נער השוליים שהפך לר"מ בישיבה

שער התלמוד – היום שאחרי: רבני הישיבה, הבוגרים, והבחורים מספקים צוהר לעולמם של הנערים הנושרים שמצאו את הדרך

"פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם"

"ריבונו של עולם, אנו מתחננים לפניך  -לאן ילכו הבחורים? יסתובבו ברחובות?," געה הרה"ג רבי יצחק ברוורמן בבכי מר מול ארון הקודש. זעקות שבר נשמעו מכל פינה, תקיעת שופר הדהדה ברחבי בית המדרש ובקעה את כל הרקיעים. הישיבה לא נסגרה.

ישיבת 'שער התלמוד' עלתה לכותרות בשבועיים האחרונים בעקבות החלטת ראש העיר בני ברק חנוך זייברט למשש את החלטת בג"ץ ולהוציא צו הריסה למבנה של הישיבה שבערוגותיה צמחו מאות בחורים שנלקחו מהרחוב היישר לזרועותיו הבטוחות של ראש הישיבה, שבתעצומות נפש בנה את מפעל חייו, והחזיר לבחורים האבודים את חשקת התורה.

הכתבה מספקת לכם הצצה מיוחדת  לעולם הנושרים, נערי שוליים שהפכו לתלמידי חכמים מופלגים בסיועם ובעזרתם של רבני הישיבה.

תעשיית הישיבות לנושרים החלה בשנים האחרונות לפרוח לאור העלייה העצומה במספר נערי השוליים. אין בית שאין בו ילד שלא קיבל משבר או רפיון בחשקת הלימוד – כתוצאה ממשבר רוחני שהשפיע על עיצוב אישיותו של הבחור שחיפש אחר הבלי ומנעמי הרחוב החילוני.

בראשית שנות ה-80 הקים הרב גולדשטיין את ישיבת שערי יושר, הוא היה החלוץ של הישיבות לנושרים. הוא לקח את הבחורים שנפלטו מהמסגרות החרדיות, ויצאו לתרבות רעה. והחזיר אותם לתוך שערי קדושה. בחורים שאכלו חזיר, חיללו שבת בפרהסיה וירדו עד למ"ט שערי טומאה – שבו לאבא.

בבני ברק ישב הרב יצחק ברוורמן ושמע בכאב על מספרם ההולך וגדל של הבחורים שלא התאימו למסגרת ישיבתית תובענית רגילה בעיר התורה והחליט לעשות מעשה. הוא עלה לבתיהם של גדולי ישראל והסביר להם את נחיצות הישיבה. הוא קיבל את ברכתם למהלך אך מהר מאוד גילה כי המספרים שנקב בהם בתחילה היו שגויים. מספר הפניות שהגיעו לפתחו הסעירו את שלוות רוחו, אך הוא היה נחוש יחד עם המשגיח הרב פכטר לאסוף את הבחורים מהרחוב ולהשיב אותם אל דף הגמרא.

בכדי לתהות על קנקנו, ולהבין לעומקם של דברים על גודל מפעל החיים שנבנה בפאתי שכונת קריית הרצוג, יצרנו קשר עם המשגיח הרב יהודה פכטר שנאלץ להתפטר מהישיבה. על המריבה עם ראש העיר בני ברק הוא כאמור מעדיף שלא לדבר מפאת הרגישות.

"יש לי סיפורים למכביר", הוא פותח, אבל חשוב שתשמע, יש לי סיפור אחד שלא יוצא לי מהראש. אני מטה אוזן ומקשיב בדריכות לקולו הבוקע מן האפרכסת.

היה לנו בחור ישיבה בשם נתי (שם בדוי) שהגיע לישיבה ונראה כמו בול עץ.  כל הזמן ישן. איבד את כל החשק ללמוד. באתי אליו ושאלתי אותו לפשר התנהגותו. יום אחד הוא מספר לי. 'תשמע, ר' יהודה', אתה יודע למה אני מתנהג ככה ולמה אני פה?. אני מקשיב, כולי מרותק.

