מתקרבים להכרעה במשפט הולילנד: האם אולמרט יורשע בפרשת השחיתות הגדולה בתולדות ישראל?

 

ההתפתחות הדרמטית במשפט פרשת הולילנד, שבמסגרתה נחתם הסדר עדת מדינה עם שולה זקן, הביאה לכך שערב הכרעת הדין,ייאלץ השופט דוד רוזן להחליט היום אחה"צ (א') אם למסור את הכרעת הדין מחר (31.3.14) או לדחות אותה; ולחלופין, אם לדחות את ההכרעה רק בנוגע לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. זאת, כדי לאפשר לפרקליטות לזמן את זקן למסור עדות חדשה, שתחזק את האישומים לכאורה נגד אולמרט המואשם בלקיחת שוחד.

היום בצהריים ביקשו סנגורי אולמרט מהשופט רוזן כי לא ידחה את מתן הכרעת הדין בעניינו במשפט הולילנד וכי יקבל אותה מחר. "מעולם לא נתקלנו במצב בו נאשם אשר טרם הוכרע דינו, מוכפש ומושחר בבית המשפט באופן בוטה כל כך על ידי המאשימה, המצווה יותר מכל בשמירת זכויותיו ובהקפדה על טוהר ההליך המשפטי" – כתבו עוה"ד אלי זהר ורועי בלכר, סנגוריו של רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, בתגובה לבקשת הפרקליטות משופט המחוזי בת"א דוד רוזן, לדחות את הכרעת הדין במשפט הולילנד שצפויה להתקבל מחר.

לדבריהם, ההכרעה צריכה להתקבל מחר ולא להידחות. כזכור, בקשת הפרקליטות הוגשה ערב הכרעת הדין במטרה לאפשר למזכירתו לשעבר של אולמרט, שולה זקן, שהפכה עדת מדינה, למסור עדות חדשה ומפלילה לכאורה נגד אולמרט. השופט דוד רוזן ימסור את החלטתו האם לדחות את הכרעת הדין היום.

"מצויים אנו ערב הכרעת דינו של מר אולמרט. אם לא די היה בדברי הכזב שפורסמו על ידי 'מקורביה' של גב' זקן בכלי התקשורת במהלך החודש האחרון, באה כעת המאשימה וכותבת לבית המשפט הנכבד, טרם הכרעת הדין, כי קיימות כנגד מר אולמרט ראיות חפציות מוצקות, לרבות קלטות, שעולה מהן חשד ממשי לביצוע עבירות שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה ובעדות", מוסיפים הסנגורים. לדבריהם, "הבקשה מאוחרת, שכן יום לפני פרסום הכרעת הדין, אין כל יסוד לשמיעתה מחדש של זקן, אשר עיקר עדותה מתייחסת לחשדות חדשים, שלא בא זכרם בהליך דנא, ואין מתקיימות אותן נסיבות חריגות שבחריגות, המצדיקות שמיעתו של עד שהעיד כבר בבית המשפט בשלב כה מאוחר של ההליך". הסנגורים מצהירים כי אולמרט נכון להיחקר בנוגע לכל חשד המופנה כלפיו, אך הוא מתנגד בתוקף לדחיית מועד הכרעת הדין בעניינו ולזימונה של זקן לעדות נוספת.

ללא קשר להחלטה של רוזן, בעקבות ההסכם עם זקן, אולמרט צפוי להיות מוזמן לחקירה נוספת באזהרה, בחשד לשיבוש הליכי משפט.

אם יתברר כי השופט רוזן דחה את בקשת הפרקליטות, תעצור המדינה מחר את נשימתה כשהוא ייכנס לאולם ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב וימסור את הכרעת הדין במשפט העוסק בפרשת השחיתות הגדולה ביותר (עדיין לכאורה) בתולדות ישראל. אם רוזן ירשיע את יזמי הנדל"ן במתן שוחד של מיליוני שקלים לאישי-ציבור בכירים בתמורה לקידום מיזמי נדל"ן, ייחשב הדבר להישג אדיר של הפרקליטות, שעשוי לתרום למיגור השחיתות השלטונית. אם הוא יזכה את הנאשמים ייחשב הדבר לכישלון חסר תקדים של מערכת אכיפת החוק. גם אפשרות של זיכוי או הרשעה של חלק מהנאשמים באה בחשבון.

