מרתק: זה מה שאירע בתשעה באב תרע"ד, בדיוק לפני מאה שנה / טור היסטורי של הרב דרוקמן

בחמלת ה'; המלחמה האחרונה שלפני הגאולה, ומה קרה בתשעה באב לפני מאה שנה? טורו המרתק של הרב דרוקמן רבה של קרית מוצקין, בכתבה

בשנת תרע"ד (וסימנך; "ותרעד הארץ"), ואש יצאה מאת ה', מלחמת העולם הראשונה החלה. העולם נהיה בוקה ומבולקה.

נוסף על החורבן הרוחני באירופה במהלכו גדולי ישראל נדדו, ישיבות ובתי מדרש קרסו, או במקרה הטוב נדדו למקומות אחרים עם כל התופעות המצערות והמבהילות שהתלוו לזה. המוני בני אדם שבקו חיים לכל חי, מתו כזבובים, מי בחרב, מי ברעב. נחלי דם נשפכו כמים במשך ארבע שנים.

ברם, מי יודע ומי זוכר, שרק כאן בארץ הקודש מקרב אנשי הישוב הישן נפחו נפשם מרעב, באותה מלחמה ארורה, כ- 25,000יהודים! לחלקם הגדול אין שם וזכר ולו בצורה של קבר או מצבה. וזאת, עקב המגפות בהן נקברו רבים בקברי אחים.

ההכרזה על מלחמת העולם הראשונה הייתה בשבת חזון תשע"ד.

זאת לא הייתה 'עוד מלחמה'. זאת הייתה מלחמה הראשונה בעידן המודרני בה ניצלו את אמצעי הטכנולוגיה המודרנית שהפציעו באותה תקופה; אווירונים, טנקים, מכונות יריה, אשר זרעו חורבנות והרס בכל העולם כולו.

והנה מה שכתב אחד מסוקרי אותה תקופה (הגרש"ת פראנק זצ"ל): "הימים ימי קץ הממשל העותומאני (הטורקי) על ארץ ישראל אשר נמשך מאות בשנים. היו אלה דמדומי השקיעה האחרונים של שלטון אימים, חשוך ואכזר, רקוב ורודני.

מלחמה עולמית אדירה שפרצה בתשעה באב שנת תרע"ד זעזעה אושיות תבל, שינתה גבולות עמים, הורידה מלכים ונשיאים ממרומי מושבם והקימה מדינות חדשות ומשטרים אחרים (השלטון הבולשביקי ברוסיה צמח בעקבות מלחמה זו, ומאידך, כך 'הצהרת בלפור' שהיוותה את התשתית להקמת 'מדינת ישראל' גם היא תוצאה של אותה מלחמה – ד.מ.ד)…

הישוב היהודי הקטן בארץ ישראל…הועמד במלחמה זו בסכנת הכחדה טוטאלית עקב היותה של ארץ ישראל כולה שדה הקרב האחרון של האימפריה העותומאנית (הטורקית). מעשרה קבין של סבל, מצוקה, רעב, שכול, גירוש והגליה – נטלה ירושלים תשעה אם לא למעלה מזה….

גבר הרעב בעיר, ומגפת מחלות קשות השתוללה בקרב הישוב הדל והמדולדל, והפילה חללים רבים מאין ספור. מחלת החולירע ו'טיפוס הבהרות' עשו שמות באוכלוסיה חסרת האונים…יום יום רבו הנפטרים עד כי כלו התכריכים והיו קוברים מתיהם בסדינים. כלי בית וחפצי ערך כל שהם נמכרו בעבור לחם צר ומעט מזון להשיב נפש".

למותר לומר, אילו כל חללים אלה, ובתוכם לא מעט אנשי מעלה וצורה, היו נותרים בחיים, מן הסתם, כל הפסיפס החרדי בארץ היה שונה בתכלית ממה שאנו מכירים.

זאת ועוד. בעקבות המוות הגשמי, באה בעקבותיו ההתמוטטות הרוחנית. ה'משכילים' וה'ציונים' ניצלו את מצוקת הרעב והמחסור, על מנת לשכנע את בני הישוב הישן לשלוח את ילדיהם לבתי חינוך קלוקלים, ולצערנו הרב קצרו לא מעט הצלחה; עיין-ערך נשיא ההסתדרות הציונית ולימים נשיא המדינה הראשון ד"ר חיים וייצמן וניסיונות ההשתלטות שלו על ערכי החינוך של בני ירושלים.

לא בכדי, אפילו אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש שכידוע תדיר ניסה לעקוף כל מיני ביטויים והתבטאויות המזכירים ומאזכרים מידת הדין או פורענות, במענה על שאלה: "האם הייתה כבר מלחמת גוג ומגוג, ואם לא – מתי תהיה?" ענה: "יש אומרים שבמלחמת העולם הראשונה היה אחד שקראו לו בשם 'גוג' – ואיתא בספרים שבשנת תרע"ד היה קץ. בשעת המלחמה שהייתה בזמן חזקיהו אשר רצו לעשות את חזקיהו משיח (סנהדרין, צא, א), היה גם כן אחד ששמו היה 'גוג".