וכך הוא סיפר: בכיתה ו' הייתי החרוץ של הכיתה. בכל מבחן קיבלתי 100. הכל דפק כמו שעון. יום אחד לקחתי עט פרקר לחיידר והתחלתי לשחק עם זה באמצע השיעור. הרבה' העיר לי וקרא  לי לסדר: 'מה אתה משחק עם עט פרקר?', הוא שאל לפני כל התלמידים, השבתי לו 'שזה התחביב שלי', אך את המלמד זה לא עניין, הוא התקרב לעברי, לקח ממני את העט האהוב וזרק אותו בחמת זעם לפח האשפה הסמוך. זה שבר אותי לגמרי.

מאותו יום הילד נהיה אנטי. מרדן. "תקשיב טוב, מנחם!", ברגע אחד עולמו חרב עליו עולמו. מעט פרקר זה הפך לכדור שלג מתגלגל. הוא נזרק מהחיידר וגם מהישיבה.עד שהגיע ל'שער התלמוד'. לקחתי את הבחור, קירבתי אותו ונטעתי בו אמונה וביטחון, כיום הוא אברך יקר שביקרים.

יש גם בחורים שלא נקלעו למשבר בגלל רפיון בלימוד. תאוות ופיתויי הרחוב שאבו אותם לרחוב התל אביבי הקורץ: למוקדי הבילויים השוקקים. גם במקרים החריגים הללו יוצאים רבני הישיבה ואורבים לבחורים המקולקלים ולא מניחים להם עד שהם שבים לחיק הישיבה.

 

תאוות ופיתויי הרחוב שאבו אותם לרחוב התל אביבי (אילוסטרציה\ פלאש 90)

 

כזהו סיפורו של משה, הוא היה בחור יפה תואר, שהיה מבוקש מאוד מצד בנות העיר. בשלב מסוים הוא יצא עם בחורה מקולקלת. המשפחה כולה היתה על הרגליים ולא יכלה לספוג את ההשפלה שבנם המיוחד יתחתן עם בחורה שכזאת. "הם לא ידעו את נפשם מרוב צער",הוא נזכר, "קרוב משפחה עירב אותי ונכנס אל עובי הקורה. באתי לבחור "מה קורה צדיק?", שאלתי. הוא פרץ בבכי ושפך לי את סגור ליבו. ביקשתי ממנו קודם את הטלפון הלא כשר. התקשרתי אל הנערה שיצאה איתו: אמרתי לה כי 'מהיום אני לוקח אותו תחת חסותי'. כיום הוא אברך ירא שמיים.

רבני הישיבה נוהגים להתייעץ עם מרנן ורבנן גדולי ישראל בכל צעד ושעל. גדלותו וראייתו למרחקים של מנהיג הדור מרן הגראי"ל שטיינמן מוכחת גם בסיפור המרתק שאותו מספר לנו משגיח הישיבה.

היה בחור שעשה מעשה חמור ולא היה שייך להשאיר אותו בישיבה. באתי אל מרן הרב שטיינמן, הוא שאל אותי:  "אם זה היה הבן שלך גם אתה היית עושה את זה? "ופסק: "תשאיר אותו", ביקש. אמרתי לגראי"ל: "הוא  מחלל שבת!". הראש ישיבה לא ויתר: 'אם הוא היה הבן שלך היית אומר אותו דבר?'. הודעתי לבחור שהוא נשאר בישיבה. כיום הוא בן תורה, נשוי לאשה מקסימה, הקים בית על אדני התורה והיראה.

הסיפור הבא אולי ישמע לכם לקוח מעולם הדמיון, אך הוא אמיתי לחלוטין. הרב פכטר מתפרק כל אימת כשהוא נזכר באותם רגעים קסומים ומרטיטים. היה זה לילה חורפי, גשם זלעפות ירד ברחובות. נסעתי ליד אולמי הדר דימול ברמת גן, הממטרים העזים לא איפשרו לי להמשיך בנסיעה. לידי נעצר רכב. "איך אני מגיע לז'בוטינסקי?', שאל בחור שנראה כנער שוליים טיפוסי.'אה, אתה מוכר לי'. עניתי. הוא שאל וירה לעברי: "הרבה באמצע סיידר, מה אתה עושה פה?"…"תגיד לי, איפה אתה לומד בבני ברק"?, זרמתי איתו. הוא היה נטול כיפה, מראה מצודד, שיער מקורזל, "קוראים לי שרוליק", לחש. תקשיב טוב. "למדתי בישיבה אבל לא הסתדרתי עם הבחורים וההורים".

