מתבלבלים? / מנחם רהט יסדר לכם את הראש

לא רק יובל מבולבל: הפיגועים הרצחניים בצרפת בילבלו אפילו את מנהיג הסוכנות היהודית, הזרוע הביצועית של התנועה הציונית

התבלבלנו. פיגועי הטרור הרצחני שפקדו את בירת צרפת, המדינה שבה קיים הרוב היהודי הגדול באירופה, בילבלו את כולנו: אותנו כיהודים, את התקשורת ששכחה מזמן שהיא ישראלית, ואפילו את הציוני הבכיר שמסתבר כי הוא נושא את שם הציונות לשווא.

כישראלים, התרגשנו עד מאוד למראה מיליוני הצרפתים שיצאו לרחובות, לצעדת מחאה נגד הטרור האיסלמיסטי (שהזכיר לנו נשכחות: לא כל המוסלמים טרוריסטים, אבל כל הטרוריסטים מוסלמים). התפתינו להאמין שמדובר במסע הזדהות עם כל 17 קרבנות הטירוף האיסלמיסטי, ובהם גם ארבעה יהודים טהורים ותמימים שנרצחו על יהדותם בדם קר במרכול הכשר.

אבל מסתבר שצעדת המחאה הייתה רק כנגד הטרור ופגיעתו הקשה בחופש הדיבור. אף מילה לא נשמעה כנגד האנטישמיות הגואה. הצרפתים הנאורים, החרדים כל כך לעקרונות חופש הביטוי של הקריקטוריסטים בשבועון הסטירי 'שרלי הבדו', לא התרגשו מגל האנטישמיות. הם לא היו יוצאים מגידרם, אילו נרצחו 'רק' יהודים. הם נהגו 'בהבנה' גם בפיגועים קודמים בהם נרצחו יהודים רק מחמת יהדותם – במוזיאון היהודי בבריסל, למשל, ברצח האכזרי של אילן חלימי הי"ד, ובפיגוע הרצחני בבית הספר היהודי אוצר התורה בטולוז.

המוחים הצרפתים יצאו לרחובות עם כרזות הזדהות בנוסח 'כולנו שרלי הבדו'. לא הונפו שם כרזות הזדהות בנוסח 'כולנו היפר כשר', או 'כולנו יהודים'. גם היום, לאחר שהטרור האיסלמיסטי חשף את טלפיו הטמאות, עדיין מסוכן ללכת חבוש כיפה ועם סממנים יהודיים אחרים בחוצות פריז וכמה מערי צרפת האחרות. הציבור הכללי אינו מתגייס לעזרה ואינו מוכן לשכב על הגדר למען הכיפה היהודית.

נתניהו במחווה מרגשת בבית הכנסת

שרשרת הפיגועים בפריז, בילבלה גם את התקשורת הישראלית. ידיעות, הארץ, מעריב, Ynet ואחרים, התחרו ברשעות צינית, במאמץ להכפיש, לגמד ולהשפיל, את שנוא נפשם נתניהו, שיצא לפריז כנציגה הבכיר של המדינה הדמוקרטית היחידה המאוימת קשות ע"י הטירוף האיסלמיסטי.

התקשורת הישראלית, שהתבלבלה, התגייסה בהתלהבות לטובת אג'נדת השמאל 'רק לא ביבי'. מה לא עשו שליחי השמאל בתקשורת, כדי להתעלל בדמות ראש הממשלה של כולנו? שקרים ארסיים, הזויים ובזויים, הופרחו לרוב: נתניהו 'נדחף' לשורה הראשונה של המנהיגים כדי להצטלם טוב יותר (בניגוד להודעה הרשמית של ממשלת פריז שהפרוטוקול הצרפתי מחייב שראשי מדינות יתייצבו בחזית הצועדים); נתניהו 'נדחף' (כן, שוב נדחף) לאוטובוס הראשון של המנהיגים (למרות שמקומו באוטובוס הזה דווקא נקבע מראש); נתניהו נופף – אוי, כמה נורא! – לעבר המרפסות שלאורך השדרה; שהוא בכלל כפה עצמו על הצרפתים שלא רצו בנוכחותו (מה שהוכחש גם הוא ע"י הצרפתים; פרט פיקנטי: התקשורת הצרפתית שהעלתה טענה כזו, ציינה כי המקור שלה הם עיתון הארץ והערוץ השני בישראל); וגם ביזבז כספי מדינה ל'מסע בחירות', בעצם טיסתו לפריס (אף שאין ספק, שאילו היה נשאר בבית, היו מטיחים בו טענה הפוכה: כיצד בכלל העז להישאר בבית). שנאת נתניהו הובילה לסילוף גס של האמת.