מצינו שהמלבי"ם סבר עפ"י חישוביו אשר יוסדו על הנבואות שבספר דניאל כי שנת תרע"ד היה 'קץ', ואא"ז הגאון רבי ברוך מנדלבוים זצוק"ל הרב מטורוב, הגדיל לומר וכתב בספרו 'נודע בשערים': "ותחיית המתים (!) מוכרח בעזרת ה' ית' להיות בשנת תרע"ג תרע"ד…".

מפורש יותר מסר הג"ר אלחנן וסרמן הי"ד בשם החפץ חיים זצוק"ל שאמר מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, שמלחמת גוג ומגוג תתחלק ל-ג' חלקים;

המלחמה הראשונה הייתה זו שעברה עלינו,
והשניה תהיה בערך כעשרים וחמש שנה עד שלושים שנה (הלא-היא מלחמת העולם השניה , השואה האיומה – ד.מ.ד.),
ואחריה תהיה מלחמה שלישית ואחרונה, ובסופה תהיה הגאולה השלימה".

והנה, אנו מצויים כבר 100 שנה לאחר המלחמה העולמית הראשונה, כ-70 שנה לאחר השואה, והנה…שוב מלחמה. ולא רק בארץ ישראל – אלא כל האווירה העולמית מתנודדת עזות ומחושמלת, ונראית כמו ניצבת ונרעדת על שפת פי תהום. מלכות אחת מתגרה בחברתה בצורה הקיצונית ביותר, ואינך יודע מה ילד יום. ולא נפתח פה לשטן, ולא תקום פעמיים צרה.

וכאן בארץ הקודש, הפעם לא סתם מלחמה, אלא כזו, שמתקיים בעקבותיה שוב "איכה ישבה בדד". בעוד, שבמערכות ישראל הקודמות זכינו לסיוע, לפחות מוראלי, מאומות העולם, לא זה המצב היום.

היה יצחק רבין, זה שבתמימותו או בשיבוש השקפותיו הכריז בגאון ובחדווה לאחר הסכם השלום עם ירדן כי מעתה – "לא עוד עם לבדד ישכון", כי הרי זו הייתה משאת הנפש של האידיאולוגיה הציונית – להיקלט ולהשתלב ב'משפחת העמים'. וטח עיניו ועיניהם מראות, כי ה"עם לבדד ישכון" אינה קללה, נהפוך הוא; "עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב". – אינו אלא ברכה ואיווי. זאת קלט גם הגוי בלעם.

"וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" משבח משה רבינו רעיא מהימנא את עם ישראל.
ומשלא זכינו – באה המלחמה האחרונה, וגילה את פרצופם של גויי הארץ, כולל "ידידינו" בארה"ב, שלא לדבר על אירופה ההולכת ונכבשת על ידי בני ישמעאל – והנה מתברר שאין עצה ואין תבונה נגד ה', "ויוותר יעקב לבדו", זהו המצב הבלתי נמנע בקרב הנצחי בין 'יעקב' ל'עשיו', עימות שנמשך ויימשך "עד עלות השחר" של הגאולה השלימה.

"איכה ישבה בדד" קראנו בשבת האחרונה בפרשת דברים, וביאר הרבי זי"ע (לקו"ש חלק ל"ד, שיחה ג'): "על-פי מה שכתב אדמו"ר הצמח צדק, מספר עמק המלך", שדור המדבר שנכשלו בלשונם והתבטאו "בשנאת ה' אותנו" – גרמו בכך לחורבן תשעה באב, שנאמר באיכה "א'יכה י'שבה ב'דד העיר רבתי עם"- ראשי תיבות 'איבה', ומבאר הצמח צדק שה'איבה' הנרמזת בפסוק "איכה ישבה בדד" – היא ה'שנאת חינם' שבגללה נחרב הבית.

כי ע"י "ואהבת לרעך כמוך" – אזי מידה כנגד מידה; מתגלת אהבת ה' לבני ישראל, ואז מקיים קודב"ה בעצמו את הכלל ש"על כל פשעים תכסה אהבה", וכך, נמשכת אהבתו אל עמו, תוך התעלמות ועצימת עין מ'פשעיו'.

ומאידך, כשיש שנאת חינם, מתהפכת חלילה הידידות שמלמעלה, ואז נאמר "היה ה' כאויב", והרמז לכך בפסוק "בשנאת ה' אותנו".

המלחמה האחרונה הלזו שלפני הגאולה השלימה, חושפת בצורה מדהימה ומפעימה גילויים עצומים של רגשי אהבה בין יהודי אחד לזולתו באופן שחוצה גבולות ומגזרים. ולא רק כאן בארץ ישראל, אלא כל העולם היהודי בכל קצווי תבל שופע אהבה לעם היושב בציון, ולשליחיו בחזית הלחימה.

כל אחד בדרכו ובשליחותו: אם על ידי לימוד תורה, תפילות, תרומות של אוכל, ביקורי חולים אצל הפצועים, רוח ההתנדבות והרצון לסייע ולעזור, לחזק ולעודד, את החיילים המוסרים נפשם וגופם בהגנה על עם הקודש וארץ הקודש היא כמעט ללא תקדים.

הנה כי כן, בזאת אנו בטוחים ובוטחים; קרוב קרוב ייעודם של חז"ל בפסיקתא רבתי: "אין משיח בא אלא בתשעה באב, לפי שקבעוהו אבל בזמן הזה. ועתיד לפני הקב"ה לעשותו יום טוב, שנאמר; 'והפכתי אבלם לששון'".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.