נישואים בבני אדם – מיומנה של גברת B

את לא מאמינה מי מתגרשים. זועקת לי שכנתי מירי מבעד לאפרכסת.
היא נוקבת בשמם ומיד לאחר מכן פוצחת במונולוג של: איך זה יכול להיות?!.
הוא כל כך נחמד. וכל כך מכיל. והיא כל כך חכמה ומוכשרת. הם היו נחשבים לזוג יונים. אז מה השתבש?

יצא לי לחשוב לאחרונה למה כשהייתי קטנה, זוג גרוש כמעט ולא היה בנמצא. זה היה רחוק. זה היה נדיר. ובעיקר זו היתה סנסציה.

נדמה שהיום היד קלה על ההדק.

לפני מספר שבועות, פגשתי מרצה בכיר ליעוץ נישואין המשמש גם כיועץ נישואין בפועל.
העליתי בפניו (בהתרסה יש לומר) את שחשבתי תמיד. שבציבור שלנו, עדיין, ערך קדושת המשפחה משאיר את אחוזי הגירושין נמוכים סטטיסטית ביחס לכלל האוכלוסיה.
תכלס ביננו, זה לא שיש לי נתונים סטטיסטיים.
מחשבה זו נבעה בעיקר מתוך אבחנה אינטואיטיבית. וככזו היא התפוגגה עד מהרה תחת מבול האינפורמציה שהונחתה עלי והשאירה אותי נבוכה ובעיקר המומה.
מסתבר שאחוז הגירושין בציבור הדתי/חרדי מצמצם משנה לשנה את הפער. וזה מצב חרום של ממש. מה עושים?
איך בחברה כל כך שמרנית, המקדשת את ערכי המשפחה, נישואין הפכו להיות רולטה רוסית?

ואז אותו מרצה פורש בפני מחקר מרתק והרי הוא לפניכם:
ישנו פסיכולוג חובש כיפה בשם ג׳ון גוטמן. הלה חוקר ״חיי נישואים״ ידוע.
לפני כ-20 שנים הוא קיבל תקציב מהאוניברסיטה בה עבד, לבצע ניסוי מרתק.
הוא שכר וילה גדולה. רישת אותה במצלמות שצילמו 24 שעות ביממה. והביא לשם זוגות נשואים שהסכימו להשתתף בניסוי. כל זוג שהה בוילה מספר ימים ותועד.

כעבור 20 שנה, ביקש ד״ר גוטמן מתלמידיו, להציג בפניו רבע שעה מכל ויכוח של בן זוג שצולם אי אז לפני 20 שנים בוילה ההיא.
הוא צפה בקטעי הוידאו ורשם לעצמו נקודות.
בסיום הצפיה החל הד״ר למנות אילו זוגות לדעתו ״שרדו״ את הנישואין ואלו לדעתו התגרשו מאז.
התלמידים נדהמו למשמע אבחנותיו. מסתבר שהוא צדק ב 94% מהזוגות. מה שאומר מבחינה מחקרית: שהוא קלע בול!.

מששאלו אותו תלמידיו כיצד הסיק מסקנותיו, הסביר להם כך:
חיי הנישואים מורכבים מ״הפקדות״ ו״משיכות״.
״הפקדה״-היא כל מחווה (ג׳סטה בלעז) שעושה בן הזוג כגון: חיוך, מחמאה, הבעת תודה, לטיפה, מאור פנים, חמימות וכד׳.
״משיכה״-כל ה״להיפך״… עקיצה, רטינה, ביקורת, העלבה, התעלמות וכיוצב…

על פי המחקר שעשה ד״ר גוטמן הוא הגיע למסקנה כי ככל שיש יחס של 5 הפקדות (ומעלה) על כל משיכה אחת- הזוג יחזיק מעמד בנישואיו ויתחזק חיי נישואים בריאים ומספקים.
אך ככל שיש פחות הפקדות פר משיכה-הזוג בבעיה חמורה….

ומה קורה, שאלתי את המרצה המכובד, אם הבעל היקר נושא שק אדיר מימדים על גבו, עמוס מטבעות לעייפה. והוא בא אל אישתו באשנב הבנק ורוצה להפקיד אותם.
הוא הופך את השק לקול שקשוק המטבעות הנשפכות על דלפק הזכוכית. גאה בכמות ההפקדות שצבר.
ואישתו פוערת זוג עיניים גדולות ושואלת: אתה לא יודע שלאגורות בודדות אין ערך? הן לא עוברות לסוחר?

זהו בדיוק, שמח המרצה על שאלתי (והבנתי שבזה הרגע ״הרמתי להנחתה״) בידוע הוא שלדברים טובים מתרגלים מהר. יוצא שזוג שחי יחד שנים, המחוות הופכות אט אט להרגל ולא נספרות כהפקדה. אם בעלך שוטף כלים בסוף יום. לך זה ברור שהוא צריך לשאת בנטל הבית והכלים הם גם שלו. אבל הוא, מבחינתו, נעמד ליד הכיור בשביל לעזור לך!. אבל אותך, זה בודאי יקומם, כי הכלים הם גם שלו?!.
יוצא, שהוא ניסה להפקיד שקל בה בעת שאת ראית שם אגורה.

וואלה! ד״ר גוטמן עלה פה על משהו, אז מה עושים? שאלתי.

מה עושים? ממתגים!
אותו בעל, יכול סתם להיעמד ליד הכיור ולהתחיל במלאכה. ואישתו תראה בזה לא יותר מסתם חובה שעליו למלא.
אך אם הוא ימנף וימתג את השטיפה, ויאמר לדוגמא: ״אישתי היקרה, אני רואה כמה את עייפה, שבי תנוחי והכלים עליי-באהבה״.
אישתו (לאחר שתקום מעלפונה) תצבט עצמה כלא מאמינה-וכאן כבר תירשם לו הפקדה הגונה.

השיחה הסתיימה. הרגשתי שהיתה לי הארה. רצתי הביתה וסיפרתי לבעלי את כל ה״תורה״.
ומאז, בעלי ואני פתחנו סניף קטן של צ׳יינג׳. ופתאום אני שוב מזהה את הג׳סטות הקטנות אליהן התרגלתי מזמן. הקפה למיטה, טלפון מתעניין של״מה נשמע?״, ותליה של כביסה רטובה.
ומה איתי, אתם שואלים? מה אומר ומה אגיד, מרוב הפקדות יש לי בעל אמיד.

לתגובות והערות אשמח לשמוע מכם:
[email protected]

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מי את גברת B שעוקבת אחרי...מפחיד :-)

    גם אני קוראת את הטור באדיקות. וכל כך הרבה פעמים יצא לי להסתכל מאחור ולבדוק אם את עוקבת אחרי. הפעם כאילו "נתת לי על הראש". מבטיחה לפתוח קופת חיסכון ולראות כמה הפקדות אני מתחילה לחסוך. תודה לך גברת B.

    דרדסית |
    הגב
  2. פגז !!!! מקסים .

    כתיבה הומוריסטית שנונה וחכמה מאין כמוה , אהבתי מאוד .

    לוי אורלי |
    הגב
  3. מדויק!!

    כמו תמיד, את יודעת לנסח הכל כל כך מדויק. לפעמים, הרצון של בן הזוג לרצות ולשמח הופך כמעט בלתי נראה כי התרגלנו. מדי פעם אנחנו צריכות לפקוח את העיניים , להתבונן ולשמוח על ההפקדות הקטנות של חיי היום יום.
    כלום אינו מובן מאליו.

    הג'ינג'ית |
    הגב