מתן תורה – למה בכפייה? / הרב לסרי

מה היה בשעת מתן תורה? האם באמת הקב"ה בחר בנו מכל העמים? מדוע היה צריך לכפות עלינו הר כגיגית שנקבל את התורה? הרי עם ישראל אמרו "נעשה ונשמע"? מה היה שם בדיוק?

מה היה בשעת מתן תורה? האם באמת הקב"ה בחר בנו מכל העמים? מדוע היה צריך לכפות עלינו הר כגיגית שנקבל את התורה? הרי עם ישראל אמרו "נעשה ונשמע"? מה היה שם בדיוק?

ראינו בפרשת יתרו – שאחרי שעם ישראל יצאו ממצרים וספרו 50 יום, משה רבינו אמר לבני ישראל, שלשה ימים התקדשו והחליפו שמלותיכם. אל תגשו אל אישה. הכינו את עצמכם ליום הקדוש-יום מתן תורה.
אומרת הגמ' בשבת פח: אמר ר' יהושוע בן לוי-מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם- כל דיבור ודיבור שיצא מפיו נתמלא כל העולם כולו בבשמים. וכיון שדיבור אחד התמלא העולם, דיבור שני להיכן הלך. אלא הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון. וזה מה שכתוב-שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תקרי שושנים אלא ששונים.

ואמר ריב"ל – כל דיבור שיצא מפיו של הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן, יב' מיל. והיו מלאכי השרת מדדין אותם חזרה. שנאמר-מלאכי צבאות ידודון ידודון.
ולכאורה מדוע עשה כן הקב"ה? למה היו צריכים להתעלף, או לחזור לאחוריהן. והמלאכים יחזירו אותם? וכי לא יכל לתת בהם כח שיוכלו לשאת את הדיבור של הקב"ה?

אומר הבן איש חי-משל למה הדבר דומה, למלך אחד שהיה לו בן שתמיד הרגיש מקופח, שלא היה זמן לאבא שלו להתחייס אליו. וכל הזמן היה עם העבד שלו, מדבר איתו ומתייחס אליו. ואילו הוא לא היה מוצא אפילו כמה דקות עם אביו. יום אחד נסעו בדרך עם סוס ועגלה, והמלך היה בכרכרה אחת, והבן היה בשניה. והנה העגלה של הבן נשברה. מיד ציווה המלך לעבד לרדת למטה ולשים את הבן על הסוס. ולסחוב אותו. אז רק הבין הבן כמה אבא שלו באמת אוהב אותו, ומחשיב אותו יותר מהעבד.

כך אותו דבר עם ישראל, רצה הקב"ה להראות להם כמה הוא אוהב אותם, אפילו יותר מהמלאכים. כי חשבו תמיד שהמלאכים יותר חשובים, כי נמצאים לידו כל הזמן. מה עשה? כל דיבור שלו, היה מעיף אותם יב' מיל. וציווה למלאכי השרת לסחוב אותם בחזרה את כל הדרך הזאת. להראות חיבתם לפני המקום.

בשעה שהקב"ה נגלה לבני ישראל ורצה לתת להם את התורה, אמרו מיד נעשה ונשמע. ירדו 60 ריבוא מלאכי השרת, וקשרו לכל אחד שתי כתרים, אחד כנגד נעשה-ואחד כנגד –נשמע. וכשחטאו ישראל, ירדו 120 ריבוא מלאכי חבלה ופירקו להם אותם.
ודורשת הגמ'-מאי דכתיב-ויתיצבו בתחתית ההר-מלמד שכפה עליהם הר כגיגית.
ואומרת הגמ'-אמר רב אחא בר יעקב, מכאן מודעה רבה לאורייתא. שאם יתבעו אותם לדין מדוע לא קיימו, יוכלו לומר שזה היה בכפייה. אבל אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחרשורוש. –מאהבת הנס.

