נעים להכיר // עומר ינקלביץ'

עורכת דין ומייסדת ארגון חברתי "רק התחלנו". התפקיד הכי חשוב בחייה שהיא אמא לחמישה, היא מתבוננת בזה כנס פרטי ונס גלוי, על העשייה החברתית שלה היא לא מוותרת. הקרן זה המקום שנותן דחיפה וכוח למיזמים חברתיים בתחילת דרכם, בדגש על החברה החרדית, אנחנו פה כדי לפתח ערכים של מנהיגות והתנדבות בקהילה // נבחרת השבוע במדור

עומר ינקלביץ, עו"ד  ומנכלי"ת ארגון חברתי "רק התחלנו", נשואה ואמא לחמישה ילדים, בכל פעם שהיא מביטה בהם היא מבינה מה זו השגחה פרטית ונס גלוי, לא באמת מצליחה להבין כיצד כל זה מתרחש, הרי ילדתי אותם לפני רגע ולפתע הם עומדים פה בני אדם גדולים מורכבים ואמיצים, באמת ובתמים זו העשייה המופלאה ביותר שלנו, ולמזלנו הטוב, ישנו את בורא עולם – השותף השלישי והמהותי ביצירה הזו, שאלמלא כן מה היה עלינו?!

מספרת על עצמה:

ספגתי בבית ערכים של אמונה, תרומה חברתית ואהבת אדם, בהיותי בת 12 הורי בחרו לצאת למסע התנדבות למען הקהילה בבריה"מ לשעבר (עוד לפני נפילת מסך הברזל), וכך מצאנו עצמינו נודדים ברוסיה הקרה ומסייעים ליהודים הפזורים שם, לאחר מכן כשהייתי בת 16 כבר נסעתי ללמד עברית ויהדות במוסקבה ובאוקראינה.

למדתי באנגליה בגייטסהד חינוך והוראה, בהמשך למדתי משפטים ועבדתי כעורכת דין וכעוזרת משפטית, לאחר מכן הייתי מספר שנים בתפקידים שונים במשרדי ממשלה,שם השכלתי להבין כי מיזמים אזרחיים מדהימים שקמים מתוך החברה לא מצליחים להתרומם ולצאת מן הכח אל הפועל עקב המורכבות הבירוקרטית והפרקטית. החלטתי בסיוע אנשים נפלאים להקים את "קרן רק התחלנו" שמהווה פלטפורמה למיזמים חברתיים בתחילת דרכם, אנחנו מלווים מיזמים משמעותיים מתוך רצון ושאיפה לקדם את החברה הפריפריאלית בדגש על החברה החרדית ולפתח ערכים של מנהיגות והתנדבות בקהילה, ולהעניק כלים משמעותיים.. ישנם מיזמים אותם אנחנו מפתחים בקרן ומשאירים תחת חסותנו ומשקיעים בהם מסירות עצומה מתוך הבנה כי אלו כלים משמעותיים בעבור החברה. כמו מיזם אמנות ואמונה- המרכז לאמנויות ברוח יהודית, מיזם מנהיגות באמונה, עלמא -סיוע משפטי לנשים, סיוע לעולים ועוד.

 איזה צורך גרם לך לייסד את״רק התחלנו״?

את קרן רק התחלנו הקמתי עם קבוצת אנשים לאחר תקופה בה עבדתי במשרדי הממשלה, שם נחשפתי לדבר שהצליח לגרום לי כאב עצום. הבנתי שיוזמות חברתיות נהדרות לא מצליחות לצאת מן הכח אל הפועל עקב מורכבות בירוקרטית. החלטתי לעשות מעשה ולהקים ארגון…

איזה סיפור מיוחד את יכולה לספר לנו מעבודתך?

אני בוחרת בשני  סיפורים מתוך העשייה החברתית שלנו בקרן רק התחלנו: לפני תקופה התחלנו פיילוט של מיזם בשם "ואמונתך בלילות" – מסעות לפולין בשיתוף "שם עולם". סיפור השואה מתוך תעצומות הנפש (ולא מתוך מבט קורבני) מצליח להחדיר עומקים וערכים של מנהיגות אישית אחריות ונתינה לקהילה באופן עוצמתי. הוצאנו מסע של אישים מובילים בציבור החרדי, ובמהלך המסע הרב אברהם קריגר מי שהדריך את הקבוצה באופן פנומנאלי מעצים ומרגש, גרם לקבוצה להפוך למקשה אחת של אחים לתהליך ולחיים, ושם בעודנו עומדים בצריף בו הצטופפו על דרגש עשרות יהודים, ברגע אחד בו סיפר בדמעות הרב קריגר על זה שחתך את ורידי פרק ידו בכדי להעניק מעט דם לשתייה לחברו שגסס, וראיתי את התגובות של העמיתים למסע הבנתי ברגע אחד את משמעותה של השליחות, הבטתי באנשים שעמדו שם שנכנסו אדם אחד ויצאו אדם אחר, ואני יודעת שכל אחד מהם כמנהיג ציבור וכמנהיג אישי יודע להעביר את משמעות העוצמה הלאה- אנחנו את שלנו עשינו!

סיפור נוסף: יש לנו גלריה חברתית ביפו, בשם "אמנות ואמונה", אנחנו מציגים שם תערוכות מתחלפות של אמנים. במהלך אחת התערוכות בגלריה פנתה אלי אמנית חרדית וסיפרה לי סיפור אישי מדהים מורכב ומרגש, בסופו היא אמרה משפט שמלווה אותי בכל יום והוא הבסיס והמניע שלי בפעילות החברתית שלנו: היא אמרה לי "אם לא ההזדמנות שאתם נותנים לנו הייתי קמלה ומאבדת עצמי לדעת, בזכותכם אני פורחת יוצרת ומביעה את נפשי, אני חיה".  לו בשביל משפט אחד כזה נוצרנו, דיינו.

