מתקפה משמאל: "הרצוג אדם לחוץ, היסטרי, מזגזג"

האתרוג התקשורתי נסדק? בטור שמפרסם הבוקר רביב דרוקר ב'הארץ' הוא תוהה באשר למידת התאמתו של בוז'י הרצוג לתפקיד רה"מ ומבהיר: "אני מעדיף אותו בכל יום על נתניהו, אבל מי שחולם שהרצוג יפנה מתנחלים, יחתום על הסדר קבע או יכונן חוקה לישראל — עדיף שיתעורר"

מתחילת מערכת הבחירות הנוכחית זוכה יצחק הרצוג לסיקור תקשורתי מפרגן ומחמיא. בכירי העיתונאים והפרשנים מעדיפים להתמקד בצדדים החיוביים שלו ולרכז את מירב תשומת הלב השלילית כלפי יריבו, רה"מ המכהן נתניהו.

הבוקר נסדק האתרוג התקשורתי האמור, כאשר פרשן ערוץ 10, רביב דרוקר, פירסם מאמר חריף ב'הארץ' כנגד הרצוג, כשבמרכזו התהיה האם הרצוג אכן מתאים לכהן כראש ממשלה.

"האם יצחק הרצוג מתאים בכלל להיות ראש הממשלה? מצד אחד, לנוכח ההתנהלות של יריבו המכהן אפשר להעלות על הדעת שגם ראש ממשלה שייבחר על ידי המחשב של מפעל הפיס יהיה טוב יותר. מצד שני, בוז'י? הוא בנוי מהחומר שאנו מדמיינים שממנו עשוי ראש ממשלה?", פותח דרוקר את הטור ומרחיב: "האימה מפני בחירה נוספת בבנימין נתניהו עוטפת את הרצוג בחומת אתרוגים. רוב כלי התקשורת, כנראה, לא רוצים להרוס את הסיכוי להפיל את נתניהו. לכן לא ראינו ולו פרופיל רציני אחד על המועמד לראשות הממשלה".

בהמשך כותב דרוקר: "בכל זאת, הנה כמה שאלות שהופכות את הבטן. מתי בפעם האחרונה הרצוג נקט עמדה שנויה במחלוקת? אמר משהו שלא היה אהוב על הבסיס הפוליטי שלו? הוא היה בקבינט במלחמת לבנון השנייה ולא הטביע חותם. הוא ישב שנים בממשלותיהם של אריאל שרון, אהוד אולמרט ונתניהו ומעולם לא העלה על הדעת להתאבד בסוגיה כלשהי.

יותר מטריד: מהי יכולת העמידה שלו בלחצים? יש לו יכולת כזאת, או שהוא חייב להשביע את רצון כולם כל הזמן (הפעם היחידה שבה קיבל החלטה שעלולה לעורר תרעומת היתה הסימון של מנואל טרכטנברג כמועמד לשר האוצר, למרות כעסם של שלי יחימוביץ' ואראל מרגלית)?".

וכאן עובר דרוקר לאבחנות לא מחמיאות (בלשון המעטה) כלפי הרצוג: "הרצוג הוא אדם לחוץ מטבעו, שלא לומר היסטרי. מי שעובד בסביבתו נדון לרכבת הרים של היסטריות קלות, לעתים על דברים פעוטים. זה טבעו. לעתים זה מאוד אנושי. אחרי נאום הניצחון בסוף ההתמודדות מול יחימוביץ', הוא אמר לאשתו שכמעט התעלף על הבמה עשר פעמים. לעתים מפחיד לדמיין את האיש הזה מוביל דיונים הרי גורל. עמדתו בשאלת פסילתה של חנין זועבי השתנתה שלוש פעמים בערך. הוא לא הצליח לפטר כמה מהאנשים שמנהלים את הקמפיין המביש שלו, כי הם קצת צעקו. עמדתו בנוגע להגעה לעימות טלוויזיוני, במצב שנתניהו אינו מתייצב, התחילה מ"כן", עברה ל"לא" ואז נתקעה במצב מוזר — "אנחנו לא עונים". הוא גם נכנע לדרישה השערורייתית של ציפי לבני לרוטציה בראשות הממשלה".

דרוקר מוסיף: "ההתנהגות הזאת אופיינית לא רק לתקופה האחרונה. ב-2007 אהוד ברק רצה שהרצוג יתמוך בו בהתמודדות על ראשות העבודה. ברק התעלל בו, סיבך אותו בפרשת העמותות וחירב בדרך את המפלגה. הרצוג לא רצה, אבל נכנע למסע הלחצים (אשתו בטח לא אהבה את זה). ממש לא מזמן הוא עמד בראש הקמפיין למינוי בנימין בן אליעזר לנשיא. הרצוג ידע בדיוק מיהו פואד, ממש ממש, כולל פעמים שבהן חשד שבן אליעזר מעורב במעשים פליליים".

דרוקר מסכם: "אי אפשר לקחת מהרצוג את מנוע המוטיווציה העצום שפועל בו. יש בעצם שני בוז'י. הוא בישיבה וגם מסמס וגם עונה לטלפון שני ומנהל שיחת צד קטנה. ככה כל הזמן, עשרות שנים. הוא כל כך נחמד, שאנשים לא מבינים כמה הוא מוכן להשקיע כדי להגיע ל"שם". ייתכן שהוא יגיע, אבל מה יעשה "שם"? אני מעדיף אותו בכל יום על נתניהו (אפילו את בוגי יעלון וגדעון סער אני מעדיף, אם נגזר עלינו שהימין ישלוט), אבל מי שחולם שהרצוג יפנה מתנחלים, יחתום על הסדר קבע או יכונן חוקה לישראל — עדיף שיתעורר".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.