, חלק הקשיבו בסובלנות. צעקתי את התפילה בהתלהבות. פחות מחצי דקה אחר כך קרס גשר עשרה מטרים לפנינו. שני פועלים זרים נהרגו, אנחנו ניצלנו. התחלתי לצרוח: 'אתם רואים? התפללנו, וה' הציל אותנו!'. הם פקפקו, אבל לי זה היה ברור".

זה לא היה הסוף. "בשער הגיא ירדנו להפסקה קצרה, כשאחד מאיתנו לוקח את הרכב לתדלוק. פתאום, משום מקום, מתקרב יהודי מבוגר שזקנו יורד על מידותיו. הוא ניגש אלינו, ומכולם בוחר בי. תופס אותי, שם יד על כתפי ולוקח אותי הצדה. שואל לשמי וכותב ראשי תיבות, גימטריות וחידושי תורה על דף. הוא אומר לי שהוא צריך את עזרתי בקירוב יהודים בהולנד. הייתי נבוך ומבולבל. אין לי תשובה מיהו, מה הוא ידע עליי יותר משאר הנוכחים ובעיקר מה הוא רצה לרמוז לי".

***

רב המכר שכתב, 'האור הגנוב', כובש. התוכן מפתיע לא פחות מהשם: סיפורי השגחה שמסתתרים מאחורי היומיום, בעיקר כאלה שסובבים את המתקרבים אל הצדיק מברסלב ואל משנתו. הספר מכר יותר מארבעים אלף עותקים, אבל "לפחות ארבע מאות אלף איש קראו בו והעבירו אותו מיד ליד. אם היה שוק הגון יכולתי להתפרנס מההשקעה האדירה, אבל כך רצו משמים"…

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.