מחלה קשה ושמה: שנאת חרדים / דב שליין

"לא כמה נהרגו, צריך לחשב, אלא כמה עוד נשארו מהם", לא פוליטיקלי- קורקט, אבל זה מה שחושבים עלינו בציבור החילוני. דב שליין, לא מסכים שיכפישו את שמם של החרדים ודורש הגינות ומיד:

זאת לא אורנה בנאי. אני יודע. קל לכם לחשוב שזאת אורנה בנאי. זקנה בלה בשולי הקריירה שלה שטינפה את החברה החרדית, קראה לה "חברה מדורדרת ושסועה" בהכללה פושעת והסכימה לתת לנו נשק באדיבות מצמררת, באיצטלא של סאטירה, כדי שנוכל להרוג אחד את השני.

בוודאי, קשה לכם להבין שזאת התפיסה בקרב חלקים מאוד נרחבים בחברה החילונית. קשה לכם להאמין, שהרג בתוככי המגזר החרדי, הינה בדיחה לגיטימית אצל רוב חלקי הציבור החילוני.

"לא כמה נהרגו צריך לחשב אלא כמה עוד נשארו מהם", אמר לי אחרי הפיגוע בירושלים, איש אחד, מוסרי וחכם בדרך כלל. אני מודעת לבעייתיות של כתיבתו שחור על גבי לבן של משפט כזה, שנאמר בבדיחות הדעת בשיחת סלון, שם נהוג לחגוג בחופשיות עם משפטי הלא-פוליטיקלי-קורקט. אבל, אחיי החילונים, בואו נהיה כנים עם עצמנו ונודה שזה משפט לא נדיר, לא חריג, והוא עובר לידנו בלי שאוזנינו יצלצלו בכאב." כתבה שלי יחימוביץ בטור המפורסם שלה נגד "האנטישמים החדשים" לפני עשר שנים.

אחיי החרדים, בואו נפסיק לשקר לעצמנו. עם ה- "לא כל החילונים שונאים אותנו" – תודה רבה באמת-
בואו נפסיק להקל ראש בהסתה הפרועה והבלתי פוסקת הזאת- ומעניין ת'סבתא של אף אחד מאיתנו מה הסיבות לכך, אין שום הצדקה לדיבור הנגוע הזה בתקשורת הכללית- אין שום רפואה בתלונות פריפריאליות, כלפי כל זב חוטם, פרובוקטור בגרוש, שרק רוצה קצת רייטינג ומוצא את השנאה כמפלט אחרון מאלמוניות שמטביעה אותו. חלילה. לא לטעות. התלונות האלו חשובות לאין שיעור ברמה האישית נגד הנבלים האלו.

יחד עם זאת, חשוב שאנחנו נבין שהכשל פה, הוא מערכתי. יש כאן מחלה שנקראת שנאה החרדים, והחברה החילונית חולה בה בדרגה קשה מאוד.

וכן. יש לי הצעה. כי לא באתי אליכם כדי ליילל. בואו, אחיי החרדים, גם אנחנו, כמו בנט, נפסיק להתנצל.

אם יקראו לנו חברה שסועה ומדורדרת, ניטול קורה מבין עיניה של החברה. נקרא להם בשמם גם כן.

"באופן ברור, החילוניות החדשה (שוחרת הממון, הסוגדת לעשירים, הרומסת את החלשים, המתנכרת לערכים בסיסיים אך ממהרת להסתגל למותגים ולטרנדים חדשים, המצדדת בהתלהבות בחוקי כלכלת-ג'ונגל, המקדשת את הקונצנזוס) – החילוניות הזאת אינה מסוגלת לספוג את עצם רעיון קיומו של המיעוט החרדי. להיפך: שנאת החרד מסייעת היום לאוכלוסיות חילוניות רחבות להגדיר את עצמן מחדש. אין דבר פופולארי וקונצנזואלי הסוחט יותר הנהוני הסכמה מדבר נאצה על החרדים. שנאת החרד היא כלי עזר בלכידות החברתית החילונית." כתבה עוד, שלי יחימוביץ', בטור הנ"ל.

ואסור לנו להתבייש לומר להם את זה גם אנחנו. בכל הזדמנות. מעל כל במה. תשננו זאת היטב.

זאת לא אורנה בנאי, או כל אושיה אחרת שמנסים להציל עצמם מסופה של כל תהילה (אם אפשר לקרוא לתפקיד "לימור" תהילה), על גבם של החרדים.

הגיע הזמן שננצל את העובדה שהחברה החרדית מעורה כיום היטב ולפעמים טוב מהחברה הכללית, בנעשה שם, כדי להעמיד דברים על דיוקם.

"החברה החרדית שסועה?! צריך לתת להם בגלל זה נשק שיוכלו להרוג אחד את השני"? בוא ספרו לנו על זה עוד. חברה סולידרית ומאוחדת שאתם, חילונים יקרים, חברה עם "ערכים וחינוך" לתפארת, דור הסלפי, חברה "סבלנית שמכבדת את האחר" ובלבד שלא יהיה שונה. חברה ישראלית יקרה, שמוחאת כפיים לאורנה בנאים רדודים למיניהם.

אני לא מציע פה מאבק. רק הוגנות.

בכל חברה יש כשלים. והרבה. זה לא מתיר לאף אחד! לאף אחד! להטיף, להכפיש את השונה, את השני.

אם הם יטיפו לנו מוסר, נראה להם מי שמדבר. בלי להתנצל.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.