נרים בגאון את כוס ההבדלה / ברוך מרזל

אותם שמאלנים שמרחמים על המחבלים, צאצאיו של בובר אשר ריחם על אייכמן, אינם מאמינים שיש מושג של טוב ורע בעולם {דעה}

בעת שהאומה מתאבלת על חלליה וכולם מתפללים לשלום הפצועים ברחבי הארץ עקב גל הטרור שאף אחד אינו יודע מתי יגיע לקיצו, מצאו לעצמם זן מסוים של אנשים עיסוק קצת יותר מעניין מאשר השתתפות בגורל עם ישראל. אותם אנשים "חושבים", אשר מעולם לא ראינו מפגינים חמלה כלפי בני עמם, מצאו סוף סוף מושא לרחמים אינסופיים – המחבלים המסכנים אחר שנתפסו ואינם מהווים עוד סכנה, במיוחד כשמדובר במחבלות אומללות, בנות המין החלש, אשר "מוצאות להורג" על-ידי יהודים אכזרים! "זה רק ילדים בני 15". "אז מה אם הם דקרו יהודים הם ילדים".

כמובן, שהתגובה היהודית הנורמלית, התגובה האנושית שמקיפה את כל שדרות העם הבריא בנפשו, נעה בין גועל לתיעוב כלפי אותם אנשי שמאל שהתנתקו לחלוטין מכל זיק של יהדות, של ציונות ושל שפיות. אולם תהא זו טעות אם נחשוב שמדובר במין יציאה מגדרי הטבע, במחלת נפש בלתי מוסברת, שאין מאחוריה שיטה ודרך. אסור להגיע לאותה מסקנה, משום שיש בה זלזול בתופעה שאסור לזלזל בה. התופעה הזו מושרשת היטב, ועלינו להתחקות אחר מוצאה על-מנת להילחם בה כראוי.

לפני מעל 50 שנה, הוציאה מדינת ישראל להורג את אדולף אייכמן ימח שמו וזכרו. אין כמעט אדם בארץ שלא שמע על המשפט ועל ההוצאה להורג. אולם ישנו פרט אחד שכמעט אף אחד אינו זוכר, אולם הוא נוגע מאד לסוגיה שלנו. באותם ימים חי כאן בארץ פילוסוף שמאלני בשם מרטין בובר. בובר היה הומניסט למופת, וכמובן – חסר כל זיק של יהדות. ובאותו לילה, בו אייכמן הוצא להורג, כשמיליוני ניצולי שואה רוו מעט נחת אחר שנות האימה שקשה לתארן, עמד בובר מחוץ לשערי כלא רמלה, בה נתלה הצורר הארור, עם עוד שבעה הזויים כמותו, והחזיקו בידם שלטים. על השלטים היה כתוב – "לא תרצח!". ולא, הם לא כוונו נגד אייכמן.

"המבדיל בין אור לחושך, בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה". היהודי בכל מוצאי שבת מרים את כוסו ומצהיר על יסוד ההבדלה. הבדלה בין טוב לרע, בין אמת לשקר. העולם אינו הפקר, והתחומים שבו הינם ברורים. יש טוב ויש רע, יש צדק ויש עוול. וכשאייכמן ביצע את תכניתו החייתית היה זה תכלית הרוע, אולם כשישראל הוציאה אותו להורג, היה זה תכלית הטוב. מי שאינו מבדיל, מי שאינו מבחין – איבד את מושג ההבדלה, הוא טשטש את התחומים. המחבלים והמחבלות הארורים הינם רוצחים שפלים, בעוד שכל יהודי שיירה בהם למוות לפני, במהלך או אחרי שבצעו את זממם – קדוש יאמר לו.

אותם שמאלנים שמרחמים על המחבלים, צאצאיו של בובר אשר ריחם על אייכמן, אינם מאמינים שיש מושג של טוב ורע בעולם. ולדאבוננו, מערכת החינוך הישראלית, הבנויה על עקרונות הדמוקרטיה המערבית, היא שמייצרת את אותם אנשים. וכאשר התחומים מטשטשים, התוצאה הינה הרסנית. יש כאן שיטה בנויה מן המסד עד הטפחות, שנועדה להשכיח את מושגי האמת והצדק מהעולם. זוהי תמצית הכפירה בבורא עולם.

היהודי הפשוט שהעיוות של התרבות המערבית לא שיבשה את נפשו, אף אם אינו מודע לכל האמור, חש בחושיו הטבעיים והבריאים שמשהו כאן מעוות, שהאנשים הללו חצו את הגבולות. אולם חשוב שנדע מהו שורשו של אותו עיוות, ונדאג לכך שהדור הצעיר ידע את אמיתות היסוד, המונעות את היווצרותה של אותה תופעה מגונה. יש בעולם טוב ורע, יש אמת ושקר, יש עם נבחר לה' שזכינו להימנות עליו, ויש לנו אויבים מרושעים שעלינו להשמיד. לא נתבלבל ולא נטשטש את התחומים. נרים בגאון את כוס ההבדלה ונברך את ה' שהבדילנו מכל אותם משובשים.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אין לי כוח לקרוא את כל השטויות שלך אבל מה שבטוח שבגלל כמה טיפשים כמוך חסרים היום קולות למחנה הימין בכנסת ולא נדבר על כך שרק בגלל החוכמעס' שלכם כולנו סובלים מטרור

    חיי |
    הגב