ולכאורה מדוע היה צריך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית? הרי הם הסכימו לקבל את התורה. ועוד-למה לא כפה על שאר העמים לקבל את התורה.? מה היה העניין בכפייה? באמת התוס' במקום כותבים, שאפילו שאמרו נעשה ונשמע, פחד שמא יחזרו בהם מהאש הגדולה שראו ופרחה נשמתם. ועוד-שהכפייה הייתה רק על התורה שבע"פ לא על התורה שבכתב.
ולמה בכל זאת היה צריך לכפות? מדוע לא מספיק מה שקבלו את התורה שבע"פ?
אלא צריך להבין-מה המהות של מתן תורה. למה הקב"ה בחר בעם ישראל דוקא?
אומר המדרש-בשעה שרצה הקב"ה לתת את התורה לישראל – נתגלה תחילה למלאכי אומות העולם (כידוע – לכל אומה יש שר למעלה בשמים הממונה עליה), ושאל אותם אם ברצונם לקבל את התורה. זאת כדי שלא יהיה להם פתחון פה בעתיד לקום ולומר: "אילו היית מציע לנו את התורה, אף אנו היינו מוכנים לקבלה, ולמה יגיע שכר מיוחד דווקא לעם ישראל?"

אומר המדרש -בתחילה הופיע לפני שרו של אדום בני עשו, אמר לו: האם רוצים עמך לקבל את התורה? שאל אותו: מה כתוב בה? אמר לו: "לא תרצח". אמר שרו של עשו: הלוא כל הרכוש של עשו הוא הרציחה, ואף יצחק ברך אותו ואמר לו "על חרבך תחיה", לא נוכל לקבל את התורה!

הלך הקב"ה אל השר של עמון ומואב, אמר לו: האם ברצונכם לקבל את התורה? שאל השר: מה כתוב בה? ענה לו הקב"ה: "לא תנאף".
מיד השיב השר ואמר: הרי כל ביאתנו לעולם הייתה על ידי מעשה זימה של לוט ובנותיו, לכן התורה אינה מתאימה לנו!
הלך הקב"ה אצל השר של הערבים בני ישמעאל, ואמר לו: האם ברצונכם לקבל את התורה? שאל אותו: מה כתוב בה? אמר לו הקב"ה: "לא תגנוב". ענה השר ואמר: אין זה מתאים לנו! שהרי על ישמעאל נאמר "ידו בכל", ואין אנו יכולים להסתדר בלי לגנוב.
וכך הלך הקב"ה וערך סבב אצל כל העמים והלשונות… אך אף אומה ולשון לא רצו לקבל את התורה!

לפי זה, מדוע אנו אומרים שהקב"ה בחר בנו, הרי לא היה לו למי לתת את התורה, וא"כ זה לא מתוך בחירה, אלא מתוך לית ברירה. האם באמת בחר בנו מלכתחילה?

ועוד לא מובן, למה הקב"ה אמר להם את מה שהכי קשה להם? הרי ידע שלא יהיו מוכנים. שהיה מציע להם משהו אחר. למה דוקא את הדבר הכי קשה?
אלא הקב"ה באמת בחר בעם ישראל ולא היה שום ספק שרק עם ישראל, יכול וראוי לקבל את התורה. רק כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר שלא הצעת לנו לפני כן. לכן הוא עבר אצל שאר האומות. ושאל אותם. ולמה אמר להם את הדברים הכי קשים בשבילם לקיים?
כי רצה לומר להם -מה שאני נותן את התורה לעם ישראל, כי הם מוכנים לקיים אותה בלב ונפש, וחפצים בה בכל מאודם. ומוכנים לקיים אותה בכל המצבים. בכל התנאים, אפילו שקשה אפילו שיעברו מצבים קשים מאוד ותקופות קשות-מוכנים למסור נפש בשביל התורה.
כי התורה היא תורת חיים, בלעדיה אין לנו חיים .
ואת זה אומות העולם לא היו מוכנים לקבל, מוכנים לקבל רק מה שקל לקיים. אל תכביד יותר מדאי. לא יכולים בלי התאוות שלנו, לא יכולים בלי לגנוב או לרצוח. ולכן התורה לא מתאימה להם. וכדי שלא יהיה להם פתחון פה הסתובב אצל שאר העמים לשאול אותם אם מוכנים לקבל את התורה.
אבל רק עם ישראל היה מוכן לקבל, כל מה שהקב"ה יאמר-אפילו לפני שהם שמעו.