משפט הולילנד, שהתנהל מאז חודש יולי 2012, היה דרמטי מאוד ורצוף סערות. בין היתר, בעיצומו של המשפט, ובמהלך חקירתו על-ידי סנגוריו של אולמרט, נפטר עד המדינה, שמואל דכנר, שעל בסיס עדותו מבוסס כתב האישום. כמו כן, החלטת זקן, מזכירתו ובת חסותו לשעבר של אולמרט, להפנות עורף לפטרונה לשעבר, ולהפוך לעדת מדינה, תמורת הודאה בלקיחת שוחד והפחתה משמעותית בעונשה (11 חודשי מאסר) הייתה דרמטית אפילו יותר.

האם החלטת זקן תשחק נגד אולמרט

בכתבה זו נציג תמונה מפורטת של מצבו המשפטי של אולמרט, ושל עיקרי טענות הצדדים, ערב ההכרעה שתחרוץ את גורלו האישי והפוליטי.

אנשי צוות התביעה במשפט הולילנד, עוה"ד ליאת בן-ארי (פרקליטת מחוז ת"א מיסוי וכלכלה), יהונתן תדמור, אתי בן-דור וירון גולומב, הגישו את כתב האישום משום שסברו כי יש יסוד סביר להרשעת אולמרט. לדברי מקורבים לעבודת הפרקליטות, התחושה הזו הלכה והתחזקה ככל שהתקדם המשפט, והיום, יום אחד לפני מתן הכרעת הדין, לפי התכנון המקורי, הם כמעט משוכנעים שאולמרט יורשע בשוחד.

אמנם ללא עדות חדשה של זקן, לפרקליטות אין "אקדח מעשן" נגד אולמרט באף פרשה, אך לדבריה, שורה של עדויות וראיות מוכיחה לכאורה כי אולמרט אכן לקח שוחד במספר הזדמנויות ובאופנים שנטענו בכתב האישום.

מנגד, בסביבתו של אולמרט לא שוררת אופטימיות לקראת הכרעת הדין. לדברי מקורבים לצוות ההגנה, הסנגורים עוה"ד אלי זהר, רועי בלכר, ירון ליפשס, וליאת ארזי, משוכנעים שאולמרט חייב לצאת זכאי, אבל חשים שבשלב מסוים במשפט, השופט רוזן "תפס צד" נגדו. גם ההחלטה של זקן להפנות עורף לאולמרט והפרסומים בתקשורת של טענותיה החדשות והמפלילות לכאורה נגדו, שלא נכללו באישום אך נראה שהגיעו לאוזני השופט, עלולים לשחק נגד אולמרט.

עם זאת, הסנגורים מקווים כי רוזן, שופט אמיץ שכבר העז בעבר לעמוד מול התביעה ולזכות נאשמים במשפטים גדולים, בהם "פרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים", יתעלם ממה שקורה מסביב, ויקבע כי הראיות שהביאה המדינה אינן מספיקות להרשעת אולמרט בשוחד.

אמנם עמוד-השדרה של אישומי השוחד נגד אולמרט הוא עדותו של דכנר ז"ל, אך לדעת התביעה היא עמדה בהבטחה שניתנה בתחילת המשפט, כי נוסף לעדותו של דכנר, כל האישומים נגד אולמרט גובו בראיות נוספות וחיצוניות. לטענת הפרקליטות, היא הוכיחה כי בין אולמרט לבין דכנר, נציג יזמי הולילנד וחברת "הזרע", שררה מערכת יחסים קרובה ואינטרסנטית. זאת, בניגוד לגרסת אולמרט, שהוא התייחס אל דכנר באופן דומה לזה שבו התייחס לעשרות יזמים אחרים.

