נאבקים- כדי לנצח! / אורן הלמן, סמנכ"ל חברת החשמל

לפני מספר חודשים, חשף אורן הלמן, את בתו המיוחדת- ליה, לטובת רבים מיוחדים כמוה ובעלי מוגבלויות, בעקבות החשיפה הצליח להוביל ולנצח במאבקו למען שילובם בעבודה והוא בטוח כי ינצח גם במאבק הבא. כנסו והתרגשו:

לפני כחודשיים, לאחר לבטים רבים, החלטתי להתראיין, להיחשף ולספר על בתי ליה, ועל הצרכים המיוחדים שלה. עשיתי את זה, כי בישראל חיים 780,000 אנשים עם מוגבלות (כ- 10% מהאזרחים) הם מקסימים. אבל שקופים. לא נחשבים. החברות התעלמו מהן. לא העסיקו אותם. כ- 400,000 מהם לא עובדים. כל חטאם הוא כי יש להם מוגבלות.

הייתה לי זכות גדולה להתראיין ולהציף את הנושא. קיבלתי מאות טלפונים, פניות בפייסבוק, סמסים- מאנשים עם מוגבלות ומההורים שלהם. התקשרו אלי לטלפון הנייד והביתה, שלחו מיילים ופקסים, פגשתי עשרות אנשים. אלה היו חודשיים מאוד מרגשים, בהם לא היה יום בלי דמעות וצמרמורות מסיפורים נוגעים ללב. כל מי שפנה, ביקש רק דבר אחד- שאסייע לו למצוא מקום עבודה.

השילוב בעבודה כבר כאן… וגם המאבק הבא!

עכשיו אני מבין טוב הרבה יותר. מי שטוען שאנשים עם מוגבלות רוצים רק קצבאות- פשוט מקשקש! הם רוצים להשתלב. לעבוד. לתרום. ליצור. להיות חלק מהחברה… הכל- מלבד קצבאות. יתרה מכך, לפי מחקרים שנעשו, מדובר בהפסד שנתי של 5 מיליארד שקלים לכלכלה הישראלית מידי שנה.

החודשיים האחרונים היו מהפכניים לאוכלוסייה העצומה של האנשים עם מוגבלות בישראל. הוחלט ש- 3% מהעובדים בישראל יהיו עם מוגבלות!!!

גיליתי שיש קואליציה של עושי טוב. מהפכנית. היסטורית. שתשנה את המציאות ותעשה חברה טובה יותר. ביניהם: יו״ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן; נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן; יו״ר לה"ב, אהוד רצאבי; ויו״ר חברת החשמל, יפתח רון טל, שהובילו הסכם קיבוצי היסטורי להעסקת 3% עובדים עם מוגבלות בשוק הפרטי. 81 ח"כים ובראשם איציק שמולי, אילן גילאון, רוברט אילטוב, יריב לוין וקארין אלהרר- שהניחו הצעת חוק מהפכנית לפיה 3% מעובדי גופים ממשלתיים יהיו עם מוגבלות. מנכ״ל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב, שהורו לכל החברות הממשלתיות להעסיק 5% עובדים עם מוגבלות.

שוחחתי עם עשרות מנכ"לים ובכירים בחברות ממשלתיות וציבוריות. במטרה לסייע לאלה שפנו אלי למצוא עבודה. כמעט כולם – אנשים טובים ומקסימים. רבים גילו אמפתיה. אפילו זימנו לראיונות. אבל… גם הבנתי כמה קשה לאנשים עם מוגבלויות למצוא עבודה.

בנוסף, גיליתי גם שיש חברות שמתנגדות להסכם הקיבוצי ולהצעת החוק. לאלה יש לי רק מסר אחד: חברת החשמל מעסיקה 150 אנשים עם מוגבלות. 4 מתוכם, עם מוגבלות חמורות, עובדים תחת ניהולי. יש לעובדים הללו יתרונות עצומים: הם עם מוטיבציה מטורפת; רצון עצום להצליח ולהוכיח את עצמם; נאמנות ארגונית חזקה; הם ישרים; יציבים מאוד בעבודה ולא מחפשים להחליף מקומות עבודה; שמחים בחלקם ואסירי תודה.