השיחה עם שרוליק המשיכה לזרום, הרוח הנעימה שנשבה מגשר איילון שחוצה את תל אביב הפיחה בו רוח חדשה וליטפה את פניו בחמימות. הוא שאל: 'איך אני חוזר למקורות'?, הייתי המום – אך מיד התעשתתי: "תקשיב טוב – מחר ניפגש".  למחרת נפגשנו. אמרתי לו בפגישה: 'תתלבש תקנה ביגוד נורמלי, כאילו לא היה כלום'. הוא נכנס לישיבה, הבחורים קיבלו אותו בחום. עברו מספר ימים, עידכנתי את ההורים בחדשות הטריות: הם לא האמינו לי: "אתה עובד עלינו!, הם הגיבו. אמרתי להם שהם מוזמנים לישיבה. חיש מהר התארגנו ההורים והגיעו לבית המדרש. האבא והאמא עמדו והשתוממו –  בנם  השאבבניק שכבר איבד כל צלם של חרדיות יושב ולומד עם כיפה ענקית לראשו. ההורים מיררו בבכי. דמעתי. הבחור העילוי, ישב אצלנו שלוש שנים ולמד אחר כך הוא עבר ללמוד באחד הישיבות המפורסמות בעולם התורה והפך לאחד מפארי עולם התורה. אתם אולי לא תאמינו, שרוליק הפרחח עלה והתעלה בתורה הקדושה – כיום הוא ר"מ בישיבה קטנה בבני ברק ונחשב לאחד מחשובי הרבנים בעיר.

 

שהרחוב קורץ הכובע נשאר בבית (אילוסטרציה)

 

בוגר הישיבה שהעדיף להישאר בעילום שם מספר לנו על הישיבה מיום היווסדה עד עצם היום הזה.

איך הישיבה הוקמה?

לפני כ-22 היה הרב יצחק ברוורמן חבר מועצה בעיר בני ברק. זמן מה אחרי התחיל להיכנס לעשייה בעניין "הנושרים", הוא שימש כר"מ בישיבה (לא נזכיר את שמה), ישיבה שמטפלת בבחורים שנשרו ממסגרות כאלה ואחרות.

כעבור מספר חודשים הוא הסיק שהגיע הזמן שהוא יפתח לבד ישיבה (עקב חילוקי דעות עם ראש הישיבה דאז) בסגנון די דומה.

הרב ברוורמן עלה לראש העיר מרדכי קרליץ וביקש להשתמש במתחם ביה"ס 'תורה ומלאכה' בעיר. הרב קרליץ נתן את ברכתו, והקצה 2 חדרונים עבור הישיבה. .

לאחר שהגיעו אליו פניות רבות הוא ביקש להשתמש במתחם חדר הזבל אותו הפך הרב ברוורמן "לבית המדרש הגדול של ישיבת שער התלמוד".

מאיפה הבחורים הגיעו?

בחורי ישיבות 'שער התלמוד' הם בחורים מכל הסגנונות, החוגים והעדות, ללא שום אפליה: ליטאים, ספרדים, חסידים, וכו.

כולם הגיעו ממסגרות שפלטו אותם בגלל נגן mp3, או כי היה להם פחות חשק ללמוד מבחור רגיל, היה להם הרבה אמוציות, וכדי ללמוד ברוגע הם היו צריכים קצת חופש ופתיחות. כל בחור הגיע עם "החבילה" שלו, עם המטען של.

איך התקבלת?

לעולם לא היה רישום, לא היה מבחן. כל נשמה טובה שביקשה לשתות בצמא את התורה רק בדרך טיפה שונה – התקבלה, כל בחור שהרב ברוורמן גילה בו שיש אפילו אחוז אחד קטן שהוא עוד יהיה משהו – הוא קיבל אותו. הוא האמין בגרועים ביותר, והוא צדק!

סיפור מרגש?