בין היתר, מציינת התביעה כי דכנר – שאולמרט אמר עליו כי "אינו הטיפוס שלי" והוא אדם "שלא חדל לדחוף את ענייניו ללא הרף" – הוזמן לחתונת בנו של אולמרט, שכללה 350 אורחים; ואילו יזמים אחרים שהזכיר אולמרט נפקדו מרשימת המוזמנים, כמו גם מאירועים אחרים שאליהם הוזמן דכנר.

ארבע עבירות של קבלת שוחד

סנגורי אולמרט דוחים את הטענות לקשר מיוחד. לדבריהם, לאירועים שאליהם הוזמן דכנר הוזמנו כלל היזמים הירושלמים; ולגבי החתונה, זקן העידה כי היא עצמה עברה על רשימת המוזמנים לחתונה, וברשימה הסופית דכנר לא הוזמן לחתונה ואף לא נכח בה. לגרסת אולמרט, גם דכנר עצמו העיד כי לא היו לו שום יחסי קירבה עם אולמרט ואת כל בקשות השוחד לכאורה הוא קיבל מזקן.

מעל כל אלה מרחפת ההתנהלות של אולמרט סביב פרויקט הולילנד והפרויקטים של חברת הזרע. לטענת הפרקליטות, אולמרט פעל בתפקידיו הבכירים לסייע לזרז את הקמת הפרויקטים הולילנד.

אולמרט אינו מכחיש את תמיכתו בפרויקט הולילנד, אלא את הסיבה לכך. לדברי סנגוריו, תמיכת אולמרט הפומבית בפרויקט החלה קודם לתקופה שבה נטען בכלל שהוא קיבל שוחד, ביולי 1994; וכי התמיכה הייתה עניינית ובהתאם לאינטרסים של העיר ירושלים, שכן הפרויקט אמור היה להוסיף 1,500 חדרי מלון לקראת חגיגות ה-50 של הבירה וחגיגות המילניום, וגם הוסיף בנייה יוקרתית לאוכלוסייה מתקדמת באזור.

סנגורי אולמרט תוקפים נחרצות את מהימנותו של דכנר, שעל עדותו מבוסס כתב האישום. לטענתם, "ראיות המאשימה ללקיחת שוחד מצדו של אולמרט מתחילות ומסתיימות בעדות דכנר… אלא שלעדות דכנר אין כל ערך ראייתי ויש להתעלם ממנה לחלוטין, משל לא הייתה מעולם". הם גם מציינים, כי עובדת מותו של דכנר בתחילתה של החקירה הנגדית שלהם אותו, פגעה מהותית בהגנה של אולמרט, וצריכה להביא לכך שמשקל עדותו הראשית שואף לאפס.

השוחד לכאורה: חצי מיליון שקל שהועברו ליוסי אולמרט

אולמרט מואשם בארבע עבירות של קבלת שוחד שביצע לכאורה בין השנים 2002-2004. במקרה הראשון, נטען, העביר דכנר לאחיו, יוסי אולמרט, חצי מיליון שקל. זאת, לאחר שאולמרט שכיהן אז כראש עיריית ירושלים ביקש מדכנר, במסגרת מערכת היחסים המושחתת שנרקמה ביניהם סביב קידום פרויקט הולילנד, לעשות כן, כדי לסייע ליוסי שנקלע למצוקה כלכלית.