לצערי, במצב שהמעסיק הגדול במדינה- ממשלת ישראל- מעסיקה כ- 330 בעלי מוגבלות בלבד, ברור שצריך לחייב העסקה בחוק או בהסכמים. מכיוון שרוב החברות הפרטיות נוקטות בנושא העסקת עובדים עם מוגבלויות במדיניות "לא אצלי – אצל אחרים", צריך לכפות עליהן בשלב ראשון העסקה של אנשים עם מוגבלות. בהמשך יבינו כולם את היתרונות. כולנו מדברים על קיימות; תרומה לקהילה; אחריות תאגידית ועוד, אז בואו נתחיל מהבית שלנו.

אחרי שברור כבר שיהיה גידול של עשרות אלפי מקומות עבודה לאנשים עם מוגבלות, יש להגדיל דרמטית ומידית את כמות בעלי המוגבלות שיוכלו לאייש את המשרות הללו. לשם כך, יש לשנות את התנהלות הביורוקרטיה.

ההיצע של עובדים עם מוגבלות נמוך, עקב הגבלה של תקציבים וחוסר גיוס. יש להורות לגורמים האחראיים בממשלה לאפשר לעמותות ולגופים עסקיים לאתר עובדים בעצמם, כלומר, להפריט את תהליך ההפניה למקומות העבודה. זה יגדיל את היצע העובדים משמעותית. זה אולי מחייב תוספת תקציבית לא גבוהה (חד פעמית לעובד), אבל שווה להשקיע כסף לא רב כשהתמורה היא 5 מיליארד שקלים בשנה. כולנו נרוויח מזה!

המאבק הבא – המשפחות המיוחדות

פגשתי ארגון מדהים, "קשר"- הבית של המשפחות המיוחדות, שמובילים מהפכה במישור נוסף: למען משפחות בכל המוגבלויות. למדתי מהם שצריך לתקן עוול נוסף. עוול גדול: לסייע למשפחות של כ- 318,000 ילדים עם צרכים מיוחדים. המשפחות והילדים המיוחדים מהווים למעלה ממיליון מאזרחי המדינה.

אין התייחסות מצד גורמי הממסד השונים למשפחה המיוחדת; השירותים השונים שניתנים לילדים מפוצלים ובלתי מתואמים; המידע על הזכויות אינו זמין ואינו שקוף, והמשפחות אינן יכולות למצות את זכויותיהן וזכויות ילדיהן.

התוצאה ברורה וחמורה – פגיעה קשה באיכות חייהם של הילד ובני משפחתו. שיעור גבוה של משפחות בהן, לפחות, אחד מבני הזוג אינו עובד; האחים נזקקים לרוב לתמיכה רגשית מיוחדת; שיעור גירושין גבוה; לכידות התא המשפחתי הגרעיני מתערערת, ומצבה החברתי של המשפחה נפגע.

ליה, הבת שלי, למשל, שמתקשה בדיבור, מפסיקה מגיל 6 לקבל סיוע של קופת החולים לטיפולים פרא-רפואיים (קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק וכו') ותהיה זכאית למימון של 8 טיפולים בלבד בשנה. טיפול פעם בחודשיים!

נשמע לכם סביר שהמדינה לא תסייע למשפחה של ילד שמתקשה בדיבור לממן קלינאית תקשורת פעם בשבוע?! להפיל על המשפחה שלו הוצאה של 13,000 – 15,000 שקלים בשנה?! (טיפול אחד בשבוע עולה 250 – 300 שקלים). מה יעשו המשפחות שלא יכולות לממן? הילדים שלהן לא ידברו?! לא ישתלבו בעתיד?! מישהו חשב על זה?!

לי זה כבר ברור: המאבק הבא הוא על תמיכה כלכלית, רגשית ותפקודית של המשפחה המורחבת. וגם במאבק הזה- נצליח!

הכותב: אורן הלמן הינו סמנכ"ל רגולציה, קשרי ממשל ותקשורת בחברת החשמל

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.