וא"כ למה היה צריך לכפות עליהם הר כגיגית? ולמה לא כפה על שאר האומות?
באמת הגמ' אומרת בע"ז)ג: ) שלעתיד לבא יבואו אומות העולם בטענה לקב"ה שאם היה כופה עליהם היו מקבלים את התורה. אומר להם הקב"ה-הנה יש לי מצווה קלה וסוכה שמה. והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה והם מבעטים ויוצאים. ושואלת הגמ'-הרי גם עם ישראל היו יוצאים מהסוכה. שהרי מצטער פטור מן הסוכה. אלא-הם מבעטים ועם ישראל לא בועטים. למה?
כי יהודי מוכן לקיים תורה ומצוות, אפילו שקשה לו. אפילו שלא נח לו. הוא מוסר נפש. הוא בנוי לקשיים. לא נבהל ממצבים קשים. גוי עושה רק מה שנח לו, מה שכיף לו. אוכל יושן, מטייל, איפה שהוא רוצה ומה שמתחשק לו, אין לו מגבלויות. וברגע שהוא מרגיש כבר קושי-הוא בועט. הוא לא מוכן אפילו לנסות בזמן של קושי.
ולכן הקב"ה נתן להם את הנסיון של סוכה-והוציא חמה, כדי לראות אם מוכנים לעמוד בקשיים. וכשראה שהם לא מסוגלים. לא ניסה לכפות על שאר האומות הר כגיגית כי ראה שזה לא יעזור-כי הם לא בנויים לדברים קשים.
שזה המיוחדות של עם ישראל-שהקב"ה בחר בנו מכל האומות, כי אנחנו עם הנבחר, עם מיוחד שיכול לעמוד בכל המצבים והתנאים, ומוכנים למסור נפש בשביל הקב"ה ובשביל התורה.
וכן רואים במשך כל הדורות, שהיו מוכנים למות על קידוש ה', רק לא לעבור על חוקי התורה.

ולכאורה עדיין צריך להבין-מדוע הקב"ה היה צריך לכפות על עם ישראל הר כגיגית? הרי הם קבלו את התורה מרצונם? ולא היה צריך כפייה?
אלא-אומרים התוס' שם , שבאמת על התורה שבכתב לא היה צריך לכפות. רק על התורה שבע"פ שלא היו מוכנים לקבל אותה. ולמה?
כי לא היו מוכנים לקבל את כל הדינים של חכמים, כל הפרטי הלכות, ברכות ,שבת, חגים. רצו רק את הדברים העיקריים. לא את הפרטי פרטים.
וא"כ למה הקב"ה כפה עליהם. אם לא מוכנים, לא צריך. למה בכפייה?

אלא שמעתי פעם מר' שמשון פינקוס זצ"ל-שביאר: שכל המהות של מתן תורה, זה מעין חופה וקידושין של ה' יתברך ועם ישראל. (וכן איתא בגמ'-שבת פח: כלה מזנה תחת חופתה. )
וממילא, בשעה שהקב"ה נתן להם את התורה, זה היה בבחינת האירוסין, כמו זוג שמתארסים שמוכנים להיות ביחד, רוצים אחד את השני. אבל נפגשים פעם בכמה זמן. לא חיים כל הזמן ביחד. לא מתערבים בחיים של כל אחד. אלא רק נהנים אחד מהשני, מידי פעם.
זה הכל נחמד אבל מה שווה אירוסין, בלי נישואין. זוג שלא רוצה להתחתן-לחיות ביחד כל החיים. לא שווה תקופת האירוסין. אין לה שום משמעות.
וכן אותו דבר-אמר הקב"ה, אם אתם מקבלים את התורה-מוטב. ואם לאו כאן תהיה קבורתם. הכוונה-אם אתם מוכנים לקבל את התורה, בכל התנאים, בכל המצבים. בכל רגע בחיים. אני מוכן! והייתי לכם לאלוקים. ! והייתם לי עם סגולה. אבל אם לא מוכנים לקבל את התורה שבע"פ-לא רוצים לחיות יחד כל הזמן. –פה תהיה קבורתכם. לא שווה חיים כאלו!
חיים שאדם חי בלי בורא עולם, בלי התורה שנותנת לאדם דרך בחיים. איפה ללכת, כיצד לברך, כיצד לאכול. מה לעשות בכל רגע נתון. אין לו חיים. הוא חי כמו בהמה. אין הבדל בינו לשאר העולם, שחיים בלי שום משמעות לחיים.
ולכן באותה שעה עם ישראל קבלו את התורה שבע"פ מתוך כפייה, אבל לאחר מכן בדורו של מרדכי ואסתר קבלו את התורה מאהבה-קיימו וקבלו-קיימו מה שקבלו כבר.