לדברי הפרקליטות, שורה של ראיות עצמאיות שהוצגו במשפט, ובכללן גרסת יוסי אולמרט, גרסת זקן, גרסת מוריס טלנסקי וגרסת אברהם נתן, וסתירות בגרסת אולמרט, מובילות למסקנה כי אולמרט לקח את השוחד. הפרקליטות מבססת את הטענה על עדות דכנר, כי במחצית השנייה של 2002 ביקש ממנו אולמרט, במהלך פגישה שקיימו בלשכתו בעירייה, סיוע כספי ליוסי. דכנר מסר, כי עם יציאתו מלשכת אולמרט הוא שיתף את שולה זקן בפרטי בקשת אולמרט, והיא הביעה תרעומת באומרה, כי "יותר טוב אם הוא היה מבקש את הכספים לכיסוי החובות שלו ולא של יוסי".

לדברי התביעה, זקן אישרה בחקירתה במשטרה את הדברים, כאשר השיבה "יכול להיות" כשנשאלה בעניין, והוסיפה "זה סביר" כאשר נשאלה אם התיאור של דכנר את תגובתה נראה לה סביר. בעדותה במשפט חזרה זקן מאמירותיה במשטרה, וטענה כי האירוע שתיאר דכנר מעולם לא התרחש. אולם הפרקליטות מבקשת מהשופט רוזן להעדיף את דברי זקן במשטרה, ולדחות את גרסתה המאוחרת.

סנגורי אולמרט טוענים מנגד, כי זקן שללה בדבריה כל ידיעה שלה על בקשה של אולמרט לסיוע מדכנר; וכי גם כאשר זקן ניסתה להיות מובלת ע"י החוקרים להפליל את אולמרט, היא עמדה על דעתה שאינה זוכרת את האירוע שתיאר דכנר. לטענתם, "הביטוי 'יכול להיות' שאמרה זקן מתייחס אך ורק למצבה הרגשי של זקן, אם בהנחה היפותטית של החוקרת, אכן היה אירוע כזה ולא לעצם קיומו".

בדומה לזקן, התביעה מבקשת מהשופט להתייחס אל יוסי אולמרט, שאישר בחקירתו במשטרה את גרסת דכנר כי קיבל ממנו סדרה של צ'קים בפגישה שנערכה בקפה אפרופו (אך דחה את הטענה כי אחיו אהוד עמד מאחוריהם). לדברי התביעה, החלטתו של יוסי, בעדותו במשפט, לסגת מגרסתו במשטרה בטענה כי לא קיבל כלל כספים מדכנר, צריכה להביא לפסילת עדותו במשפט ולקבלת דבריו במשטרה.

לפי הפרקליטות, ראיה עצמאית התומכת בגרסתה בעניין זה, היא עדות מוריס טלנסקי במשפט הולילנד, שהעיד כי העביר עשרות-אלפי דולרים ליוסי במהלך 2004, זאת, לבקשת אהוד. מכך ניתן ללמוד כי "כשם שאולמרט סייע ליוסי באמצעות בקשה לטלנסקי, כך גם סייע ליוסי כשנתיים קודם לכן באמצעות הפנייה לדכנר". חיזוק נוסף לטיעוניה מוצאת התביעה בעדות אברהם נתן (לשעבר נציב שירות המדינה), שאישר שראה את דכנר נותן צ'קים ליוסי אולמרט.

סנגורי אולמרט דוחים מכול וכול את טענות השוחד לאחיו יוסי. לדבריהם, בשנת 2002 לאולמרט לא היה אפילו רמז על מצבו הכלכלי הרעוע של אחיו, בניגוד ל-2004, שאז מצבו של יוסי היה ידוע ומפורסם. לכן, אפילו אם תתקבל הטענה כי אולמרט פנה לטלנסקי, אין קשר בינה לבין דכנר. צוות ההגנה ציין, כי לפי הגרסה השקרית של דכנר הוא נתן ליוסי 500 אלף שקל ב-10 צ'קים עוקבים של 50 אלף שקל מפנקס אחד. אולם הדבר לא הוכח. כל חשבונות הבנק של דכנר הוצגו לביהמ"ש, ולא נמצאה כל עדות לצ'קים הללו.