אף שאין כותב הטור הזה חשוד באהדת יתר לראש הממשלה נתניהו, ורואה בו לעיתים קבלן הביצוע של השמאל, ניתנה האמת להיאמר, שהפעם מגיע 'שאפו!' גדול לראש הממשלה. לא רק מפני שייצג בכבוד ובהדר את מדינת היהודים בפני העולם ואזרחי צרפת, אלא גם בזכות התמיכה והעידוד שהעניק בביקורו ליהודי צרפת.

די היה לקרוא את תיאורו המרגש של מתי טוכפלד, על אותו נער יהודי בן 14-15 שחיבק את נתניהו, לאחר נאומו בבית הכנסת ויקטואר, הניח ראשו על חזהו, והתייפח בבכי תמרורים על מות אחיו בפיגוע הרצחני, בעוד ראש הממשלה, כפי שנוהג אב בבנו, ליטף ראשו בחום ובאהבה – כדי להבין עד כמה חיונית הייתה נוכחותו המעודדת דווקא באותם רגעים קשים ומפחידים.

אילו רק לשם כך יצא נתניהו לפריז, דיינו; מה גם שעל פי התיאורים שהגיעו מבירת צרפת, העניק ביקורו של נתניהו תחושת בטחון ליהודי צרפת, שחשים כי ממשלת צרפת, כשאר ממשלות אירופה, מפקירות אותם בריקודי 'מה יפית' אל מול האלימות האיסלמית. תחושה זו, רק התעצמה, למרבה הצער, בהפגנת המיליונים, כשהיהודים שוב נוכחו לדעת, שלאיש מבין הצרפתים לא באמת איכפת.

הציוני הבכיר המבולבל: לחזק קהילות בחו"ל

התקשורת הישראלית לא הצליחה לעכל את העובדה ששנוא נפשה, הפך בסיקור התקשורתי הצרפתי והעולמי של הפגנת המיליונים, לדמות מרכזית ואהודה. ועל כן פיטפטה עצמה לדעת, בדיווחי הבל והטחת רפש, שיקוצים וארס, רובם מצוצים מן האצבע.

מאמר המערכת של הארץ הפוסט ציוני, חזר ולעס אפילו ביום ג' השבוע, לאחר שהעובדות התבהרו, את השקר הבא: "ראש ממשלת ישראל היה אורח לא רצוי במיפגן הסולידריות… נדחק כמעט בכוח אל בין שורת המנהיגים"; שמעון שיפר, כתב באותו יום בעיתון 'ידיעות' שחושב שיש לו מדינה, תשפוכת לעג ציני: "מה הוא קופץ"; ושונא ידוע של נתניהו, בן כספית, כתב במעריב יום לפני כן (לזכותו ייאמר שהאמת טרם התבררה אז במלואה), ש"היה מביך לראות את ראש ממשלת ישראל מנסה להידחף לאוטובוס… מפלס דרכו בנחישות מהשורה השניה לשורה הראשונה… ועושה על הצרפתים סיבוב ישראלי אופייני, גס רוח ומיותר כל כך".

עד כמה נמוך יכולים לרדת הציניקנים האלה, שהתגייסו מרצון לקמפיין הבחירות של האופוזיציה, שסיסמתו 'רק לא ביבי'? כמה רוע ושנאה יהודית עצמית, יכולים אותם ישראלים להפיק מתוך עצמם, כשהם חוזים בעיניים כלות, בגלי ההערכה וההערצה שנתניהו זכה בהם בצרפת?

בילבול פקד גם את נושאי שם הציונות לשווא. ציפי לבני, מראשי מפלגת 'המחנה הציוני' (עאלק!), מחתה ברוח אנטי ציונית בעליל, כנגד עידוד העליה מצרפת, וטענה שישראל אינה ארץ מקלט. אך הגדיל לעשות נתן שרנסקי, יו"ר מוסד העל הציוני, הסוכנות היהודית, שהתבלבל כהוגן באשר לתכליתה העליונה של הציונות: "אל לנו לקרוא ליהודי צרפת לעלות… יש בחו"ל קהילות רבות שחוששות מהתפרקות וראוי לשמור עליהן חזקות".

לא להאמין. כולנו הפכנו יובל המבולבל.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.