באבוד רשעים רינה: דב הלברטל על משה נגבי

ניכורו מהיהדות, עמדתו המתנגדת תמיד לכל דבר שבקדושה, לא יעמידו אותו ככוהן גדול של משהו, ובוודאי לא יזכו אותו בתואר הנכבד שכל יהודי פשוט רשאי להתהדר בו לעת מצא, זכרו לברכה. הטור של דב הלברטל

בתוכנית רדיו, בגלי ישראל, דיברנו בקצרה על פטירתו של משה נגבי. עמיתי לשידור, אריה קינג, אדם דתי, חבר מועצת עירית ירושלים, התבטא כלפיו: משה נגבי ז"ל. אמרתי לו, משה נגבי – לא ז"ל.

כי דווקא כגודל פרסומו של נגבי, היותו במשך שנים הפרשן המשפטי הבלעדי של קול ישראל, כך גודל אחריותו. ועם היותו שוחר זכויות האדם, שוחר הדמוקרטיה וערכים ליברליים נוספים, יש דבר אחד שהוא לא היה שוחר שלו, בלשון המעטה, ואלו הערכים היהודים.
לא רק שלנגבי לא הייתה שום זיקה דתית, אלא שתמיד הוא היה בצד הליברלי, זה שמתנכר לקודשי ישראל. תמיד. ולא רק מתנכר, אלא בנימה של הסתה והדחה. לכן, לא ניתן בשום אופן לומר עליו ז"ל – זכרונו לברכה. הרי ז"ל היא אמירה יהודית, ואמירה יהודית הייתה זרה למשה נגבי. זרה מאוד.

לא הייתי בטוח שניתן לומר עליו שהוא נפטר. שהרי נפטר פירושו, שנפטר מן המצוות. וזו ההבחנה בין מת יהודי למת גוי. אבל אדם, גם אם הוא יהודי, שקיום מצוות היה בעיניו, חלילה, כדבר ריק מתוכן ואולי אפילו מזיק, הוא לא נפטר, הוא פשוט מת. כי גם בחייו הוא היה נפטר.

הדברים צריכים להיאמר במלוא חריפותם, דווקא לגודל השפעתו במשך עשרות שנים. אפילו קינג, שהוא איש ימין מובהק, שלא לומר קיצוני, אמר שהוא אהב לשמוע אותו. אז מובן שהתקשורת האלקטרונית והכתובה, יהפכו אותו לכוהן גדול של הפרשנות המשפטית, ולמי שקולו הצלול בעניינים הליברליים, הוא מעוות שלא יוכל לתקון וחסרון שלא יוכל להימנות.

אבל גם הרי את יוסי שריד היה מעניין לשמוע. ואולי אפילו את שולמית אלוני. אבל האם מסיתים ומדיחים אלה, הם ז"ל? הם נפטרו? במובן רב הם רק מתו.

יש בוודאי שיאמרו על מותו של נגבי, באבוד רשעים רינה, ושעל פי דין שולחן ערוך גם משפחתו חייבת לשמוח ולעשות סעודה (בהקשר זה, מעניין ניסוחו המרחיב של הרמב"ם, הלכות אבל, פרק א). לא חייבים להיכנס לנושא בקטגוריה זו. אולי יהיו מי יאמרו שהוא סוג של תינוק שנשבה. מי שמכיר את גישתו של מרן הרב אלישיב זצ"ל לנושא, יודע כמה אפשרות זו רחוקה, בפרט כלפי מי שמוגדר כמסית ומדיח.

אבל גם אם נגבי לא היה מסית ומדיח. נניח שהוא לא התכוון לכך. הרי מי שהוא אביר זכויות אדם וחופש ביטוי, בוודאי גם יתמוך בחופש דת, ובחופש ביטוי כזה או אחר של החרדים. אלא שניכורו מהיהדות, עמדתו המתנגדת תמיד לכל דבר שבקדושה, לא יעמידו אותו ככוהן גדול של משהו, ובוודאי לא יזכו אותו בתואר הנכבד שכל יהודי פשוט רשאי להתהדר בו לעת מצא, זכרונו לברכה.

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. לא בהכרח מסכים עם דיעותיו אבל

    "באבוד רשעים רינה" בכוונה לרשעים שבכל אחד מאיתנו, ליצר הרע שבתיקון שלו אנחנו שמחים. לא למישהו שמת שאתה הגדרת כרשע.

    דני |
    הגב
  2. אוליי עשה תשובה רגע לפני שמת

    אף אחד לא ברמה של פוסק לעניינים אלו זה ענייני שמיים שהשתיקה יפה להם ואף אסור לדרוש על המתים

    יהודי |
    הגב
  3. הערה לרב הלברטל היקר. ז"ל זה או "זכרונו לברכה" או "זכרונו לקללה"

    יייי

    דוד |
    הגב
  4. מדבר לעניין. כעו"ד שומר תורה ומצוות הייתי אומר לכל מי שרוצה לדעת את עמדתי בנושא מסויים שישמע את משה נגבי ויעשה ההפך. הוא באמל היה אחד האנשים עם מוח עקום להחריד.

    י

    דוד |
    הגב
  5. מר הלברטל

    אני מעריך אותך כי אתה עם האמת שלך תמיד. נגד דעתי האישית. אבל נושא ההתנחלויות אתה צודק כי כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם מלא. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. גם אתה מבין היחידים שלא מפחדים לבקר את בית המלוכה של ביבי וקהל מעריציו.

    יגן |
    הגב
  6. דב הלבר-'טרול' = חצרוני בלבוש דתי

    דב הלבר-'טרול' = חצרוני בלבוש חרדי

    פושט'ער איד |
    הגב