עם זאת, סנגורי אולמרט מודעים לאפשרות כי ביהמ"ש יקבל את עדות יוסי אולמרט בחקירה, שלפיה הוא קיבל כספים מדכנר, ולא את עדותו בביהמ"ש, שבה הכחיש קבלת כספים. לטענתם, גם אז, כל מה שהוכח זה שיוסי קיבל כספים, אך לא הוכח כל קשר בינם לבין אהוד אולמרט. הסנגורים מדגישים, כי מערכת היחסים בין אהוד ליוסי הייתה מורכבת, וכי בתקופה שבה טוענת הפרקליטות שהוא סייע לו,,יוסי הסתיר מאחיו את מצבו הכלכלי.

השוחד לכאורה: סיוע של 1.5 מיליון שקל לאורי שטרית

עבירת השוחד השנייה שבה מואשם אולמרט היא סיוע כספי של 1.5 מיליון שקל, שהעניק לכאורה דכנר לבקשת אולמרט לאורי שטרית (גם שטרית, לשעבר מהנדס העיר, מואשם בקבלת שוחד), בתמורה לסיוע בקידום פרויקט הולילנד. לדברי הפרקליטות, במטרה לגייס את עזרתו של שטרית, ביקש אולמרט מדכנר ב-2002, כי יזמי הפרויקט יסייעו לשטרית להיחלץ ממצוקה כלכלית שאליה נקלע, לאחר שאחיו נפטר. בהמשך, בעזרת קשרים שהיו לדכנר בבנק הפועלים, הוא הצליח להפחית את החוב של שטרית לבנק, מ-3 מיליון שקל לכמיליון שקל בלבד. בתמורה, טוענת התביעה, שטרית הפסיק להתנגד לפרויקט הולילנד, והחל לתמוך בקידומו.

לדברי הפרקליטות, בחקירתה במשטרה אישרה זקן כי אולמרט הפנה את שטרית לדכנר. בין היתר, אמרה זקן: "אני זוכרת כי אהוד עזר לשטרית". כאשר נשאלה זקן אם ייתכן שאולמרט פנה בעניין זה לדכנר, היא השיבה: "יכול להיות". לפי הפרקליטות, תשובתה של זקן "יכול להיות", שהיא זהה לתשובה שנתנה לשאלה אם ייתכן שדכנר התבקש ע"י אולמרט לכסות את חובותיו של יוסי, משמעותה ב"שולה זקנית מדוברת", "כן".

מנגד, סנגורי אולמרט טוענים כי "טענת המאשימה שיש לפרש את ה'יכול להיות' של זקן כתשובה חיובית, מנוגדת לחלוטין להיגיון הישר, למושכלות יסוד בפלילים, ופשוט אינה מתקבלת על הדעת". לדבריהם, בדומה בסיפור יוסי אולמרט, כשזקן אומרת "יכול להיות", היא מתכוונת "לא יודעת". הם ציינו, כי שטרית עצמו שלל בעדותו לחלוטין מעורבות של אולמרט ביחסיו הכספיים עם דכנר.

אולמרט אינו מכחיש שסייע לשטרית במצוקתו, אך לטענתו עשה כן באמצעות פנייה לידידו, איש העסקים מוטי זיסר, ששטרית החל לעבוד אצלו ב-2004. "יש הבדל מהותי בין לפנות לאדם שיש לו עסקים בירושלים, ושתלוי בהחלטות שלי, שזה דגל אדום עבורי – לבין לפנות לאדם כמו זיסר, שיש לו עסקים בבולגריה", העיד אולמרט ב-6 באוקטובר 2013.

אך לטענת הפרקליטות, "סיפור זיסר" הוא גרסה שקרית של אולמרט, שהופרכה במשפט. לדבריה, הן גרסתו של שטרית, שהכחיש כי קיים שיחות עם אולמרט בעניין זיסר, שאותו הכיר מ-1989, והן גרסת זיסר מפריכים את גרסת אולמרט. זיסר העיד במשטרה, כי הפנייה אליו בעניין שטרית נעשתה רק ב-2006, מועד מאוחר יותר מזה שטען אולמרט. גרסתו של זיסר במשפט הייתה שונה מהגרסה שנתן במשטרה בכל הנוגע ללוחות-הזמנים, שבהם פנה אליו אולמרט.