היה בחור שלא מצא את עצמו בישיבה. כעבור 6 שנים הוא התחבר והתעלה מעלה מעלה, הוא התחתן עם בחורה מעולה מבני ברק, אח שלו הגיע לישיבה יומיים אחרי. לפני כ-5 שנים האח השני גם התחתן ואחיו ( ה-3 מק.) הגיע לישיבה. לפני שנה וחצי נערך כנס ענק לרגל 15 שנה להקמת הישיבה, ושלושת האחים הגיעו יחדיו. זה היה רגע מכונן.

הרב היה אורב לבחורים במקומות בילוי (אילוסטרציה\ מרים אלסטר\פלאש90)

 

איך גדולי ישראל התייחסו לישיבה?

מרן ראש הישיבה הרב שטיינמן שליט"א הגיע לברית שנערך ישיבה ודיבר בשבחה של הישיבה ואמר: "שכל ברית רגילה בבית שלו זה דבר גדול אבל ברית שתתקיים בישיבה כזו חשובה הוא חייב לבוא להיות סנדק "בישיבה עצמה" והטריח את עצמו לבוא עד הישיבה כדי לשמש סנדק".

הרבה רבנים הגיעו למסור שיחות , זכור לי אחד מהרבנים שצעק בהיכל: "כזו ישיבה חשובה?כזו קדושה?אני מוכן בלי משכורת להיות רב פה!

ספר לי על הבוגרים

רוב הבוגרים יראי ה'. מגדלים משפחות על טהרת הבית, קדושה ,פרנסה. הם יודעים מה זה לקום בבוקר לתפילה, ויודעים מה זה עבודה, הם למדו לתת כבוד לאישה, ויודעים מה זה להיות בן אדם שהוא "בנתיירה" אמיתי.

מיקי סטפנסקי הוא אחד מבוגרי הישיבה, מיקי כמו  בחורים רבים חבים לישיבה את חייהם. "יש בחורים שלא הניחו תפילין, הישיבה לקחה בחורים שחיללו שבת, והציתה בהם את אש התורה", הוא אומר.

היה בחור אחד שהסתובב עם העברייניים, והיה עמוק בתוך הבור הגשמי. כיום הוא אחד מחשובי האברכים בבני ברק. הרב ברוורמן היה עוטף אותו בחום ואהבה. בחור נוסף שלא אהב ללמוד, הוא אמר אומר לו: "חמש דקות תבוא", לא מרשה לך יותר מזה. הבחור חזר, הוא אמר לו: "לך". אך הוא חזר שוב ונדבק באהבת התורה.

איך התנאים בישיבה?

בישיבה יש פעילות ספורטיבית עשירה, פינג  -פונג, משחקי מחשב, ומגרש כדורגל שם משחקים הבחורים בשעות הפנאי.

איך הישיבה מתקיימת כלכלית?

בדרך כלל מתרומות ותקציבי ממשלה. אך היו גם תקופות קשות. הראש ישיבה מישכן את הבית שלו בתקופה הכלכלית הקשה ביותר בה מחירי הנדל"ן בארה"ב צנחו ובכך גרמו להפסקת מעגל התרומות. הוא פנה לרב שטיינמן: "הבית שלי ממושכן, אני לפני פשיטת רגל". הגראי"ל אמר: "הישיבה בחיים לא תיסגר. אתה מחזק את בני ברק – עצם  זה שהישיבה  בעיר, זה המגדלור של העיר". וכך הווה.

מיקי מספר על פעילותו הסמויה של המשגיח הרב פכטר. "הוא היה אורב לבחורים  מתחת לבתי קולנוע – הוא לקח בחור שהיה בקולנוע והשיב אותו לישיבה. הבחור הלך והתעלה עדי כדי כך שהוא החזיק את הסדרים בישיבה. ר' נחום דיאמנט דאג לשידוך. בשמחת האירוסין שלו הוא שאל אותי: 'אתה מכיר אותו? הוא עילוי עצום".

לסיום, יש לך מה לומר על ההסכם?

הרבנים הם  הלב של הישיבה, הם הסכימו להתפטר למען הישיבה, אני מאמין שזה זמני. אני התחלתי לבכות כששמעתי שהם הולכים לפנות את הישיבה שהיא הבית של כל אחד ואחד מאיתנו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.