ולמה? כי בהתחלה הם אמרו –עכשיו קל לקיים תורה, כי ראו ניסים גלויים, וראו את הקב"ה עין בעין. אבל לאחר מכן, מי אמר שהקב"ה יהיה איתנו בכל המצבים, בכל התקופות בחיים. גם בתקופות הקשות. ולכן לא היו רוצים לקבל. אבל לאחר זמן ,שראו בתקופה של אחשורוש שאפילו שהיה הסתר פנים, וחשבו שח"ו נגזרה עליהם כלייה, הם ראו שהקב"ה נמצא איתם בכל רגע. אז מאהבת הנס,-קיבלו את התורה מחדש. הבינו ששווה להיות ביחד עם ה' יתברך לאורך החיים.
וזה בעצם הקשר שיש למגילת רות שקוראים בחג השבועות

אומרת הגמ'-יבמות מז. –ותרא כי מתאמצת היא ללכת, ותחדל לדבר אליה. אמרה לה-אסיר לן תחום שבת, באשר תלכי אלך. אסיר לן ייחוד-באשר תליני אלין. יש לנו 613 מצוות, עמך עמי. אסור לן ע"ז-אלוהייך אלוהיי. יש ארבע מיתות בי"ד-באשר תמותי אמות. ב' קברים נמסרו-ושם אקבר. מיד ותרא כי מתאמצת.
נעמי שומעת את המסירות נפש של רות, והסכימה לקבל אותה. ולמה? כי ראתה שהיא מוכנה לקבל את כל הקשיים, לא איכפת לה איזה מכשולים יהיו לה בדרך. איזה נסיונות. מוכנה למות אפילו.

ורואים למה היא זכתה, להיות אימה של מלכות. בשעה ששלמה המלך היה יושב מול כל מלכי עולם הושיב אותה לידו-ואמר להם –הכל בזכותה. היא התעקשה, לא וויתרה. ממנה יצא מלך המשיח. לא סתם זוכים למלכות. לא סתם זוכים להגיע לדרגות גבוהות!!

וזה הקשר לחג השבועות ולחג מתן תורה. שהתורה ניתנה לעם שיודע לעמוד בקשיים. שמקבל הכל באהבה ומוכן לקיים הכל גם כשלא כ"כ נח.
וזה מה שמספרת הגמ' בסוטה יב. על אותה אישה ששאל אותה ר' יוחנן למה את הולכת לבית מדרש הזה, הרי יש לך הרבה בתי כנסיות ליד הבית. אמרה לו-שכר פסיעות. שאפילו שיכולה ללכת בקלות למקום קרוב לביתה. היא רוצה להתאמץ, לקבל עוד שכר.

וזה מה שאומרת המשנה באבות-לפום צערא אגרא. לפי השכר כך השכר. כמה שאדם קשה לו, ובכל זאת משתדל לקיים מצוות, לבא לבית כנסת, לקבוע עיתים לתורה. לשמור שבת וכשרות, כך זוכה ליותר שכר.
אדם שרוצה לחיות ע"פ התורה צריך לדעת לקבל אותה בכל המצבים, אפילו שקשה, ולא נח. ולא מסתדר לפעמים, התורה היא חיינו ובלעדיה אין לנו חיים.
ומי שמתאמץ לקיים את התורה והמצוות בכל המצבים זוכה להתקשר לתורה, ולקב"ה, ויראה ישועות וסיעתא דשמייא בכל חייו!
ה' יזכינו לקבל את התורה באהבה!
חג שמח לכל בית ישראל!

הרב יצחק לסרי
רב קהילת אהבת שלום
מרילנד ארה״ב

לאתר של הרב היכנסו
W͟w͟w͟.h͟a͟r͟a͟v͟l͟a͟s͟r͟y͟.c͟o͟m͟

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.