הפרקליטות: "גרסתו של זיסר היא מתפתלת ורצופת אי-דיוקים, אולם אף אחת מן הגרסאות שמסר לא תומכת בגרסת אולמרט, שלפיה החיבור לזיסר הוא אותו גלגל הצלה שהושיט אולמרט לשטרית ב-2002".

מנגד, טוענת ההגנה כי הפרקליטות מתעלמת מכך שאולמרט העיד כי ממועד פנייתו לזיסר עבר זמן עד שזיסר פנה לשטרית בהצעת עבודה קונקרטית.

גם השופט רוזן רמז במהלך המשפט כי הוא סבור שטענות המדינה באישום זה נגד אולמרט, הן מוגזמות.

פרשת הזרע – השוחד לכאורה: 60 אלף שקל במסגרת "פרשת הזרע"

אולמרט מואשם כי בשנת 2004 הוא קיבל 60 אלף שקל מתוך כספי שוחד שהעביר דכנר לזקן. הצדדים אינם חלוקים על כך שזקן קיבלה 100 אלף שקל מדכנר. הפרקליטות הוכיחה כי זקן קיבלה מדכנר 100 אלף שקל בסדרה של חמישה צ'קים עוקבים, של 20 אלף שקל, והפקידה אותם בחשבונות של בניה ואחותה. המחלוקת היא על המעורבות לכאורה של אולמרט בקבלת הכסף, ועל השאלה אם 60 אלף שקל מתוכם אכן הועברו לצרכיו.

לטענת התביעה, מעבר לסיפור המסגרת של מערכת היחסים המושחתת לכאורה, וההתבססות העקבית על עדות דכנר, גרסת זקן במשטרה ובביהמ"ש מפלילה את אולמרט בקבלת השוחד הזה. בחקירתה במשטרה אמרה זקן, כי יכול להיות ש-60 אלף השקלים הללו שימשו לכיסוי גירעונות בחירות של אולמרט, אך בתחילת עדותה במשפט העידה כי לקחה את כל הכסף לעצמה.

בהמשך, שינתה זקן את גרסתה והעידה כי היא העבירה את 60 אלף השקלים לעו"ד אורי מסר, מקורבו של אולמרט. לדברי הפרקליטות, אולמרט אישר שמסר טיפל בניהול כספי הבחירות והחזיק בעבורו ב"קופה פוליטית".

לטענת הפרקליטות, התפתחות גרסאות זקן ושקריה, כמו גם האופן שבו העידה, נועדו להגן על אולמרט. "נוכח נאמנותה המלאה של זקן לאולמרט, יש לדחות מכול וכול אפשרות שזקן פעלה מאחורי גבו או על דעת עצמה".

על כך השיבו סנגורי אולמרט, כי אפילו המדינה כבר הודתה בעבר, בהחלטתה להעמיד לדין את זקן בלבד בפרשת המינויים ברשות המסים, כי זקן פועלת באופן פלילי ועצמאי בתוך לשכת אולמרט, וללא ידיעתו. לטענם, בניגוד לגרסת המדינה, כי כספי דכנר הועברו לצורך כיסוי גירעונות ממסעות בחירות של אולמרט, במועד שבו הועברו הכספים, חשבון העמותה שלו כלל לא היה בגירעון.

על כך משיבה הפרקליטות, כי העובדה שבאוגוסט 2002 לא היה חוב לעמותה, אינה מעידה דבר. לטענת התביעה, מדובר באחיזת-עיניים שמייצר אולמרט. הגירעונות כוסו באמצעות כספים שהעביר טלנסקי לאולמרט (שלא בידיעת טלנסקי), ואילו בכספים שהעביר לו דכנר, השתמש אולמרט כדי לכסות את החוב לטלנסקי.

