"נמאס לנו להתעורר מהדי הפיצוצים": מנדי ריזל במכתב לקבינט

אז או שתתנו מכה רצינית ותפילו את חמאס – ולכל הפחות תכו בראשיו – או שתבליגו לחלוטין. אנחנו גיבורים, אבל הנפש שלנו נשחקת: נמאס לנו להתעורר מהדי הפיצוצים, כשלמחרת המצב נשאר עגום כשהיה.

היי קבינט. אולי אל תתקיפו בעזה הלילה?

שמאלני, אה? אז זהו שלא, אני רק תושב עוטף עזה שרוצה לישון בשקט.

מאז 30 במארס ידענו כמה וכמה סבבי לחימה, אני לא יודע אם מישהו פה באמת זוכר כמה.

רקטות מצד אחד ותקיפות מצד שני. זה הועיל? לא. זה גרם רק לדבר אחד: להדרת שינה מעיני, מעיני אשתי וילדיי ומעיניהם של רבבות תושבי עייפים וחפצי שקט בעוטף החוטף.

אם הייתי יודע שתקיפות ברצועה יביאו לשקט ולו לשנה, הייתי מוכן לשהות במרחב המוגן לילה אחרי לילה, אפילו כמה שבועות. אבל אתם הרי לא מחפשים פתרון קבע, אלא רק לצאת ידי חובה, על חשבוננו.

פעם, היינו מתלהבים מכל תגובה של צה"ל, שמחים שמחטיפים מנה אחת אפיים למנוולים מעבר לגבול. אבל התגובות, כך למדנו עם הזמן, מדודות, מוגבלות, מלטפות. ובעיקר, אינן אפקטיביות.

ואחרי כל תקיפה כזו, נאלצנו לקפוץ מהמיטה, טרוטי עיניים, בשעות לא שעות. והילדים מבוהלים. והחיים משתבשים. וחמאס לא באמת מורתע.

כשאלוף פיקוד דרום הרצי הלוי אמר במפורש – בהשראת הדרג המדיני – בראיון שהעניק לי לפני כחודשיים, שאין רצון להפיל את חמאס, גם בצד השני מבינים שהם יכולים להתל בנו ולירות לבאר שבע או להבעיר את הדרום, ובירושלים יטמנו את הראש בחול. ומי שמשלם, באיכות חייו ובהתקפי חרדה, הם אנחנו.

אז או שתתנו מכה רצינית ותפילו את חמאס – ולכל הפחות תכו בראשיו – או שתבליגו לחלוטין. אנחנו גיבורים, אבל הנפש שלנו נשחקת: נמאס לנו להתעורר מהדי הפיצוצים, כשלמחרת המצב נשאר עגום כשהיה.

מנדי ריזל, שדרות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.