עומר ינקלביץ'

זיכרון ילדות שלך?

"כשהייתי ילדה קטנה אני זוכרת ערב אחד שצעדנו ברחוב בדרך הביתה, בתקופה ההיא עוד היו טלפונים ציבוריים ברחוב, ואני זוכרת בחור צעיר עומד ליד הטלפון, הוא נראה אבוד, עצוב מאוד, ומבולבל, אני זוכרת שהורי נגשו אליו ושוחחו עימו כמה דקות, לא ממש הבנתי על מה הם דיברו ומה עמד מאחורי המעשה שהורי בחרו לעשות, אבל אני יודע שחזרנו הביתה ביחד עם אותו בחור. הוא קיבל חדר ופינה חמה, באותו רגע בלי לדעת יותר מדי הבנתי מהי :מסירות, מהי מנהיגות אישית ואחריות, מהי חמלה טהורה, מהי נדיבות ואהבת אדם.לאחר תקופה הוא הלך לדרכו אבל אני זוכרת את התחושות שליוו אותי בתור ילדה קטנה והן שם עד עצם היום הזה.

ראיתי את האחריות,המעורבות, כבוד האדם,האכפתיות,האצילות והחמלה אותה הפגינו הורי. הם העניקו לי ביטחון, גאווה והבנה שדוגמא אישית היא החינוך האמיתי, ומעשים קטנים הופכים אנשים לעצומים, אני בעיקר זוכרת מבט בעיניים של הוקרת תודה ושל אהבה עצומה.

לימים ולאחר שנים של ציפייה נולד אחי האהוב והיחידי, נזכרתי ברגע ההוא ובליבי הבנתי את משמעותו של החסד הטהור, הוא לא רק חסד אלא גם הופך אותנו לטובים יותר בעלי חמלה וחוסן פנימי, ובסוף בלי שחושבים על כך, הקב"ה מגלגל גם מתנות קטנות לאנשים גדולים אבל זה כבר באמת רק בונוס.

מה הוא איכות חיים מבחינתך?

עשייה משמעותית, להרגיש שאני נוגעת באנשים שאחרים לא נוגעים בהם ולהצליח לאפשר להם.

מה מטריד אותך לפני השינה?

מה לא???!!!

איזו דמות היא השראה בעיניך?

זכיתי לשתי סבתות נהדרות שעברו שואה, שרדו חיים קשים, ראו את משפחתן נטבחת אל מול עיניהן, ובכל זאת זכו לקום על הרגליים (למרות שבצעדת המוות כרתו את אצבעותיה של סבתא גיטל לאחר שקפאו), להקים משפחה, לחייך לעולם ולהעביר לנו הנכדים מסר של שמחת חיים דבקות במטרה ואהבה ללא גבול,

כי איך אמרה חני וינרוט ז"ל האהובה (השראה!)

"כי מה זה החיים האלה אם לא אהבה,
ואיך אפשר לעבור אותם בלי תקווה,
ומה כל זה שווה בלי הודיה,
כי מי שרוצה איך, צריך שיהיה לו למה".

עם מי היית רוצה לשבת לקפה?

ברוריה. דמות שמאתגרת אותי, מוצא את עצמי מהרהרת  בה רבות. דמות מתקופת התנאים, מוכרת בזכות חוכמתה,וישנם אזכורים רבים הנוגעים לאופייה ומורכבותה האישיותית התרבותית והערכית. לא בטוחה שהיינו הולכות על קפה אבל זה כבר חומר לשאלה אחרת…

מהי הצלחה?

ליהנות מהפשטות, מרגעים קטנים של אושר, כמדומני שהשאלה הבאה שלך אמורה להיות, אז מהו אושר?!

המרכיב העיקרי של אושר הוא משמעות! ומשמעות באה כשעושים מעשים שאנחנו מאמינים בהם וכשמתאמצים למען מי שאוהבים, ההצלחה והאושר פשוט טמונים במשמעות.

מי או מה מצחיק אותך?

זו השאלה הכי אישית ששאלת אותי. בסוף מי שמצחיק אותי כשאני עצובה הופך אותי לאדם מאושר.

כשאני חושבת על זה, להומור יש תפקיד רציני בחיים….

יעד בארץ ובעולם שאת משתוקקת להגיע אליו?

מיד לאחר הגשמת היעד והחלום  יצוץ לו אחד חדש.

אני פשוט משתוקקת לנסות להגיע מתישהו אל עצמי באמת (זה לא כל כך פשוט )…

רגעים ביום יום שאת לא יכולה לוותר עליהם?

תפילה. לעיתים נדמה לי שזו שבוקעת רקיעים היא דווקא זו שמתרחשת בין הסירים בדרך לאסיפת ההורים או שניה לפני ישיבת עבודה.

שוקולד או חטיף בריאות?

שאלה רטורית, נכון?!!!! רצוי בתוספת גלידה קצפת וקרם פטיסייר…

מה המשפט שהכי הרים אותך בחיים?

כל משפט שמתחיל ב "אמא" ….. למענם מתרוממים מכל שאול תחתיות.

ומה אמרו לך אל תעשי אף פעם?

כמעט את כל מה שאני מעזה לעשות היום…

אישה היא? 

האישה היא בבחינת השכינה הקדושה. האמורא רב יוסף כאשר היה שומע את קול פסיעות אמו המתקרבת היה אומר: "איקום מקמי שכינה דאתיא" [אקום לפני השכינה שבאה].

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.