מנגד, אולמרט ממשיך וטוען, כי טלנסקי מחל לו על החוב המדובר. אולם הפרקליטות מציינת כי בהכרעת הדין של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, נקבע כי התגלע סכסוך בין אולמרט לעו"ד מסר, בשל התכחשותו של אולמרט לחוב כלפי טלנסקי; וכי הדבר מעיד על כך שהועברו מעו"ד מסר כספים לכיסוי החוב.

בעניין זה אומרים סנגורי אולמרט, כי הטענה לגבי טלנסקי היא המצאה חדשה, וביהמ"ש בירושלים קבע כי טלנסקי מעולם לא ביקש את הכסף, ובנוסף באותה תקופה הוא תרם עוד 150 אלף דולר לאולמרט, שכלל אינם שנויים במחלוקת, שזה הופך את הטענה למופרכת.

לדברי הגנת אולמרט, עד הסיכומים ולאורך כל החקירות טענה הפרקליטות, כי זקן נתנה את ה-60 אלף שקל לאולמרט, אך במהלך המשפט התברר שאין בדל ראיה שאולמרט קיבל כסף, ואזי הם שינו גרסה "ב-180 מעלות" ואימצו את העדות המאוחרת של זקן, כאילו הכסף ניתן למסר. הסנגורים מציינים, כי אפילו אם הועברו כספים למסר, אין בכך כדי לקשור את הכספים באופן כלשהו לאולמרט; ומסר, אפילו לא זומן להעיד במשפט.

השוחד לכאורה: בקשת זקן לקבל 70 אלף שקל למימון סקר על תוכנית ההתנתקות

גם עבירת השוחד הרביעית והאחרונה שבה מואשם אולמרט מבוססת על עדות דכנר. לטענת התביעה, במהלך 2004 ביקשה זקן מדכנר כי יממן סקר, שעלותו 70 אלף שקל, עבור אולמרט ובמעורבותו. זקן אישרה בעדותה, כי אכן פנתה לדכנר וביקשה סיוע של 70 אלף שקל. יצוין, כי לפי החוק "גם המבקש שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד".

לטענת הפרקליטות, על מעורבות אולמרט בכך ניתן ללמוד מפתק מודפס מיום 22 ביולי 2004, שבו ביקש יועצו של אולמרט, עובד יחזקאל, מזקן, להזכיר לו לסכם עם דכנר את מימון הסקר, וזקן השיבה לו "שוחחנו בע"פ". זקן העידה שהדבר התרחש ללא ידיעת אולמרט.

אולם הפרקליטות הראתה, שבאותם ימים שלח אולמרט את זקן ויחזקאל לבקש מימון עבור סקר אחר, דבר שמוכיח לכאורה את מעורבותו הישירה במימון כל הסקרים.

סנגורי אולמרט אינם מכחישים את קיומו של סקר, אך מציינים כי זקן העידה שהיא טיפלה לבדה במימונו, וכי אולמרט לא עורב כלל, לא על-ידה ולא על-ידי יחזקאל, במימון. הם ציינו, כי בסופו של דבר גם המימון וגם הסקר לא באו לעולם, וכי אחרי שדובר על הסקר, אולמרט החליט לפנות לדני אברהמס שיוסיף שאלות לסקר שכבר גובש בנוגע להתנתקות, ובכך הסתיים הסיפור".

האם דני דנקנר בדרך להרשעה שנייה?

אם תשאל אדם מהישוב מי הם הנאשמים המרכזיים במשפט הולילנד, סביר להניח כי התשובה תהיה: אהוד אולמרט ושולה זקן. אבל אולמרט וזקן, שעומדים במוקד הסיקור התקשורתי של הפרשה, לאו דווקא עומדים במוקד המשפט – בנוסף אליהם, 11 אישי ציבור ויזמי נדל"ן ושלוש חברות הועמדו לדין בפרשה. אחד המעניינים שבהם הוא איש העסקים, דני דנקנר. רק לפני מספר חודשים הורשע דנקנר בכך שבעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים ביצע עבירות של הפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול תאגיד בנקאי וקבלת דבר בתחבולה. ביהמ"ש המחוזי גזר על דנקנר שנת מאסר בפועל, והוא עירער על כך לביהמ"ש עליון, שהורה על עיכוב ביצוע העונש עד להחלטתו בערעור.

בתיק הולילנד מואשם דנקנר באחת מפרשיות המשנה, כי הוא נתן שוחד לראש מינהל מקרקעי ישראל דאז, יעקב אפרתי, כדי שיקדם אינטרסים של חברת תעשיות מלח שהייתה בבעלות משפחת דנקנר. אם דנקנר יורשע מחר, עונשו צפוי להיות חמור בהרבה מזה שנגזר עליו במשפטו הקודם. לפי כתב האישום, נתן דנקנר למאיר רבין, אחיינו של אפרתי ועוזרו של עד המדינה המנוח, שמואל דכנר, בשמה של תעשיות מלח ומטעמה, כ-1.1 מיליון שקל, כדי שיעבירם לאפרתי. זאת, תוך שימוש במערכת כוזבת של כיסוי חשבונאי, שנועדה להסוות את מתן כספי השוחד. אפרתי מואשם כי לקח לפחות 45 אלף שקל מכספי השוחד; בתמורה, טוענת הפרקליטות, פעל אפרתי לקידום הסדר מקרקעין עבור תעשיות מלח, שעניינו שינוי ייעוד קרקעות של החברה בעתלית ובאילת – מייעוד של תעשיית מלח לייעוד של מגורים, תיירות ומסחר ומתן זכויות בקרקע.

בסיכומים שהגיש לביהמ"ש, טוען דנקנר, באמצעות עוה"ד נבות תל-צור, יורם ראב"ד, יוסי בנקל וטל שפירא כי "בסופו של יום לא עלה בידי המדינה להביא ולו ראיה יחידה שיש בה כדי לתמוך בטענה שדנקנר שילם שוחד, ניסה לשחד או התכוון לשחד את אפרתי". לדברי הסנגורים, התזה כי שולם שוחד לאפרתי נשענה כולה על עדותו של דכנר. ואולם, לטענתם, בעדותו במשפט הודה דכנר כי לא רק שהוא אינו יודע מידיעה אישית אם ניתן שוחד לאפרתי באמצעות דנקנר, אלא שהוא כלל לא ידע מה קרה בעניין זה. לפי גרסת דנקנר, כל הכספים ששילם לרבין, שולמו לו באופן חוקי ועבור עבודתו כ"מאכער" לקידום האינטרסים של דנקנר ותעשיות מלח במינהל מקרקעי ישראל.

במהלך עדותו של דנקנר במשפט, אמר לו השופט דוד רוזן כי הוא אינו מבין מדוע שכר את שירותיו של רבין ושילם לו יותר ממיליון שקל, בשעה שבכירי עוה"ד בארץ ביצעו פעולות דומות עבור דנקנר. "הרי משרדי עורכי הדין של רם כספי ויורם ראב"ד נתנו לך שירותים משפטיים באותה עת. כשמשרדים כאלה פונים למינהל, המינהל מתייחס אליהם ברצינות. משרד רם כספי לא יודע איך להתנהל מול משרד המשפטים? אתה מזלזל במשרדי עורכי הדין", הטיח השופט בדנקנר; דנקנר השיב: "אני צריך את רבין, כי אני צריך מישהו שמכיר את המינהל שיבוא ויגיד איפה הדברים נמצאים, לקבל מידע פנים ממה שקורה, כדי שאדע איפה אני עומד". מחר צפוי השופט רוזן להודיע אם הוא מקבל את הסבריו של דנקנר או דוחה אותם ומרשיעו במתן שוח

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.